בימים האחרונים, שבהם פעלה רוסיה לתיווך עסקת שבויים בין ישראל וסוריה, פורסמה תגלית נדירה ברשת החדשות הרוסית RT בשפה האנגלית. בקטע וידאו שלא נראה מעולם, כך נטען ברשת החדשות, נראה המרגל הישראלי אלי כהן כשהוא צועד ברחוב בדמשק, סמוך לדירה שבה התגורר באותה תקופה.
לטענת הרשת הרוסית, הקטע הנדיר התגלה בסרט צילום של מסרטה, שהייתה שייכת לנספח צבאי רוסי ששהה באותה תקופה בדמשק. אותו נספח תיעד את החיים התוססים בבירה הסורית.
הקטע הנדיר מופיע בווידאו ב-1:06
בקטע בן כחצי שעה, מוצג תיעוד יוצא דופן מדמשק, שכולל קטטה בין רוכלים, שוטרים שעוצרים נהגים והמולת שוק בעיר העתיקה. לצד הסצנות התיירותיות נטען כי הפילם הכיל גם קטעים מבסיס צבאי שבו ביקר הנספח הרוסי ואת הקטע שבו, לטענת הדוברים, נראה אלי כהן.
לא ברור אם המרגל הישראל נתפס בעדשת המצלמה באורח מקרי או שהייתה סיבה לניסיון לצלמו, אך לטענת הערוץ הרוסי, הקטע צולם סמוך למפקדת חיל האוויר הסורי, הממוקמת סמוך לדירתו של המרגל, בלב הרובע השלטוני.
"תזכורת מרגשת מאלי שלנו"
שוחחנו עם נדיה כהן, רעייתו של המרגל, שסיפרה ל"ישראל היום" שצפתה בהתרגשות בסרטון בפעם הראשונה. "מדובר בתזכורת נוספת מאלי שלנו", אמרה.
כהן תקפה בחריפות את התנהלות מדינת ישראל בנושא, ואת העובדה שעצמותיו של בעלה עדיין נמצאות בסוריה, דבר שקיבל חיזוק כואב השבוע עם העסקה להחזרת הצעירה שחצתה את הגבול לסוריה, בתיווך רוסי.
"זה לא עניין של התפקוד של הממשלה שלא היה בסדר. היה למעשה פשע שאי אפשר לתאר אותו, שהכניסו אותו לסוריה על אף שידעו שהאדמה בוערת ויש חשדות כלפיו. כשאתה יושב פה בין העם שלך ואתה רואה שהם מגדלים את הילדים והנכדים שלהם, ומביטים עליי ועל הילדים שלי, אין שום שינוי, בלי חמלה. בוא נשמע אותם, מה יש להם בבטן, לכל אחד מאיתנו. משהו שאי אפשר לתאר אותו. מהתחלה ועד עכשיו".
היא ממשיכה ואומרת: "העם נהדר. היו מעורבים ראש ממשלה ברצח שלו, ועוד אחד שיודעים כולם שהוא רוצח. מי שגומל לנו זה החיבוק של העם, מול עיניהם זו התהילה שלו, העבודה שלו. אני צוברת מיום ליום אהדה כלפי אלי, היא לא באה מגבוה אלא מגובה העיניים. זה מדהים ובאמת אין מילים".
כהן תוקפת את הממשלה ואומרת: שום דבר לא בא מהם, ממקבלי ההחלטות. הכעסים שלנו.. אחרי מאיר דגן היינו כמו זבובים שגירשו אותנו. מאיר דגן חיבק אותנו אבל אחר כך גמרנו. הכעסים שלנו לא באים מכיוון מסויים אלא מהרבה כיוונים. שם הצליחו לרמוס אותנו. אם זה ראשי ממשלות, רבין, פרס, הנשיא ריבלין, הם מתלוננים איך אנחנו אומרים רוצחים - אבל אתם רצחתם אותו. הם לא אוהבים את זה. אז מה הם עשו? לא רצחו אותו? לא רצחו את הילדים שלו? אותי? באים אנשים כמו מרקל, האפיפיור, אנחנו מביאים מכתב והמכתב מתקמט ביד ולא עובר לאף אחד.
"אלי הוא גיבור העם. אנחנו לא נשתוק, נמשיך להנציח אותו. עוד מעט אנחנו יוצאים בקמפיין להקמת מוזיאון לזכרו. רק לפני שבוע וחצי, עשמו אנדרטה פרטית ליד בית המכס. היו הרבה בוגרים, גנרלים. הכל בא מהעם. האהבה, הליטוף, החיבה.
כל תמונה שמגיעה אלינו זו תזכורת נוספת. אני מצפה שהממשלה תראה התעניינות או אכפתיות".
