"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ילדות בצל המלחמה: "בתים לילדים ניצולי שואה" הועלתה באתר יד ושם

התערוכה תכלול את סיפורם של שבעה בתי שיקום • יונה קובו, רכזת תערוכות מקוונות ביד ושם: "לרבים מהילדים אלו תמונות הילדות היחידות"

,עודכן
"לולק"- ישראל מאיר לאו בן 8 על סיפון אנייה במרסיי בזרועותיה של סיימון שומה // מתוך ארכיון "יד ושם" // "לולק"- ישראל מאיר לאו בן 8 על סיפון אנייה במרסיי בזרועותיה של סיימון שומה

תערוכה מקוונת חדשה בשם "בתים לילדים ניצולי שואה" עלתה באתר יד ושם ביום שישי האחרון, לציון יום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה ב-27 בינואר.התערוכה המקוונת מתמקדת בסיפורם של שבעה בתי ילדים ברחבי אירופה, שהוקמו בתום המלחמה ופעלו לשקם את חיי הילדים שנותרו לבדם ולהחזירם לעמם ודתם לאחר הזוועות אליהן נחשפו.

קבוצה מ"ילדי בוכנוולד" מניחים תפילין ומתפללים בבית הילדים באמבלוא, צרפת // באדיבות ארכיון יד ושם
קבוצה מ"ילדי בוכנוולד" מניחים תפילין ומתפללים בבית הילדים באמבלוא, צרפת // באדיבות ארכיון יד ושם




רוב המטפלים, המדריכים והמורים בבתים היו בעצמם ניצולי שואה, דבר שחיפה על חוסר ניסונם בחינוך, שכן יכלו להזדהות עם אותם ניצולים ולדעת כיצד לשקם אותם בדרך הנכונה. הילדים טופלו באותם בתים מרגע הגעתם עד למציאת מקום בטוח עבורם, ורובם אף עלו בסופו של דבר לארץ ישראל.
"ילדי בוכנוולד" על סיפון האנייה מטרואה בהגיעם לנמל חיפה // באדיבות ארכיון התצלומים יד ושם
"ילדי בוכנוולד" על סיפון האנייה מטרואה בהגיעם לנמל חיפה // באדיבות ארכיון התצלומים יד ושם

יונה קובו, רכזת תערוכות מקוונות ביד ושם: ״בעשרות התצלומים של הילדים בבתי הילדים, נראים ילדים מחייכים, אוכלים, משחקים, לומדים, מטיילים ורוקדים. לרבים מהם אלה תמונות הילדות היחידות. הפער בין שמחת החיים הניבטת אלינו מן התצלומים לבין הזוועות אותן חוו בתקופת השואה, בא לידי ביטוי בסיפורי הישרדותם המובאים בתערוכה - סיפורי חיים קשים, אובדן וצלקות נפשיות״.

"ילדי בוכנוולד" עם סימון שומה, בבית הילדים באקואי, צרפת / באדיבות ארכיון תצלומים יד ושם
"ילדי בוכנוולד" עם סימון שומה, בבית הילדים באקואי, צרפת / באדיבות ארכיון תצלומים יד ושם

רחל מינץ, ילידת לודז׳, תיארה את הניצולים בבית הילדים באקואי, אותו ניהלה, שסיפורו מוצג לצד סיפורים של בתי ילדים נוספים, בתערוכה המקוונת: ״הם היו קהילת ילדים, הראשונה מסוגה, שעליה התפישות הפדגוגיות הליברליות ביותר לא היו יעילות. הם הביאו איתם חוסר אמון עוין בבני האדם. לא משנה מי, כשמישהו היה מנסה ללטף את לחייהם, הם היו קופצים ונרתעים״.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר