חזית יציבה ואחידה מול הגורמים השליליים במזרח התיכון

המזרח התיכון ממשיך לייצר כותרות בקצב רצחני, ואתמול היו שתיים כאלה: הודעתה של איראן כי החלהלהעשיר אורניוםלרמה של 20 אחוז, וההודעה עלהסכם הפיוסשהשיגו האמריקנים בין קטאר לסעודיה, ולמעשה בינה לבין כל העולם הסוני המתון.

הסכם הפיוס חותם, סביר להניח, את המהלכים המדיניים של ממשל טראמפ באזור. שליחיו של הנשיא, ג'ארד קושנר ואבי ברקוביץ', עמלו על ההסכם הזה בחודשים האחרונים, והוא עתיד לסיים שלוש שנים של יריבות גלויה וחרמות הדדיים בין סעודיה והאמירויות, לבין קטאר.

חשוב מכך, הפיוס יאפשר להציב חזית יציבה ואחידה יותר מול הגורמים השליליים באזור. סביר אמנם שנשמע בימים הקרובים שגם להסכם הזה יש מחיר (בכסף, בנשק או בשניהם), אבל יהיו לו גם יתרונות: קטאר היא שחקנית מרכזית בציר של האחים המוסלמים - סיבה מרכזית לעוינות ששררה בינה לבין שכנותיה במפרץ - וככזו עתידה להיות עכשיו גורם ממתן מול טורקיה, וגורם פעיל יותר במאמצי הגישור וההרגעה מולחמאס בעזה.

לקטאר יש לא מעט סיבות לרצות בהסכם. לצד יתרונותיו המדיניים והכלכליים, הוא יוריד ממנה אבן־ריחיים משמעותית רגע לפני שהיא נכנסת לישורת האחרונה באירוע המשמעותי ביותר שצפוי לה: המונדיאל ב־2022, שייערך על אדמתה. קטאר רוצה להגיע לאירוע הזה כמנצחת, ולא כמדינה שנתונה בשלל סכסוכים.

הגשר שממשל טראמפ הניח מאפשר לקטאר לעשות זאת, אבל הוא מהווה הזדמנות גם עבור ישראל. בהמשך ליחסים שנחתמו עם האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו, אין שום סיבה בעולם כעת שלא ייחתם גם הסכם עם קטאר. לישראל כבר היה משרד אינטרסים בדוחא, ואנשי משרד החוץ איישו אותו בקביעות במשך שנים ארוכות (עד לאמצע העשור הקודם).

גם למוסד קשרים ענפים בקטאר, ולמעשה - אלמלא מלחמתה בסעודיה, סביר שגם קטאר היתה עולה מוקדם יותר על רכבת השלום.

הסכם עם קטאר גם יקדם בעוד צעד הסכמים עם מדינות נוספות במפרץ, ובראשן סעודיה. ההערכות נותרו עדיין כשהיו - שהסעודים יבקשולהמתין לממשל ביידן- וגם הלחצים שמפעילים טראמפ ואנשיו יתקשו להבשיל לכדי הסכמים ב־15 הימים שנותרו לנשיא בבית הלבן.

האיתות של איראן לאמריקנים

את חלון הזמנים הצפוף הזה מזהה איראן, שהודיעה אתמול כי העבירה לפסים מעשיים את החלטתה להעשיר אורניום לרמה של 20 אחוז. מדובר בהפרה המשמעותית ביותר שביצעה עד כה איראן של הסכם הגרעין, אחרי שכבר העלתה את רמת ההעשרה ל־4.5 אחוז, התקינה צנטריפוגות מתקדמות, וצברה כמות גדולה בהרבה של אורניום מועשר מכפי שההסכם מתיר לה.

המהלך האיראני מקצר אמנם את דרכה אל הפצצה, אבל מדובר עדיין בדרך ארוכה. סביר שאיראן לא מבקשת לפרוץ כבר עתה אל הגרעין, אלא לצבור נכסים לקראת המו"מ הצפוי עם ממשל ביידן על חזרה להסכם הגרעין. מדובר, למעשה, ב"תחזיקו אותי" קלאסי: איתות לאמריקנים שאם לא תהיה התקדמות במו"מ,תהיה התקדמות בגרעין.

איראן כבר העשירה בעבר אורניום לרמה של 20 אחוז. החומר שצברה נלקח ממנה כחלק מהסכם הגרעין המקורי, וגם עכשיו היא תוותר עליו בשמחה לטובת חזרה להסכם, ובעיקר כדי להסיר ממנה את הסנקציות הקשוחות שהוטלו עליה כחלק מפרישת ארצות הברית ממנו. סביר שהיא חיכתה עם המהלך עד עתה כדי לוודא שטראמפ נמצא בימיו האחרונים בתפקיד, ולא יוכל להוביל נגדה מהלך צבאי.

זאת בדיוק נקודת התורפה של איראן, שישראל צריכה לנצל: להבהיר לממשל ביידן שאיראן שוברת כל הבנה וכל הסכם, ומשתעשעת בנשק להשמדה המונית. ישראל גם צריכה להחזיק באופציה צבאית זמינה ואמינה, ולהבהיר לאמריקנים שהיא נכונה לממש אותה. ובשונה מההסכם הקודם, הפעם ישראל לא מגיעה למערכה הזאת לבדה: ידידותיה החדשות במפרץ יעמדו לצידה, ובהיבט הזה - ההסכם עם קטאר הוא חדשות מצוינות למחנה של "הטובים", וחדשות קצת פחות טובות לטהרן.