אם תפרוץ עכשיו מלחמה אל תקראו לי. לפחות עד שאדע שהשטח נקי ממחבלים, ממטענים ומטנקים. קודם שאחרים ייכנסו, אחר כך אגיע גם אני. נשמע לכם הגיוני? גם לי לא. ומה לגבי המלחמה שאנחנו נמצאים בה ממש עכשיו?
השבוע פגשתי חבר מפעם, מגולני. בזמנו קראנו לו "חיזבלון", כי הוא היה משוגע, חסר פחד, אם צריך היה מסתער גם על טנקים. הוא סיפר שפתח עסק ממש בתחילת המגפה ועכשיו הוא עמוק בבוץ. "אבל יהיה בסדר, נכון?", הוא שאל.
"תשמע", אמרתי, "מעריכים שעוד רגע נהיה כולנו מחוסנים, אז נראה שיש אור בקצה המנהרה". אלא שהוא - התנגד נחרצות, הכריז שלא יתחסן ותירץ את זה בעובדה שהוא עוד לא הביא ילדים לעולם, ואין לו מושג אילו השלכות יהיו לחיסון.
השיחה הזאת הלכה איתי כמה ימים. איך אדם כמוהו חושש מחיסון? הבנאדם הזה סיכן את החיים שלו בגלל אידיאולוגיה ולקח סיכון עצום, אז למה כשזה מגיע לחיסונים הוא לא מוכן לקחת סיכון כל כך קטן עבור הכלל? תהיו איתי רגע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו