עומאן: מחאה מיוחדת במדינה יוצאת דופן

עומאן היא מדינה יוצאת דופן בעולם המוסלמי ככלל ובחצי האי ערב בפרט. מדובר במדינה שהיא אינה סונית או שיעית, אלא איבאדית. למעשה, זו המדינה האיבאדית היחידה בעולם, כשמוסלמים נוספים מכת זו ניתן למצוא גם, למשל, בזנזיבר. מעבר לכך, מדובר בסולטאנות שבה שלט קאבוס במשך 50 שנים – עד מותו השנה והמלכתו של הסולטאן היית'ם.

בתקופת שליטתו של קאבוס, המדינה התפתחה כלכלית באופן יוצא דופן, ובניגוד למדינות מפרץ אחרות – היחס באוכלוסייה בין העומאנים לבין העובדים הזרים עומד כיום על חצי-חצי. ובמסגרת מכלול התהליך הכלכלי והפוליטי – עומאן מיצבה עצמה כגורם מגשר במזרח התיכון. מסיבות אלו, היקף מחאות האביב הערבי בעומאן היה מצומצם, הן נמשכו כשלושה חודשים בלבד ונהרגו בהן שישה אנשים. הן החלו ב-17 בינואר 2011, אז כ-200 מפגינים יצאו לרחובות הבירה מוסקט בדרישה לשיפור המצב הכלכלי של העם העומאני. ההפגנות אמנם לא הגיעו להיקפים שסיכנו ממשית את שליטת הסולטאן קאבוס, אך הוא ואנשיו לקחו את האירועים בשיא הרצינות.

בפברואר הוא, בין השאר, ביטל ביקור מתוכנן בהודו; פיזר את הממשלה; יצר 50 אלף משרות ממשלתיות חדשות; וכן סיפק 390 דולר דמי אבטלה חודשיים. בהמשך, הוא פרסם שמונה צווים מלוכניים שבמסגרתם ביטל את משרד הכלכלה הלאומית וקבע שתוקם ועדה שתנהל את חלוקת הנכסים, וכן במסגרת הצעד שככל הנראה נועד להשאיר את כוחות הביטחון מחוץ למחאה – הוא קבע על תוספת "דמי מחיה" לאנשי הצבא, כוחות הביטחון ויתר עובדי הממשל. מאז, ב-26 באוקטובר 2018, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו קיים ביקור רשמי וחשאי בעומאן, אשר במהלכו נפגש עם הסולטאן קאבוס. מהלך שהיווה קוריוז לקראת פרץ הנורמליזציה עם מדינות ערב אחרות - דוגמת איחוד האמירויות ובחריין מהמפרץ הפרסי.

וכיום, המטרה העליונה של הסולטאן היית'ם ואנשיו, מבחינה כלכלית, היא להפוך את עומאן למרכז הלוגיסטי של המפרץ הפרסי, בזכות קרבתם הגיאוגרפית לכלל מדינות חצי האי ערב, לאפריקה, להודו, וכן לאיראן. עבור מטרה זו, המדינה מעודדת משקיעים זרים להיכנס ולהשקיע במיזמים. במסגרת שלל הצעדים שהסולטאנות נקטה, היט הפחיתה את הצורך בשיעור בעלות גבוה של מקומיים ופתחה את שערי המדינה בפני אזרחי 103 מדינות ללא ויזה.

פגישת הסולטאן המנוח קאבוס ורה"מ נתניהו במוסקט / צילום: אי.פי.אי

כדי להבין איך האביב הערבי נראה מהצד העומאני פנינו למומחים - קרול ביבאס, אלעד עמר ואנדריי קוגן מהעמותה לידידות ישראל-עומאן. "התקשורת המערבית הופתעה מאוד כשששמעה על המחאות בעומאן, וזאת כי היא היתה ועודנה נתפסת כמדינה 'שלווה, רגועה ואפילו רדומה'", הם מספרים. לדבריהם, "העומאנים עצמם ידועים כאנשים שוחרי שלום ונבדלים משאר העמים הערביים והמוסלמיים, בזרם הדתי הייחודי ‏שלהם שקיים בעולם רק בסולטאנות – רוב העומאנים משתייכים לזרם האיבאדייה – אסלאם שאינו ‏סוני או שיעי, המתאפיין בקבלת האחר, סובלנות ונאמנות טוטאלית לשליט".

אם בשליט עסקינן, "הרי שהסולטאן קאבוס ז''ל, שהיה שליט עומאן במשך כ-50 שנים, היה אהוד מאוד ופופולרי בצורה יוצאת דופן בקרב נתיניו, שלא כמו במונרכיות ערביות ‏שכנות. בעקבות כך, "מספר קטן יחסית של מפגינים יצא לרחובות. וגם בין אלה שיצאו לרחובות, רובם ‏התנהלו באופן מופתי, שוחר שלום ונשאו עימם תמונות של הסולטאן. מעבר לכך, מצב זה מנע התנגשויות רחבות היקף בין המפגינים וכוחות השלטון והמחאה הסתכמה ‏במספר התנגשויות אלימות בודדות בין הצבא למפגינים".

מגיש הטלוויזיה העומאנית מכריז על הפגישה עם נתניהו

בנוגע לעומאן כיום, הם מוסיפים כי "עומאן של היום, או יותר נכון אזרחי עומאן ונציגיו יחד עם הסולטאן, מבינים שהמדינה צריכה לדבוק ‏במדיניות של פתיחות, ולהפתח למדינות אחרות. כיום, רוב אזרחי עומאן הם אנשים צעירים, גילם הממוצע עומד על 30.‏כמו כן, רובם גם אנשים משכילים אשר רכשו את השכלתם במוסדות אקדמאים בריטים ואמריקאים, או במוסדות להשכלה גבוהה בעומאן ‏שנחשבים למוסדות מצויינים כשהם לעצמם. שינוי בנוף הדמוגרפי יוצר שינוי בנוף הכלכלי, המדיני והחברתי של עומאן, שינוי זה גורם לעומאנים להבין ‏שכדי למנף את מדינתם גבוהה, עליהם לבצע שינוי בתפיסה המסורתית של הסתגרות".