פעם, כשהייתי צעיר ומתלהב, יצא לי להתראיין למוסף "הארץ", והכבוד שנפל בחלקי סחרר אותי לחלוטין. במהלך הראיון, שדן במגוון קונפליקטים, שאל אותי המראיין את השאלה הבאה: ואיך אתה כאדם דתי מסתדר עם זה שאתה עובד ב"מעריב" של נמרודי ודנקנר (מו"ל ועורך "מעריב" דאז)? ואני, בפרץ של דברנות, נתתי תשובה מפורטת שקושרת כתרים לראשם של השניים ומסבירה כמה הם צדיקים וטהורים. רק בדיעבד העמיד אותי מישהו על גודל העוול שבעצם העלאת השאלה הזו, שברשעות מניפולטיבית מגלמת בתוכה את הנחת היסוד שלאדם דתי צריכה להיות בעיה לעבוד אצל אמנון דנקנר ז"ל ועופר נמרודי ייבדל לחיים, ואני נבוכותי מטיפשותי.
ימיה של הטכניקה הזו כימי עולם. אם אתה רוצה להטמיע מסר, אף פעם אל תאמר אותו. לא כל שכן הס מלהסביר אותו. צריך פשוט להבליע אותו כלאחר יד, ובכך לגרום לו להיות אקסיומה שאין להטיל ספק בנכונותה. שורה כמו "מערכת הבריאות קורסת ולא מתפקדת, תנו לנו להציל אותה" - היא שורה בעייתית בקמפיין, מפני שהיא ישירה מדי וקיים החשש שמא הקורא יפעיל באופן חד־פעמי את מערכת החשיבה שלו וישאל את עצמו אם מערכת הבריאות אכן קורסת ולא מתפקדת, והתשובה שלו תהיה כמובן שלילית. לעומת זאת, אם תפרסם מפלגה מסר שאומר: "בתקופה של מערכת בריאות קורסת צריך מנהיגות לישראל" - הקורא יתמקד בהבטחה המעורפלת של "מנהיגות", ולא יעסיק את עצמו בשאלת הרישא המופרכת. זה יתקבל אצלו בטבעיות גמורה.
מאז נחתם הסכם השיתוף בין סמוטריץ' לאיתמר בן גביר ולעוצמה יהודית, בתמיכת נתניהו, עובדת הטכניקה שעות נוספות. בתוך דקה הצליחו אנשים חכמים ומניפולטיביים להעמיד את הדיון על שתי שאלות עיקריות: הראשונה היא אם יהין נתניהו למנות בקואליציה עתידית את בן גביר לשר, והשנייה היא מי יותר גרוע: בן גביר או אבתיסאם מראענה ממפלגת העבודה. למה מניפולציה? מפני שאם מציבים על השולחן את השאלה אם נתניהו ימנה את בן גביר לשר, זה מייתר, כלאחר יד, את השאלה אם בן גביר הוא מועמד לגיטימי. זה שם אותו מראש בעמדה בעייתית.
ואם משווים אותו למראענה (איוולת של הימין, שמיהר כרגיל ליפול לבור הזה) זה מכניס אותו אוטומטית לעולם התוכן של טרור, שהרי תמיכה רעיונית עקיפה בטרור, לכאורה, זוהי ההאשמה המובהקת כלפיה. והתוצאה: חוץ מבמאמרים במקומוני יצהר ואש קודש, אולי, לא היה פרשן אחד שתמך השבוע בבן גביר מבלי לסייג זאת באמירה בסגנון: "הוא אמנם לא כוס התה שלי, אבל..." פחד נפל על כולם. פחד שמקורו בשנים ארוכות מדי של משטרת מחשבות, שאחד הסעיפים הראשונים בקודקס שלה הוא שקבוצות ימין קיצוני הן מחוץ לתחום.
מה עושים? כלום. כבר מאוחר מדי. משתדלים להימנע מהשיח הזה ולזהות מראש את טכניקת הוויכוח הזו. בפוליטיקה יש מקום לכולם, כל עוד טובת מדינת ישראל ואזרחיה בליבם. חושבים אחרת? בואו נדבר על זה. לא על השאלה אם בן גביר יהיה שר, ולא על מי יותר גרוע ממי.
נ.ב. יצוין שאיתמר בן גביר אינו כוס התה שלי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו