הספק | יובל הלמן | עלה הביתה
פתחנו את 2020 בסימן של כמה פרויקטים משמעותיים שהסתיימו בהצלחה אצלנו, ושלל תוכניות לעתיד. מפעל המזון שבנינו קיבל רישיון יצרן, ומבחינתנו מדובר באבן דרך מהותית בתוכניות לעתיד. במארס הכל נעצר, המסעדות נסגרו ואנחנו קמנו לבוקר חדש עם שדות מלאים בגידולים שהיו אמורים להיקטף למסעדות, אך בלי לקוחות. הבנו שתקופה חדשה הגיעה, ואיתה אתגרים חדשים.
"עלה הביתה", שמשווקת את הגידולים שלנו ללקוחות הפרטיים כבר כמה שנים, הפכה להיות צינור החמצן של צרכנים כה רבים שמצאו את עצמם נעולים בבית בסגר הראשון, כאשר מערכי המשלוחים של רשתות השיווק הגדולות קרסו. הביקוש האדיר שהגיע הכריח אותנו לעשות התאמות ומהר, להסב עובדים לתפקידים חדשים, לשפר תהליכי עבודה ולהתאים מערכות וציוד לדרישות החדשות. פתאום מצאנו את עצמנו מעסיקים שפים ומסעדנים שנשארו ללא מסעדה כמלקטי הזמנות ונהגי חלוקה, ועסקים חדשים כמו מעדניות הפכו להיות לקוחות.
לאט־לאט הטירוף הפך לשגרה, והסיוט למציאות יומיומית, כאשר מתרגלים ללכת לישון עם הזמנות עבור יום המחרת וקמים בבוקר לסגר או להגבלות. אומרים שכל תוכנית היא בסיס לשינויים, אז בתקופה זו השינויים הם התוכנית. גמישות מחשבתית ותפעולית ויכולות האלתור הפכו להיות כלים מרכזיים בשגרת היום־יום. שיתופי פעולה חדשים עם קולגות מכל עולמות הקולינריה החלו להירקם, ויחד איתם הקמנו שוק איכרים אונליין ופרויקטים חדשים ומרגשים שיתגלו בהמשך.
גילינו את עומק הקשרים שיש לנו עם הלקוחות שלנו, את ההערכה הרבה שלהם למאמצים שלנו להמשיך לתת פתרונות אל מול אתגרי התקופה, ואת החשיבות של שיח פתוח בין בני אדם, כי בסוף מול אתגרי המציאות, הנגיף והחלטות הממשלה, רק החיבור בין אנשים יעזור לעבור את התקופה הזו.
אשת יחסי הציבור | עדי רוזנשיין
שנת 2020 היתה שנה מאוד לא פשוטה אבל מרגשת עבורי באופן אישי וכיועצת תקשורת. כשהתפרץ וירוס הקורונה - חוסר הוודאות, השינויים היומיומיים בהנחיות, העזיבות של לקוח אחר לקוח והפחדים הכלכליים נראו לי כמו משבר שלא בטוח שנצלח אותו כענף וכל אחד כאינדיבידואל. ברגע שנפל לי האסימון שזה ככל הנראה מצב שלא יחלוף בתוך חודשיים־שלושה - לקחתי רגע להתפקס, אספתי את הגמישות המחשבתית שנותרה בי, ובחרתי להמציא את עצמי מקצועית מחדש והקמתי משרד משלי. המצב הזה שם גם אותנו, היחצ"נים, במקום שמחייב צמיחה - התבוננות מחודשת על הענף, שינוי של כל מה שהכרנו כאנשי קריאייטיב וחישוב מסלול מחדש.
אחד הדברים שהקורונה עוררה אצל רבים זה אורח החיים הבריא שמתבטא בראש ובראשונה בתזונה. הדהירה אל התזונה מהצומח, שאני עצמי חיה שנים, חיזקה לי את הרצון לפתוח משרד יחסי ציבור שמתמחה בעסקים קולינריים טבעוניים. הרצון להטיל אור על עסקים שמקדמים אורח חיים בריא בתקשורת נראה לי הולם מאוד את התקופה, ולמרות הפחדים להקים משהו חדש בתקופה כל כך לא בהירה ולא יציבה - אני יכולה לומר בלב שלם שזו היתה אחת הבחירות הנכונות שעשיתי מקצועית ובכלל.
בעקבות המצב הסולידריות בענף המסעדנות גדלה. בעלי עסקים מתאגדים יחד, יחצ"נים מסייעים ליחצ"נים, שפים משתפים פעולה, כולנו למען מטרה אחת - שנמשיך לעבוד בתחום שמרגש את כולנו, וזה דבר שכיף לחוות.
אם הקורונה לימדה אותי משהו, זה לחיות את הרגע הזה, כי מחר עלול להיראות מאוד שונה ממה שדמיינתי. וזה בא לידי ביטוי גם בתכנונים עתידיים ביחסי ציבור - היום כל רעיון שאחשוב עליו עבור לקוח יהיה מותאם למצב של ישיבה, איסוף עצמי ומשלוח. כי הורגלנו לחשוב שאי אפשר לדעת מה יהיה ביום או בשבוע שאחרי. העתיד הוא בסימן ירוק, ולכן באסטרטגיה שלי עם לקוחות אדאג לאמץ מגמות כמה שיותר אקולוגיות, חברתיות, משתלמות, עם חומרי גלם טבעיים, מחזקים ובריאים; ערכים שאולי לפני שנה לא היו באים לידי ביטוי גם בענף הקולינרי.
המסעדנית | מרב ברזילי | "משק ברזילי"
השנה האחרונה היתה אתגר עצום בעולם הקולינרי ובכלל, ואני לא חושבת שיש עסק קולינרי שמשבר הקורונה פסח עליו. כך גם במקרה שלי ושל יתר צוות המסעדה והמעדנייה. מייד אחרי הבשורות המרות, הצוות קם על רגליו וחיפש דרך לצלוח את המצב. התרגשתי לראות איך צוות שלם שהמסעדה הזו היא בית בשבילו לא פוחד משינויים, ונחוש בכל מחיר להפוך את הלימון החמוץ הזה ללימונדה.
המרנו חלק גדול מהמנות לטייק אוויי, הרחבנו את המעדנייה והגדלנו את המשלוחים. זה היה תהליך מורכב ודרש מאמצי על, אבל האתגרים לא הפחידו אותי והמשכנו להפיץ מטבח גורמה־בריאות לכל החפץ בכך. במילים אחרות, התוצאה של כל השינויים הללו היא שכעת המסעדה היא לא רק נחלתם של תל־אביבים בלבד, אלא נגישה לכל אזור המרכז במשלוחים, החל מראשון לציון ועד אזור השרון.
בתקופה שיש כל כך הרבה חוסר ודאות קשה לומר מה יקרה בעתיד מבלי להסס - אבל אני אופטימית כהרגלי, ונראה שברגע שהמסעדות יחזרו להיפתח לישיבה, נוכל סוף־סוף לחגוג יום הולדת 18. נמשיך בפיתוח מנות חדשות, קינוחים ומוצרי מעדנייה מהצומח. מגמת אורח החיים הבריא, ובייחוד התזונה הצמחונית־טבעונית, בנסיקה, ואני בהחלט יכולה לראות איך משק ברזילי יהיה פתרון בריא וטעים בעבור אלה שמחפשים טייק אוויי, משלוח ובתקווה גדולה גם לשבת פיזית במסעדה ולקיים את אורח החיים הזה.
צלם האוכל | גיל אבירם
בדצמבר האחרון נסעתי לפרויקט בישול, וכעבור חודש חזרתי ממנו עם המון תוכניות לעתיד. להרחיב את מעגל העבודה, משרדי פרסום, ללמד צילום במכללה ועוד. הקורונה, שהגיעה במארס, הביאה איתה בעיקר חוסר ודאות שהורג אותנו. אין לנו באמת אפשרות לדעת מה יהיה בעתיד ומה יעלה בגורל המקצוע שלי.
המכה הקשה שהמסעדנים חטפו השפיעה, בין היתר, גם על עולם הפרסום והדיגיטל, ובהתאם גם עלינו, הצלמים. לקראת חודש מאי, כשהתחילו לשחרר מעט את ההגבלות, הייתי צריך להתאים את עצמי לתקופה, המחירים השתנו והסגנון השתנה גם הוא - יותר אתרי אינטרנט ומכירה ופחות פרסום, יח"צ ודיגיטל.
החלטתי שאני רוצה לעזור למסעדנים שקרסו ונפגעו, והחלטתי לתת יום צילום חינם לעסקים שבאמת צריכים את זה ונפגעו קשה. פרסמתי פוסט באחת הקבוצות וההיענות היתה מטורפת - המון אנשים היו זקוקים לשירות והמון נותני שירות הצטרפו ליוזמה שלי. אם אין פרנסה, חשוב לשמור לפחות על העשייה, אם הצלחת ועזרת למישהו להרים את הראש - הרווח הוא כפול.
השנה הזו לימדה אותי המון על עצמי ועל המקצוע שלי. למדתי לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, להיות קשוב לסביבה, להתגמש ולדבר בגובה העיניים, גם אם זה אומר שארוויח קצת פחות. חשוב להמשיך בתנועה כל הזמן ולא לוותר, גם כשלא רואים את האור באופק. השאיפה היא שבקרוב נחזור כולנו לשגרה, כדי שאוכל להוציא את התוכניות שדחפתי למגירה במארס.
העסק הקטן | ארז יעקבי | מעדניית "הבולגרי", חיפה
בדצמבר שעבר הגשמתי חלום ופתחתי מקום משלי, בדיוק כפי שחלמתי - מסעדה בלקנית, קטנה ואינטימית, בחיפה. למרות שכל אדם מהתחום שדיברתי איתו המליץ לי לא לעשות את זה, כי מדובר בעסק בעל סיכויי הצלחה נמוכים עוד לפני הנגיף, החלטתי ללכת עם החלום. בהתחלה, לפחות, החלום היה בדרך להתגשם והמקום החל להצליח.
הקורונה זעזעה את המסעדה שלי כמו את שאר העסקים, אך בגלל שפתחתי רק בסוף 2019, לא הייתי זכאי לפיצויים באף אחת מן הפעימות. איכשהו הצלחתי להחזיק מעמד עם משלוחים, למרות שאנחנו לא בדיוק מסעדת משלוחים. לסגר השני הגענו כבר בלי חמצן, ובגל השני כבר הבנו שזה לא יעבוד עוד, אז החלטנו להפוך למעדנייה ופתחנו אותה לפני כחודש.
הרבה רגעים של תקווה וייאוש מתערבבים להם כאשר לא רואים את האור בקצה הנגיף, אבל אנחנו לא מרימים ידיים.
המעדנייה צומחת לאיטה וצוברת לקוחות קבועים. אנחנו מאוד מקווים שנצליח לעבור בשלום את התקופה הקרובה, הבנו שחייבים כל הזמן להיות יצירתיים ולהמציא את עצמנו מחדש, ואנחנו תלויים רק בעצמנו. קהל הלקוחות רוצה להרגיש את שבירת השגרה ברכישת המנות דרך המעדנייה, ואנחנו נותנים להם את האפשרות הזאת. הנגיף אמנם שינה את ההרגלים, אבל הצמא של אנשים לחזור לבלות, לשתות וליהנות - עדיין קיים. נחכה ונראה איך זה יעבוד בשנה הקרובה.
