בהספד מרגש, סיפר הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ על רגעיו האחרונים של סרן ערן שמיר, שנפל בלבנון ב-1997, עת היה גנץ מח"ט בחטיבת הצנחנים. "ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנו מביטים איש-איש באלבום הזיכרון הפרטי שלו, חוזרים לדמויותיהם של חיילים ומפקדים אשר הטביעו בנו את חותמם ואינם עוד", כתב גנץ באתר הזיכרון של חטיבת הצנחנים.
"כלוחם ומפקד בצה"ל זה כ-35 שנים, כמי שיצא למשימות רבות מצפון הארץ עד דרומה ולפעמים גם הרחק מגבולותיה, איבדתי מפקדים, פקודים ורעים רבים. אלבום הזיכרון שלי עמוס סיפורים, זיכרונות ותמונות שמציירות את מופת פועלם של אותם קצינים וחיילים שמסרו את נפשם ונפלו עלי חרב עבור ביטחון ישראל ואזרחיה".
הרמטכ"ל מקדיש מקום מיוחד באותו אלבום אישי לסרן ערן שמיר ז"ל. "התמונה הראשונה של ערן שנצרבה על לוח לבי היא תמונתו של נער אשר פקד שנה אחר שנה את אנדרטת הצנחנים. אביו, רס"ן (במילואים) דובי שמיר ז"ל, סגן מפקד גדוד של חטיבת צנחנים במילואים, נהרג בתאונת אימונים כשערן היה עוד תינוק".
"על אף שבעצם לא זכה להכיר את אביו, הלך ערן כאילו באופן טבעי בדרכו, לאור הערכים שנותרו בבית גם לאחר מותו. הוא דחה את שירותו הצבאי ויצא לשנת שירות בחברה להגנת הטבע, ולאחר מכן, כמו אחיו אלישע לפניו, התנדב לשירות קרבי בחטיבת הצנחנים והגיע לשרת בסיירת הצנחנים".
"היום עולים שניהם בזיכרוני - אב ובן, שני דורות, שני גלים עצומים של כאב עבור המשפחה, שני עמודי אש עבור כולנו. תמונה נוספת שלעד תישאר טבועה בי היא של ערן כקצין צעיר, מפקד צוות בסיירת, שלקח חלק בתרגיל שבו ביקרתי זמן קצר לאחר שקיבלתי את הפיקוד על חטיבת הצנחנים. ראיתי כיצד הוא מוביל בצוותו תחקיר לאחר התרגיל".
"הבטתי בו וראיתי כיצד היסודיות והרצינות שאפיינו אותו קיבלו ביטוי מוחשי ביותר. נוכחתי כי הדוגמה האישית ומופת המעשה משתקפים בכל מילה, בכל מחווה, בכל צעד שעשה. באותם רגעים, על אפוד וחגור, ראיתי את ערן כפי שהיה - בוגר לגילו, אחראי, חריף ובעל רצון בלתי נדלה לתרום".
"באותן שניות יכולתי לדמיין את עתידו של ערן, בצה"ל ומחוצה לו, את כל מה שעוד נותר לו לעשות, להשיג, את הפסגות שנותרו לו לכבוש - שוודאי עוד יכבוש הרגע הזה, פשוט ואכזרי, מתמצת את תחושת ההחמצה הגדולה, את כל שאלות ה'אילו' וה'מה יכול היה להיות' שעלו בי לאחר אותו ערב מר ונמהר שבו נפרדנו מערן".
"רגע שלישי שנחרת בזיכרוני, שהוא גם באופן טבעי קשה מאין כמוהו, הוא מערב 15 במאי 1997, בעיצומו של מבצע מיוחד של סיירת הצנחנים באזור זליא שבלבנון. היה זה המבצע שבו מצא ערן את מותו, ועמו גם סמ"ר זאביק זומרפלד ז"ל וסמ"ר רן מזומן ז"ל".
"אני, כמח"ט הצנחנים, מפקד על חפ"ק המבצע במרג' עיון. ערן הוא סגן מפקד הסיירת. בהיתקלות עם מחבלי החיזבאללה נפגעים מפקד הכוח וכמה לוחמים נוספים, וערן לוקח את הפיקוד ועולה מולי בקשר. אני מעביר לו הנחיות - פינוי הפצועים, התקדמות דרומה ומפגש עם המסוקים. הוא משיב שיעשה כן".
"אלו היו המילים האחרונות ששמעתי אותו אומר. אולי גם המילים האחרונות שלו לפני שצעק שנפגע בחזהו, ונפל. הדממה בצד השני של הקשר, שבאה לאחר מכן, נותרה בי כפצע שאינו מגליד".
"זיכרון רביעי ואחרון, בבוקר שלמחרת. אני עומד על סף בית משפחת שמיר, מול אמו של ערן, הדס. אומר לה: 'דסי, גם את ערן לא הצלחתי להחזיר'. אני נכנס לבית, ולומד שיעור נוסף על דמותו של ערן, על אהבת הארץ שפיעמה בו בעוצמות שקשה לתאר".
"הייתה זו אהבה לכל אבן, צמח וחיה, אהבה למורשת ישראל ומחויבות חסרת גבולות למשמר הארץ ולבניינה. נכנסתי לביתו של ערן, לחדרו הריק, והתוודעתי לכוח שדחף אותו לאורך הדרך - מהנער באנדרטה בתל נוף ועד לגבר, ללוחם, למפקד שהוביל את הכוח באזור רכס א-דאהר שבלבנון ונפל בקרב".
"ארבע תמונות, ארבעה רגעים, כל אחד מהם מגלה עולם, מגלה אדם שהיה ועודנו מופת לתעוזה שבקרב, לתעצומות שבנפש - סרן ערן שמיר ז"ל. יהי זכרו ברוך".
סרן ערן שמיר, סגן מפקד סיירת צנחנים, נהרג במאי 1997. במהלך מבצע "מרכבות האלים", נתקלו החיילים במארב של חוליית חיזבאללה כשהיו בדרכם לבצע פעילות מסווגת בעומק לבנון.
יחד עמו נהרגו שני לוחמים נוספים: סמ"ר זאב זומפרלד וסמ"ר רן מזומן. עוד שישה נפצעו קשה. בני גנץ היה אז מח"ט הצנחנים שפיקד על המבצע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו