"צדק לפניו יהלך": עשה בעושרו את השימוש הנעלה

בשבוע האחרון רבים מדברים וכותבים על התורם האדיר, הפילנתרופ הגדול, הגביר, שלדון אדלסון. אני ברשותכם מבקש לדבר על המענטש, האדם שבו. 

לפני קרוב לשלושים שנה הכרנו על כר הדשא שליד מלון המלך דוד בירושלים, בעת שערכתי חופה וקידושין לשלדון גרי אדלסון, אשר שמו האמיתי שלום גדליה. הכלה הייתה ד"ר מירי אוקסהורן. פגישתנו האחרונה אף היא התקיימה בירושלים, בנסיבות שונות לחלוטין. היה זה בכינוס העולמי הגדול ליום השואה הבינלאומי בינואר 2020, לפני שנה בדיוק, ביד ושם בבירה.

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שנפגשנו בניו יורק, במלון הילטון, במסגרת ערב גדול שהוקדש לגיוס תרומות להקמת יד ושם. אני הייתי הנואם, ושלדון ומירי היו אורחי הכבוד. שלדון, שלא היה איש דברים, קם ודיבר בכל ליבו. "בוודאי תשאלו מה לי וליד ושם, מה לי ולסיפור השואה", אמר לנוכחים, "אומר לכם בכנות – אישית אני לא עברתי את השואה, משפחתי לא עברה את השואה ולא היה לנו קשר עם השואה. אני פה משום שהוריה של מירי, רעייתי, הם ניצולי שואה, ואני פה בזכותם". ראיתי את ההתחשבות שלו, ההתייחדות הזאת עם המשפחה, וזה מאוד הרשים אותי. 

באותו הזמן גם נודע לי משיחות איתו על הקשר הראשון שלו לארץ ישראל, עוד לפני קום המדינה. את אהבת המולדת הוא ינק מאביו, יוצא עיירה ליד וילנה, שחלם כל חייו להגיע לארץ ישראל למרות עוניו והדוחק הרב שבו הוא חי. החלום הזה לא נטש אותו והטביע את חותמו באישיות של הבן, הלוא הוא שלום גדליה, המוכר כשלדון גרי. כאשר האב לא זכה להגשים את חלומו, הבן שכבר היה די בעל יכולת, נכנס לנעלי האב המרופטות ובהן צעד את צעדיו הראשונים, במה שהפך להיות לימים מרכז ההוויה שלו, מדינת ישראל. 

בנאומו שם בניו יורק, הוא תיאר את עצמו כילד שעמד בשעות הבוקר המוקדמות בקור מקפיא, בקרנות רחוב של בוסטון מסצ'וסטס, כדי למכור עיתונים לנהגים שעוברים ושבים, והרוויח חמישה סנט לעיתון. המילה ממון היא בגימטריה 136, בדיוק כמו המילה סולם. ללמדך כי הממון כמוהו כסולם – יש עולים ויש יורדים בו. 

הכסף היה רק פיקדון

גדולתו של שלדון אדלסון לא הייתה בכך שהיה לו ממון רב, אלא בכך שהשכיל לעשות בממונו את השימוש הנעלה - אם בבניין הארץ, על מוסדותיה השונים, אם בארגוני חסד וצדקה בעלי אופי יהודי ולאומי מובהק, ואם במתן בסתר, שאיש לא ידע על כך פרט ליחידים המעורבים בעניין. כמו גם המטוס הפרטי שמשרת אנשים ומטרות שהיו נעלות בעיני שלדון. אני רוצה להזכיר שהוא העמיד אותו לרשותו של נשיא איחוד הצלה אלי ביר, שהיה בסכנת נפשות ממחלת הקורונה, וכמובן "ושבו בנים לגבולם" של יונתן פולארד לאחרונה. 

שלדון, בעזרתה הבלתי נלאית של מירי תיבדל לחיים ארוכים, ידע שהכסף הרב שצבר אינו אלא פיקדון בידו. את הפיקדון עליו להשיב בדרכים נאותות של צדקה וחסד, פרטי ולאומי. כל התרומות הללו נזקפות לזכותו לעולם שכולו טוב. 

לכן אומר אך זאת – שלדון אדלסון הגיע לעולם הזה לפני 87 שנים, עני מרוד, חסר כל, ויצא מן העולם השבוע כעשיר מופלג. כל הנתינות והצדקה שלו הולכים לפניו לעולם שכולו טוב, כפי שנאמר "צדק לפניו יהלך". שלדון אדלסון יהיה לנו לדוגמה ולמופת של נתינה. 

הכותב הוא יו"ר מועצת "יד ושם". הרב הראשי והרב של תל אביב-יפו לשעבר

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו