שלדון אדלסון, האיש שהציל את חיי

רבים יכתבו בימים הקרובים עלאיש העסקים המצליח והפילנתרופ הענק שלדון אדלסון. אבל איני מפסיק לחשוב עלאדלסון האיש. דמות גדולה מהחיים ויהודי אנושי וחם, שבאופן אישי הציל את חיי. אדלסון היה בעיניי אחד המנהיגים הגדולים של העם היהודי במאה החולפת. בהיסטוריה היהודית הוא ניצב בשורה אחת עם משה מונטיפיורי והברון רוטשילד. הוא הקדיש את חייו לחיזוק העם היהודי ומדינת ישראל במפעלים אדירים שיזם ופיתח, אך דברים שאמר לי כשנפגשנו, הם שהשאירו עליי רושם עצום.

לפני כשנתיים, בחתונת בתו של שגריר ארה"ב בישראל דייויד פרידמן, סיפר ליאדלסוןבהתרגשות על המיזמים הציוניים שלו. שאלתי אותו כיצד ציוני נלהב כמוהו לא עובר לגור בקביעות בארץ. "אלי", הוא אמר לי, "הייתי רוצה מאוד, אבל אני יודע שבגולה היכולת שלי לעזור לישראל משמעותית הרבה יותר". "זה ויתור גדול", אמרתי. הוא בתגובה חייך בחום.

אדלסון הוא מודל להערצה ומושא לחיקוי בעולמות העסקים והפילנתרופיה, אבל אני ראיתי בו וברעייתו מרים גם דוגמה לאהבה שכמותה לא פוגשים בכל יום. הם נועדו זה לזה. כששאלתי אותו לאחרונה איך הוא חש בתקופת המגיפה העולמית, הוא התגאה בכך שלא פיטר איש בשל המשבר, אבל המתיק לי סוד: "זאת הזדמנות להיות יחד עם המשפחה. בסוף הם הדבר הכי חשוב לאדם".

יחד עם רעייתו, ד"ר מרים אדלסון, הוא תמך באיחוד הצלה ובכך סייע בהצלת חייהם של רבים. באירוע הצדעה לארגון בארה"ב אדלסון ריגש את כולנו בשבחים שחלק למתנדבים על הבמה. אבל בסוף הערב, כשישבתי לצידו, הוא אמר לי: "אתה יודע למה אני אוהב אתכם? יש באיחוד הצלה את כל ערכי היהדות שחשובים בעיניי: אהבת הזולת, ערך החיים ורוח יזמית, אבל אני גם אוהב את החוצפה שלכם. קמתם משום מקום והקמתם ארגון שמציל חיים רבים".

אני גם חש חובה אישית לאדלסון. לפני עשרה חודשים, בעת ששהיתי בארה"ב, חליתי בקורונה ורופאיי הרדימו והנשימו אותי. שלדון וד"ר מרים אדלסון הצילו את חיי. הם דאגו לי לטיפול מקצועי והתפללו לרפואתי. לאחר שהתעוררתי, דאגו לחזרתי לארץ במטוסם הפרטי. כמו כל יהודי, אני מאמין שתיקון עולם מקרב את הגאולה. מר אדלסון יחד עם רעייתו מרים ביצעו זאת הלכה למעשה כמעט בכל פעילותם לאורך השנים. אין דבר יהודי מזה בעיניי. יהי זכרו ברוך.

הכותב הוא נשיא ומייסד איחוד הצלה