"חזרות": תנו לנו עוד מזה

ההצלחה של "חזרות", שאוטוטו סוגרת עונה, היא לא טריוויאלית בכלל. הסדרה הכל כך אינטימית הזאת מצליחה להביא קולות כל כך אמיתיים למסך, עד שאי אפשר שלא להתייחס אליה. נדמה שבאותה מידה שהסדרה טובה, גם הקהל קצת למד להעריך יותר את התוצרת המקומית (אולי בעקבות הצלחות אחרות), ולהסתכל במה שיש בקנקן.

סיפור המסגרת הוא של איריס ותומר (נועה קולר וארז דריגס), שהם זוג שגם עובד יחד בתיאטרון. הוא במאי והיא מחזאית, ושניהם לא יכולים להפריד בין החיים האישיים לחיים המקצועיים שלהם. המחזה שלהם, שנכתב מסצנות אמיתיות בחייהם, התקבל לתיאטרון רגע אחרי שהם חווים משבר בזוגיות ונפרדים. הסיפור האמיתי לא רחוק מהמציאות: נועה וארז הם אכן אקסים שיצרו בעבר את ההצגה "אחד+אחת" שעלתה בתיאטרון גשר ושבה גם שיחקו.

יש כמה מרכיבים שהופכים את "חזרות" לראויה לכל הבאזז סביבה. בראש ובראשונה הליהוק.נועה קולר היא סיפור הצלחה גדול בשנים האחרונותבתעשייה המקומית. היא הצליחה, בזכות עבודה קשה והצגת יכולות ורסטיליות, להיכנס לעורן של דמויות מגוונות. בפרק 7 עפר (איתי תורג'מן), בסצנת מיטה עם איריס, אומר לה "את יודעת איך אני יודע שאני אוהב אותך? כי את לא כוסית". קולר יודעת שהיא לא דוגמנית. יש לה לוק של השכנה ממול, והיופי שבה מתגלה ברגע שהיא מתחילה לשחק. היא מדברת כמו שאתם מדברים, ומתעצבנת ועצובה כמו שאתם עצובים, וההרגשה היא שזה מוכר ואמין. צריך להודות: קולר היא הדבר הכי אמיתי על המסך שלכם כרגע - אי אפשר שלא להתאהב בה. וארז הוא בדיוק המקבילה הגברית שלה. אין לו מניירות, הוא מביא את התסכולים והבלבול של תומר הכי לפנים שיש. ככה נראית זוגיות במשבר, ככה נראים אנשים שרוצים ושונאים לעבוד ביחד, וזה פשוט נפלא.

הליהוק של אגם רודברג ואיתי תורג'מן לתפקיד שני הכוכבנים שמשחקים בהצגה אף הוא מצוין. רודברג, בתור מיה, מגלמת שחקנית סדרות שרצתה תפקיד גדול בתיאטרון ונפלה על ההצגה הזאת. תורג'מן מכור למין ולא מוכן להודות בזה. שניהם מביאים קונפליקטים יפים למסך ומוסיפים צבע לסיפור. כל סצנה עם יבגניה דודינה, שמגלמת את מנהלת התיאטרון הדיקטטורית, היא תענוג לעיניים ומוזיקה לאוזניים. ושמיל בן ארי, בתור השחקן הוותיק בתיאטרון, מוציא בהפוך על הפוך את הכביסה המלוכלכת של מאחורי הקלעים של עולם הבמה בצורה נהדרת.

סיבה נוספת להצלחה של "חזרות" היא התסריט המצוין."חזרות" היא פאזל של רגעים קטניםשמחוברים יחדיו בידיים מיומנות. קולר, דריגס ואסף אמיר, שגם מפיק את הסדרה, הצליחו לכתוב סיפור שיכול היה להיות משעמם וצפוי, והפכו אותו ליצירה מעניינת, שמביאה את החיים למסך ויוצרת ציפייה לפרק הבא, למרות שאין קליף־האנגר שיבנה מתח להמשך. הם ויתרו על הקלישאה שרק צד אחד רודף אחרי הצד השני, והעדיפו את החיזורים ההדדיים הקטנים, את משחקי האגו ואת הרגעים שבהם סיפור האהבה מונח בצד כדי לתת לו להגיר מתוכו את המרירות בטרם יהיה מוכן להגשה.

"חזרות" הוא עוד ניצחון של תאגיד השידור כאן, שסוגר שנה מצוינת, והיא בעיקר ניצחון ליצירה המקומית. היא עוסקת בעולם התיאטרון - מקום שלא פעיל מאז פרוץ המגיפה. בתקופה שבה תחום התרבות בסכנת הכחדה, היצירה המקומית בטלוויזיה מוכיחה עד כמה היא האוויר לנשימה לאנשי התרבות ולנו, הצופים, שחיים מסגר לסגר.

חזרות, פרק 8, כאן 11, 21:15