"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"שקופים": רוצים שנצחק או שנבכה?
תוכנית המערכונים החדשה שעלתה ב-HOT מנסה לקרוע מצחוק אבל בו בזמן גם לרגש, לבאס ולדכא - ולא ברור מה היא רוצה להשיג
יובל סמו וגורי אלפי ב"שקופים"

"שקופים": רוצים שנצחק או שנבכה?

תוכנית המערכונים החדשה שעלתה ב-HOT מנסה לקרוע מצחוק אבל בו בזמן גם לרגש, לבאס ולדכא - ולא ברור מה היא רוצה להשיג

ניר וולף
, עודכן

יש אנשים שקופים, ויש אתגורי אלפי.את גורי רואים בכל מקום, כל הזמן. הוא הכי לא שקוף שיש כרגע. יש אנשים שקופים, ויש אתיובל סמו.את סמו רואים בכל מקום, כל הזמן. והנה - למקרה שחשתם חסך מסוים - עלתה אתמול (א') ב־HOT סדרה חדשה, "שקופים", שבה השניים מגלמים תפקיד ראשי לצד גילה אלמגור,תיקי דייןואלי יצפאן. קאסט שמבטיח הרים וגבעות רק מעצם השתתפותו בסדרה.

סמו ואלפי מגלמים הפעם מאבטחים, עובדי קבלן. הם האנשים השקופים והעלובים מהשיכונים המתקלפים, שמנסים לקבל העלאה מהבוס המתנשא (יצפאן) וסופגים ממנו השפלה שגורמת להם להימלט ממשרדו במבוכה. אחר כך דמותו של אלפי חוטפת גם מהשדכנית (דיין), שמטיחה בו: "אתה לא מלך היופי. יש לך קול מעצבן, כריזמה של פקס ואתה מגיע לדייט עם שקית קרוטונים". "חשבתי שאולי נזרום אחר כך למרק בקופיקס", הוא משיב וכמעט מתרצה לשידוך עם אסירה. שקוף שזה מצחיק.

אבל "שקופים" רוצה שניקח אותה ברצינות. הדמויות שלה עלובות - מהמראה החיצוני ועד הפנימיות שלהן. הן סוחבות סיפור חיים טרגי, אף שהוא נעטף בפאנצ'ים. למשל, כשהשניים משחקים "ארץ־עיר", דמותו של אלפי מספקת בקטגוריית "משפטים של מורות באות א'" את התשובה "אתה יכול לגעת לי, אבל זה יהיה הסוד הקטן שלנו", וכצופה לא ברור אם זה פאנץ' קודר או הטרדה פדופילית שהרסה לו את החיים. וככה הסדרה מסתחררת מקיצון לקיצון, בורחת לאזורים אפלים כשמתחשק לה או כשהיא נתקעת בלי סוף למערכון. בכך אפשר לומר כי "שקופים", שיצרו אלי בן דוד, אדר מירום ועמרי עמית ("בובה של לילה", אנחנו במפה"), ספגה השראות מסדרות כמו "בריטניה הקטנה" או מחיקוייה המקומיים, "עם סגולה" ו"הישראלים" - כולן קומדיות מערכונים שבחרו להתרכז באדם הקטן והמוזר, ששקוף עבור רוב האוכלוסייה.



אחרי צפייה בשלושה פרקים (אמש הוקרנו שניים, הערב ישודר השלישי) קשה לקבוע מה "שקופים" מנסה להשיג. היא הולכת לאיבוד בין קומדיה לטרגדיה, מנסה לקרוע מצחוק, אך בו בזמן גם לרגש, לבאס ולדכא עד שתרצו לבכות לצלילי ביצוע נוגה של הדמויות ללהיט עברי עצוב. "שקופים" מיטלטלת רוב הזמן בתוך ניגודיות קיצונית. מצד אחד משדרת מציאות של "עלובי החיים" בגרסה מדברית, אולם שומרת על חוקי הקומדיה ומייצרת מצבים לא הכי ריאליסטיים שמפריעים לבעוט בבטן של הצופים בשיא הכוח.

היא כמו ליצן שעצוב לו, ומנסה לבאס את כל האחרים. האיפור הצבעוני נמרח לו על הפרצוף, הדמעה מבצבצת בעין, ולמרות שכולם זוכרים לו את הצחוקים, הוא עצמו כבר לא משוכנע שהוא עדיין רוצה בזה. ממש כמו "שקופים". הליצן העצוב הכי אמיתי ובכלל לא צבוע, אבל בני אדם מעדיפים את הליצנים שלהם מבדחים. אנשים לא אוהבים ליצנים עצובים.

שקופים, HOT3, 20:30

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...