ברוך שוב, יליד וילנה 1924, הלך לעולמו. הוא היה מאחרוני הפרטיזנים שנשארו עמנו, ושימש כיושב ראש ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות ומורדי הגטאות בישראל.
באביב 1942 היה מיוזמי הקמתה של מחתרת בגטו. בין היתר, היה שותף ברכישת אקדחים והצטרף לארגון הפרטיזנים המאוחד. לאחר אקציות שהתרחשו בספטמבר 1943 עזב ליער רודניקי (כ-25 ק"מ דרומית לווילנה) ולחם בשורות הפרטיזנים. לאחר מכן הצטרף ליחידה של הצבא האדום ונלחם בנאצים. למרבה הצער, עם שובו לווילנה לאחר שחרורה ביולי 1944 בני משפחתו כבר לא היו בחיים.
ב-1945 הגיע לארץ ישראל. הוא שירת בארגון ההגנה ובמלחמת העצמאות שימש כטכנאי מטוסים בחיל האוויר. לימים שימש כמנהל מהנדסי הטיס באל על ובכמה תפקידים נוספים.
בין שורת תאריו שימש כחבר בהנהלת יד ושם ופעל רבות להנצחת השואה. הוא לקח חלק בוועדה הציבורית לציון חסידי אומות העולם, בדירקטוריון ועידת התביעות ובמרכז הארגונים של ניצולי השואה.
ב 1995 יצא ספרו הביוגרפי "מעבר לשמי העננה", שתיאר את סיפורו כנער בגטו וילנה וגולל את הצטרפותו ללוחמים היהודים.
בשנת 2010 הדליק משואה בטקס הממלכתי בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו