אלי אלראט היה בצעירותו בגדנ"ע אוויר, ויחד עם חבריו פיתח את התחביב הגדול ביותר שלו - בניית טיסנים. לאורך כל השנים נותרה בו האהבה ליצור דברים בידיים, והיה ברור לו שגם עם המעבר לדיור מוגן הוא לא מתכוון להפסיק. יחד עם רעייתו לאה הוא משתתף כיום במגוון חוגים בבית בלב בפתח תקווה, וגאה ביצירותיו, שאותן הוא מעניק כמתנה לבני משפחתו או מקשט את קירות ביתו.
חוגי יצירה
"כשהיינו בונים טיסנים לפי שרטוטים ותוכניות, התאהבתי בכל מה שקשור ביצירה", מספר אלי, "אחר כך התפתח אצלי הציור כתחביב, ובדיור המוגן התאהבתי בקרמיקה. תמיד היתה לי משיכה לבנות דברים בידיים, והשתדלתי שזה יהיה בצורה עצמאית. אנחנו גם אוהבים לטייל בארץ, ובכל טיול אנחנו אוספים חומרים מעניינים כדי לעבוד איתם אחר כך ולעשות יצירות מקוריות משלנו שמשמשות לנו בבית לקישוטים. אחת היצירות המיוחדות שבניתי כאן בבית היא מזרקה מקרמיקה. במסגרת החוג בניתי אותה מיציקה של מלט עם קישוטים בשלושה מפלסים, בגובה של יותר מחצי מטר. היא פועלת עם מים והכל, הרכבתי לה מנוע חשמלי עם צינור שמוביל את המים לחלק העליון ומשם למטה. היא נמצאת אצלי בבית ואני מאוד גאה בה".
מתנות קטנות
כשמדובר בחוגי יצירה לגיל השלישי רבים מדמיינים חוג מקרמה במתנ"ס המקומי שנועד להעביר את הזמן, אבל בדיור המוגן מדובר בעולם אחר. מגוון רחב של חוגים, עם השקעה ומחשבה על כל פרט, והעיקר הקפדה על רמת הביצוע, מה שמבטיח שהיצירות יעמדו בסטנדרטים גבוהים ומקצועיים. נורית בר עוז פחימה, סגנית מנהלת בית בלב בפתח תקווה ומנהלת התרבות של המקום, מספרת: "יש לנו חוגי קרמיקה, תכשיטנות, עיסת נייר, אמנות שימושית, פסיפס, פתחנו עכשיו מועדון קליי, שזה משהו מיוחד ומלהיב מאוד - מדובר בעצם ביציקת חימר שמכניסים לתבניות ומכינים כלים שימושיים לבית - קערות לסוכר או לקפה, כלים לאמבטיה, לתבלינים, והכל ברמת גימור מושלמת עם טכניקות עיטור מיוחדות. הם למעשה לא צריכים יותר לקנות מתנות ונותנים את זה לבני המשפחה שלהם או לחברים, כי באמת מדובר במוצרים ברמה גבוהה מאוד".
נורית מדגישה כי צוות הבית רואה חשיבות רבה לכל נושא החוגים, מעבר ליצירות עצמן: "זה מעניק לדיירים חיות, זה מעשיר אותם, הם לומדים דברים שלא למדו בצעירותם ומפתחים כישורים חדשים שלאו דווקא היו להם בשנים קודמות. הדיירים עושים מעת לעת תערוכות של היצירות, ואנחנו גם תורמים לא מעט - למשל מוצרים שמכינים בחוגי הסריגה ומעבירים למחלקת הפגייה בביה"ח שניידר.
"יש לנו לא מעט פרויקטים שקשורים בחוגי היצירה - עכשיו אנחנו למשל מתחילים להכין פרחים מברזל וקרמיקה כדי לתת חיים חדשים לכל החזית של הבית. זה מסוג הפרויקטים שבדרך כלל עיריות קונות כדי לקשט את פני העיר, וכאן הדיירים עושים את זה בעצמם - למען עצמם. אנחנו הולכים לעשות עוד משהו מדהים - החניון שלנו הוא תת-קרקעי ובפרויקט משותף עם הדיירים ועם צייר מבחוץ שיכין את הסקיצה, נצבע את כל המקום מבפנים. הכל, כאמור, ברמה גבוהה מאוד". חלק מהדיירים, מספרת נורית, מבקשים להגדיל את מספר הפעמים שיוכלו להשתתף בחוגים, "כי הם אומרים שזה ממלא להם את הנפש, מרגיע אותם, מהווה עבורם תרפיה ומשמח אותם".
מעצבים ומתחברים
כמו בתחומים רבים אחרים, אחד היתרונות של הדיור המוגן הוא האפשרות להמשיך את השגרה גם בתקופת הקורונה, וכך בשעה שבחוץ החוגים עדיין סגורים, פה העסקים כרגיל. "היה חשוב לנו לשמור על שגרת החוגים גם בתקופת הקורונה", אומרת נורית, "בסגר הראשון עשינו צעד חסר תקדים וכל אנשי הצוות עברו לגור עם הדיירים - אין נכנס ואין יוצא במשך חודשיים וחצי, כדי לשמור על המקום עם אפס תחלואה. אני, למשל, הפכתי למדריכת האמנות של הבית והעברתי בעצמי את כל החוגים - פיסול, קרמיקה, סדנה להכנת שטיחים, סדנאות אפייה, כל מה שיעביר להם את הזמן בנעימים וימשיך את הרצף של החוגים שכל כך חשוב, בעיקר בתקופה כזאת. קנינו המון ערכות יצירה אישיות כדי שיוכלו להכין דברים גם כל אחד בביתו. מילאתי את מקומם של המדריכים מבחוץ, ואחרי הסגר החזרנו אותם תחת בדיקות פעם בשבוע. מאז, נמשכים החוגים והדיירים מקפידים להגיע ולא מפספסים, ואנחנו רואים כמה זה חשוב להם".
"החוגים פשוט עושים טוב על הלב", אומר אלי אלראט, "אחד הדברים החשובים בחוגי היצירה האלו, מלבד היצירות עצמן, זה לשבת בחברת אנשים, לדבר אחד עם האחר. יש פה היבט חברתי משמעותי מאוד". רעייתו רחל מספרת: "אצלי האהבה ליצירה הגיעה בדיור המוגן. אלי עשה את זה המון שנים וכאן גם אני הצטרפתי אליו והתחברתי לזה מאוד".
מירה הלחמי, גם היא דיירת בית בלב פתח תקווה, משתתפת בחוג חריזה שמהווה עבורה המשך למה שעשתה לפני שנכנסה לדיור המוגן. "במשך עשר שנים עסקתי בעיצוב תכשיטים בסטודיו, היינו גם מוכרים את המוצרים, וחשבתי שתהיה לי אפשרות להצטרף גם פה לחוג תכשיטנות, אבל במקום זאת אני מעצבת תכשיטים בחריזה. למעשה, המשכתי את המקצוע בצורה אחרת, כתחביב, בתוך הדיור המוגן.
"בדרך כלל הדיירים רואים אחד את השני בחוגי ספורט ושם אי אפשר כל כך לדבר כי כל אחד עסוק בענייניו. אפילו בברידג' לא מדברים יותר מדי כי עסוקים בחשיבה תוך כדי המשחק. אבל בחוגי היצירה אנו יושבות 15 בנות מסביב לשולחנות, מכירות זו את זו ומדברות וזה תורם לאווירה החברתית. זה לא רק העיצוב, הפכנו לחברות טובות גם מעבר לחוג. אנחנו תמיד מדברות על זה שיש לנו מזל שאנחנו פה ולא גרות לבד בחוץ, אחרת לא היינו יכולות לצאת לחוגים או לבריכה. יש לנו כאן צוות נפלא ומנהל נפלא שמאפשר לנו לעשות הכל. האווירה נהדרת ואנחנו חוגגים, אין מילה אחרת".
חנה גיא משתתפת במרבית חוגי היצירה שמציע בית בלב, ומעידה כי האהבה שלה ליצירה היא עניין של שנים: "אני אוהבת את חוג החריזה ועשיתי את זה גם לפני שנכנסתי לדיור המוגן. עסקתי בעבר גם ביצירת ויטראז'ים, ופה התחלתי ליצור בקרמיקה, שזה
משהו חדש שמרגיע אותי ומהנה. את היצירות אנחנו מביאים לבתים, או נותנים לנכדים שמאוד שמחים לקבל אותן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו