הדעות על גיא פניני מתחלקות לשניים. או שאתה אוהב אותו, או שלא. אין באמצע. מצד אחד, מדובר באחד הווינרים הגדולים בספורט הישראלי, שזכה ביורוליג, בשלוש אליפויות ישראל וב־11 גביעי מדינה, תשעה מתוכם ברציפות. מצד שני, כפי שמייד יעיד על עצמו, הוא יעשה הכל כדי לנצח, גם אם זה אומר להוציא את שחקני היריב משלוותם בטראש טוק, כמו בתקרית המפורסמת ההיא עם יונתן שולדבראנד, הפורוורד של הפועל, בדרבי ב־2013. ההתנהגות הזאת, לצד השנים הרבות והמוצלחות במכבי תל אביב, גרמו לו להיות פרסונה נון־גרטה אצל חלק מהאוהדים בארץ.
"זה מי שאני", הוא אומר. "זה השחקן שנוצר עם השנים, ואני מתמודד עם זה, לטוב ולרע. יש לי את הדרך שלי, ועשיתי קריירה יפה עם מי שאני. בכל מועדון בעבר שיחקתי לפחות שנתיים, ואני חושב שזה הפרמטר הכי חשוב לבדוק הצלחה. זה מעיד עליך רק דברים טובים. חבר אמר לי פעם: 'ברגע שיפסיקו להתייחס אליך, תדע שיש בעיה'. הוא צדק. גם לקלל זה להתייחס, ואני מעדיף את זה ככה מאשר לא לעניין אף אחד".
נפגעת פעם ממשהו שמישהו אמר או כתב עליך?
"ממש לא. גם אם מאמן או שחקן אומר משהו שלכאורה אמור לפגוע בי, זה נכנס ויוצא באותו הרגע. זה ממש בזבוז אנרגיה להיתקע על דברים כאלה. המטרה העיקרית שלי היא להתרכז במה שקורה על המגרש ולנסות להמשיך הלאה.
"אני לא מאלה שיגידו לך, 'אני לא קורא מה כותבים עלי' או 'לא אכפת לי'. אני כן קורא, ואני חושב שזה חלק מאוד חשוב בקריירה של שחקן, לדעת להתמודד גם עם ביקורות ולקחת אותן למקומות הנכונים. אם מי שבורח מביקורות יפגוש במקרה ביקורת, הוא לא יידע איך להתמודד איתה וייפגע. אני יודע לקרוא ולהתמודד, ואף פעם לא נפגע. יכול להיות שאני לא מסכים עם ביקורת שנכתבה, אבל פה זה נגמר מבחינתי".
יש שחקנים שנוטרים לך טינה?
"אני לא חושב. כולם יודעים שמה שקורה על המגרש נשאר על המגרש. חלק גדול מהחבר'ה האלה הם חברים שלי בנבחרת, או ששיחקנו יחד. צריך לדעת לעשות את ההפרדה. אם אני עולה לשחק נגד חבר טוב שלי, אעשה הכל כדי לנצח אותו, ואחרי המשחק נתחבק. יכול להיות שמי שמסתכל על המגרש יגיד שאני איש לא נעים, כי אני באמת עושה הכל כדי לנצח. אבל רוב האנשים לא מכירים את גיא פניני שמחוץ למגרש, וכשהם פוגשים אותי, הם מבינים שזה משהו אחר לגמרי. זה קרה לא מעט פעמים".
במובן מסוים, אולי לשחקן כמוך, שסופג לא מעט קללות מאוהדים של הקבוצות היריבות, עדיפים משחקים בלי קהל, כמו עכשיו.
"לא, לא", הוא צוחק. "להיכנס לאולם ריק זה הדבר הכי עצוב שיכול להיות בספורט. אני מעדיף להיכנס לאולם שלם שמקלל אותי, ולא לאולם ריק. זה אולי נשמע מוזר, אבל זה הכיף בספורט. אני מקווה שהקהל יחזור כבר ושיש משהו מאחורי החיסונים האלה, ולא סתם שולחים אותנו לקבל דקירות ביד".
הוא בן 37 וחצי. נולד וגדל בשכונת נווה אביבים, עם שלושה אחים. בגיל 7 הצטרף לבית הספר לכדורסל של מכבי תל אביב, ומשם המשיך למחלקת הנוער, שבה שיחק עד שנת 2001, ואף זכה בדאבל בליגת העל לנוער.
במארס 2000, כשהיה בן 16, בא פניני באמצע הלילה לקופות של היכל הספורט ביד אליהו, וחיכה שעות בתור כדי להשיג כרטיס למשחק המכריע של מכבי מול פאף בולוניה על העלייה לפיינל פור של שנת 2001. אבל כל הכרטיסים נחטפו, ופניני יצא בידיים ריקות. הוא לא חלם שבחלוף 14 שנים, יניף את גביע אירופה כקפטן הקבוצה.
"לא רק שלא האמנתי, גם הסביבה שלי לא האמינה. מהמאמנים שהיו לי, ועד השחקנים ששיחקו איתי. אף פעם לא סומנתי כשמישהו שיגיע רחוק. אולי זה חלק מהדרייב שלי להצלחה, העובדה שתמיד באתי מלמטה והייתי צריך להוכיח. הייתי כמו הילד השלישי במשפחה, שצריך להתחיל לדחוף את עצמו כדי לקבל יחס. כל הזמן הייתי במצב נחות מול אחרים מבחינת היחס והציפיות, והייתי צריך לתת יותר כדי להצדיק את המקום שלי".
קבוצת הבוגרים הראשונה שלו היתה מכבי עירוני רעננה (שהפכה אחר כך לבני הרצליה), ובשורותיה השלים חמש עונות ברציפות. משם עבר להפועל ירושלים, שבשורותיה שיחק שנתיים וזכה פעמיים בגביע המדינה.
ב־2009 עבר למכבי תל אביב, וכעבור שלוש שנים קיבל את תפקיד הקפטן. הוא היה אחד השחקנים האהובים על האוהדים. אבל ב־1 ביולי 2017, לאחר שלוש עונות רצופות שבהן לא זכתה הקבוצה באליפות, ושנתיים ברציפות שבהן לא העפילה למשחקי ההצלבה ביורוליג, החליטו המנהל המקצועי ניקולה וויצ'יץ' והמאמן דאז, נבן ספאחיה, לעשות חריש עמוק ולשחרר כמעט את כל השחקנים, כולל הקפטן והסמל.
"ניקולה הזמין אותי לפגישה בארבע עיניים במלון בתל אביב", הוא מספר. "הופתעתי קצת, אבל אני לא מנותק ויודע איפה אני חי. עוד לפני זה הרגשתי את המצב ואת התחושות באוויר. היתה לי תקופה מדהימה במכבי, ואני עדיין בקשר טוב עם כל האנשים שם, אבל לכל דבר יש סוף. ברור שהיה לי קשה לעזוב את מכבי, חשבתי שאסיים שם את הקריירה, אבל לא הכל הולך כמו שאתה רוצה.
"ידעתי לשנות מסלול במהירות. יומיים אחרי ההודעה ממכבי סגרתי בחולון, ואני שמח על זה. פגשתי אנשים טובים, עשינו הישגים יפים, ואני משחק טוב, אז הכל בסדר".
הדבר האחרון שאפשר להגיד על פניני זה שהוא נאיבי. המקרה עם מכבי, לצד אירועים נוספים שחווה במהלך הקריירה - כמו השנה שבה נאלץ לעזוב את ישראל בשל עניינים חוזיים כדי להגיע אחר כך למכבי, או העונשים והביקורת שספג אחרי פרשת שולדבראנד - גרמו לו להבין מי בצד שלו ועל מי הוא באמת יכול לסמוך.
"עם השנים אתה מבין מי נגד מי, מי בצד שלך ומי פחות. כמו בכל מקצוע, גם בכדורסל יש פוליטיקה, קשרים וחברויות. במשך הזמן אתה מייצר יחסים טובים עם אנשים מסוימים, וגם יודע עם מי לא".
עם מי אתה מתייעץ ברגעים הקשים?
"בעיקר עם המשפחה, ועם עצמי. למדתי שמשברים או תקופות לא טובות אתה צריך לפתור קודם כל עם עצמך, ורק אז אפשר לצאת לדרך חדשה. זה קרה לי בפציעות ממושכות במכבי ובחולון, וגם בתקופות מקצועיות פחות טובות. אם לא תהיה שלם עם עצמך, הבעיות ילוו אותך לתמיד. לכן אני פותר את הדברים עם עצמי ועם הקרובים אלי".
כבר ארבע עונות שהוא בחולון, היום הוא השחקן המבוגר ביותר בסגל. ב־2018 זכה איתה בגביע המדינה, אחרי ניצחון בגמר על קבוצת נעוריו. בסוף המשחק חגג במשך כמה שניות ליד מושבם של חלק ממנהלי המועדון הצהוב, לפני שלחץ את ידם בג'נטלמניות. ביום חמישי הקרוב הוא שוב יפגוש את האקסית, הפעם בחצי גמר הגביע. בכושר שבו נמצאת מכבי, אף אחד לא יופתע אם הוא שוב יצחק אחרון.
משחק מול מכבי עושה לך חשק גדול יותר לנצח?
"לא. עושה לי חשק לנצח כמו שיש לי בכל משחק. אולי בשנה הראשונה היה לי קצת רצון להוכיח משהו, כמו לכל ספורטאי שרוצה לנצח את הקבוצה הקודמת שלו, אבל התחושות הללו כבר עברו. חצי גמר הגביע הוא משחק מיוחד, שאתה מגיע אליו בצורה אחרת מאשר לכל משחק רגיל, כי זה נוקאאוט. אבל זה ממש לא קשור ליריבה. אני רוצה לנצח בשביל המועדון שלי".
לפני שבועיים היה פניני בין הגורמים המשמעותיים בהישג ההיסטורי של חולון - העפלה ראשונה בתולדותיה לשלב 16 הגדולות בליגת האלופות של פיב"א.
"קשה לי להסביר את זה, אבל אני באמת לא מרגיש את הפגיעה בתשוקה בגלל הגיל", הוא אומר. "אבל אני כן יכול להגיד שלגוף קשה יותר להתאושש אחרי משחקים, ושיש ימים שבהם אני מרגיש פחות טוב עם עצמי מבחינה פיזית. מבחינת תשוקה לא השתנה אצלי כלום. בסופו של דבר, זה האופי שלי: כשאני עולה למגרש, הדבר היחיד שאני רואה מול העיניים זה הניצחון. מבחינתי, הדבר הכי טבעי זה לתת הכל כדי לנצח, לא חשוב אם אתה בן 20 או 35".
אחרי כמה כישלונות בזירה האירופית, נרשמה במועדון התרגשות גדולה ערב המשחק המכריע בצרפת נגד שוֹלֶה, שהיה אמור להבטיח את העלייה לשלב הבא. כן, גם אצל פניני הוותיק, שכבר זכה בעבר באליפות אירופה ובתארים רבים בישראל.
"אני כבר עונה רביעית בחולון, ויודע כמה זה היה חשוב למועדון, להנהלה ולאוהדים. זה היה בראש סדר העדיפויות שלנו, במיוחד אחרי שבשנה שעברה לא העפלנו בצורה טרגית (פספסו את העלייה ממש במחזור האחרון; י"מ). למרות כל מה שעברתי בקריירה, עם המון משחקים חשובים באירופה, הגעתי בהתרגשות גדולה, כי גם בשבילי וגם עבור המועדון והקהל זה היה משהו היסטורי. היה חשוב לי לשבור את תקרת הזכוכית הזאת יחד עם הקבוצה".
מה היתה ההרגשה בסוף?
"היתה שמחה. לא אגיד לך חגיגות מטורפות, אבל כן שמחה וגאווה ואנחת רווחה. לכולם ברור שרק התחלנו את המסע, ושעם הקבוצה שיש לנו השנה אפשר לעשות דברים יפים גם בהמשך. אחרי המשחק שתיתי כוס יין ומייד העברתי לחבר'ה את המסר שעדיין לא סיימנו את העבודה, ושיש לנו עוד הרבה להשיג השנה".
בשנתיים האחרונות התפרסמו בתקשורת ידיעות שמכבי רוצה להחזיר אותך. זה נכון?
"זה עוד אחד מהפרסומים הסתמיים בתקשורת. זה לא באמת עלה, אף אחד ממכבי לא פנה אלי או דיבר איתי. לא היה שום דבר".
אם הם היו פונים, יש סיכוי שהיית מקבל את ההצעה?
"הכל תלוי בסיטואציה שהיתה באותו זמן. יש לי חוזה עם חולון, וטוב לי פה. למכבי תמיד יהיה מקום בלב שלי, גדלתי שם ואני אוהב את מכבי, אבל כרגע אני במקום אחר בקריירה".
אם יש אצלו תחושת החמצה, היא קשורה לנבחרת ישראל. הוא שיחק 157 משחקים בנבחרת, מקום שביעי בכל הזמנים, קלע 1,192 נקודות ונטל חלק בחמש אליפויות אירופה. אבל למרות שהיה חלק מדור מוכשר מאוד, שכלל בין השאר את עומרי כספי, גל מקל, יותם הלפרין וליאור אליהו, פניני וחבריו לא רשמו ב־15 השנים האחרונות שום הישג משמעותי במדים הלאומיים. שיא האכזבה היה באליפות אירופה ב־2017, כשישראל לא עברה את שלב הבתים, למרות שאירחה את המשחקים.
"כן, יש תחושת פספוס שלא הצלחנו להביא הישג גדול עם הנבחרת, לעלות לרבע גמר או לעשות משהו יפה, כי באמת היינו חבורה מאוד איכותית, והיינו יכולים לעשות דברים יפים יותר מאלה שהשגנו. זה יושב איפשהו בראש, וזה מבאס ומאכזב".
אבל פניני, כמו פניני, מחפש את ההזדמנות לתקן. מכל הוותיקים, הוא היחיד ששרד את מהפכת הצעירים שהוביל עודד קטש בנבחרת. למרות שהוא מבוגר בהרבה מרוב השחקנים, השתתף לפני כחודשיים במשחקים שהעלו את ישראל ליורובאסקט 2022 - הניצחון הענק על ספרד והניצחון על פולין, שבו צלף שלשה מכריעה שסגרה עניין.
ישראל אמורה להגיע לטורניר עם אחד הסגלים המוכשרים בהיסטוריה - שכולל את דני אבדיה, ים מדר, נועם דוברת, טי.ג'יי ליף, יובל זוסמן, תמיר בלאט, ועוד. פניני מקווה להיות שם איתם, למרות שיהיה כמעט בן 39.
"זה תלוי בהמון דברים, אבל כל עוד ירצו בי, לא אוותר על אירוע כזה גדול", הוא אומר. "פרידה מהנבחרת עם הישג יפה יכולה להיות סגירת מעגל מושלמת עבורי".
מה אתה חושב על ההצלחה של דני אבדיה ב־NBA? כמה רחוק הוא יכול להגיע?
"דני שחקן ובן אדם מאוד מיוחד. יש לו את כל הכלים המקצועיים והאנושיים כדי להיות כוכב בסדר גודל שלא היה פה. אני חושב שעם המוטיבציה והדבקות שלו במטרה, הוא יכול להיות שחקן מוביל ב־NBA. אבל הוא יצטרך להיות סבלני ולהאמין בדרך שלו עד שזה יקרה".
עד מתי תמשיך לשחק?
"אני לא חושב על זה. אני חי מעונה לעונה, מרגיש שיש לי עוד הרבה מה לתת, ואמשיך כל עוד הגוף ייתן לי לשחק כדורסל. ברגע שארגיש שאני עולה למגרש ולא מצליח לעמוד ברמה או באינטנסיביות, אפסיק. כרגע אני מרגיש שאני ברמה, ולכן אין שום סיבה שלא אמשיך. בחוזה שלי יש אופציה לעוד עונה בחולון, בקיץ אני והקבוצה נקבל החלטה".
איך היית מסכם את הקריירה שלך?
"אני לא מסכם עכשיו כלום, כי אני עוד כאן. אבל אם אני מסתכל אחורה, אני חושב שגם בתקופות הטובות שלי, שום דבר לא בא לי בקלות. הרגשתי תמיד שאני צריך להוכיח את עצמי, והקושי הזה הוביל אותי ועזר לי להגיע למה שהגעתי. אני שמח שהדרך לא היתה קלה, כי ככה התוצאות מתוקות יותר".
אתה חושב על היום שאחרי?
"בהחלט יש מחשבות ויש חששות, זה שינוי של 180 מעלות בשגרת החיים. אבל מאוד מושך אותי להמשיך בעולם הכדורסל, בתפקיד מקצועי. ב־2019 סיימתי קורס מאמנים באוניברסיטת תל אביב, ואני חושב שעם המאמנים שעברתי במהלך הקריירה ועם ההבנה שיש לי בכדורסל, אני יכול להועיל ולהצליח בתחום. עד שאתה לא מגיע לשם, אתה לא באמת יודע אם זה בשבילך, אבל כרגע זה הכיוון. אז אני מאמין שהפרישה אולי תתקבל אצלי בצורה אחרת מאשר אצל שחקנים שעוזבים לגמרי את הספורט ולא כל כך יודעים מה הם רוצים לעשות".
השקעת גם באפיקים אחרים, כמו שחקנים אחרים? תוכניות נוספות מהצד, שיעזרו לך בעתיד?
"כל החיים השקעתי את הזמן שלי בכדורסל. יכול להיות שפספסתי בגלל זה כמה השקעות או דברים אחרים שיכולתי לעשות, אבל אני לא מצטער לרגע. אני עושה את הדבר שאני הכי אוהב לעשות".
אם היתה לך אפשרות לחזור 25 שנים לאחור, היית עדיין בוחר בכדורסל?
"ללא ספק. אני מאוד מרוצה מהבחירות שעשיתי, הכדורסל הוא החיים שלי. אני לא מצטער לשנייה שבחרתי בדרך הזאת, וחושב שאין יותר כיף מלעסוק בדבר שאתה הכי אוהב.
"יש הרבה שחקנים ששיחקתי איתם, שאתה שואל אותם בסוף האימון 'מה יש לראות היום?' והם אומרים לך 'אני לא רואה כדורסל'. הם יעדיפו לראות סדרה בטלוויזיה. אני? קודם כל כדורסל, בכל ליגה ובכל רמה. רק אם אין שום משחק לראות באותו ערב, אחפש אם יש משהו מעניין אחר".
אתה רואה חדשות?
"משתדל לראות כשאני יכול, אבל אני מודה שמהר מאוד אני מתעצבן, ואז מעביר לראות משחק כדורסל כדי להירגע".
בשנים האחרונות הוא התמסד והתמתן. ב־2015 התחתן עם ריקי (30), והיום הוא אבא של יונתן (3) ואריאל בת השנה. הם מתגוררים בשכונה שבה גדל, נווה אביבים.
"המשפחה והאבהות שינו אותי מן הקצה אל הקצה", הוא מחייך. "מחיים של רווק, שכל מה שיש לו זה כדורסל וחברים, עכשיו הילדים והאישה הם כל העולם שלי. אף פעם לא הבנתי שחקנים ששיחקו איתי והיו להם ילדים, כשהם אמרו 'וואי, איך אני מתגעגע ובא לי לחזור הביתה'. היום, כשאני רק צריך לחשוב על לעזוב את הילדים והאישה ליומיים־שלושה, זה קורע אותי ברמות שאי אפשר להסביר. האהבה הזאת היא משהו מדהים. זה הביא לי רק דברים טובים, גם לקריירה.
"הילדים מוציאים ממני המון רגש שלא חשבתי שנמצא בי בכלל. אני בטוח שכל בן אדם שיש לו ילדים מרגיש ככה, זה בלתי נשלט. ובנוסף, האחריות. כשאתה רווק, אתה מסתכל רק על עצמך. כשאתה עם משפחה, אתה קודם חושב עליהם, ורק אחר כך על עצמך".
אתה מחליף חיתולים לילדים?
"חיתולים זה פחות התחום שלי. את הלילות אשתי האלופה עושה. אבל אני עוזר במה שאני יכול".
השאלון
הרגע שאתה הכי גאה בו בקריירה?
"הזכייה ביורוליג עם מכבי".
חמשת השחקנים הכי טובים שאיתם שיחקת?
"פאפאלוקאס, טל בורשטיין, דווין סמית', דיוויד בלו, שחורציאניטיס".
הישראלי הכי גדול ששיחק לצידך?
"טל בורשטיין".
הישראלי הכי טוב בכל הזמנים?
"עודד קטש".
משהו שהחמצת בקריירה?
"עכשיו, כשאני מסתכל אחורה, משהו שקצת חסר לי זה אולי לצאת למועדון גדול באירופה ולעשות שם כמה שנים יפות. אמנם שיחקתי בחו"ל, בסרביה ובקפריסין, אבל זאת לא היתה שנה מוצלחת".
משהו שאתה מתחרט עליו?
"יש הרבה טעויות שעשיתי, אבל אי אפשר להתחרט על דברים שנעשו. אני לומד ממה שצריך ומשנה מסלול".
מישהו שאתה צריך להתנצל בפניו?
"כבר התנצלתי בפני מי שהייתי צריך להתנצל בפניו, אני לא משאיר את הדברים האלה פתוחים".
מישהו שצריך לבקש ממך סליחה?
"אף אחד".
מ־1 עד 5, איפה אתה בסולם האושר?
"5".
אוכל שאתה לא יכול לסרב לו?
"שניצל של אמא".
מתי בכית בפעם האחרונה?
"כשצפיתי בתוכנית 'עובדה' על שירה איסקוב".
מה מצחיק אותך?
"הילדים שלי".
מה מרגיז אותך?
"להפסיד".
גיא פניני במילה אחת?
"ווינר".