כולנו מכורים לפחד. בזמן הקורונה התרגלנו לפחד, מי יודע איך נוכל להפסיק. זוכרים איך ב־2019 הסתובבנו כך סתם ברחוב, בלי לפחד מאף אחד ומשום דבר? עוד שנייה זה חוזר. מפחיד. עוד רגע אנחנו יוצאים מהתקופה המשונה הזאת וחוזרים לחיים. אבל עד אז ינסו לשחק לנו עם הפחדים טוב־טוב, להשאיר אותנו מכורים.
התקשורת לוקחת על עצמה אחריות רצינית להשאיר אותנו במרחב הפחד, ויש לה המון רעיונות מבהילים. מה אם הציבור לא ירצה להתחסן? ואם ירצה, מה יהיה אם לא יהיו מזרקים? ואם יהיו, מה יקרה אם החיסון לא יחזיק יותר מכמה חודשים? ונשים בהיריון? ואלרגיים, מה איתם? פחד רודף פחד, כי פחד מוֹכר, ופחד ממכר, ופחד מצמיד את הציבור למסך. ושם, בהפוגות ההפחדה, מוכרים לו צ'יפס, שיירגע.
ויש עוד פחדים במרחב. עם הגעת החיסונים יוצאים מחוריהם מתנגדי החיסונים, אנשים שמנסים להיפטר מהחרדות שלהם על ידי תמיכה באג'נדה חסרת כל ביסוס מדעי והגיוני. ברשתות כבר רצות רשימות שקריות של מחלות שהחיסונים עשויים לגרום, רשימות שרקחו מדמיונם מתנגדי חיסונים למיניהם. כל מחלה שאי פעם נחלתה מופיעה ברשימות המופרכות האלה, חוץ מפטרת כף הרגל, שאיכשהו התחמקה מהגורל המר. אני אומר: יחוקק חוק הפצת מידע רפואי כוזב ויוחל מיידית על רשתות חברתיות, קבוצות ווטסאפ, שיחות מעלית. הממציא מידע המתחזה להיות בריאותי ושאינו מעוגן במחקר רציני, ייחסמו מייד כל חשבונותיו ברשתות החברתיות.
אבל יודעים מה? הפחד היחיד ששווה לפחד עכשיו הוא פחד אווירת סוף קורס, אס"ק בישראלית. הרגע הזה, שבו משחררים את חגורת הבטיחות עוד לפני שהרכב עצר, ועושים תאונה מטר מהבית. היום האחרון בחופשת הסקי, שבו מתרחשות רוב שבירות הגפיים. הזמן הזה שבו נדמה לנו שיש כבר חיסון, למרות שעדיין לא קיבלנו ולו מנה אחת, אבל המסיכה כבר ירדה, ולחיצות הידיים וההתגפפויות חזרו אל המרחב. עכשיו הזמן הכי מסוכן.
עד קבלת החיסון צריך לגייס את כל הפחד ולהתנהג הכי מעולה, ובין החיסון הראשון לשני, להגביר עוד טיפה את הערנות, ובין הזריקה השנייה לסוף השבועיים שצריך להמתין עד שהנס קורה במערכת החיסון, אפשר מבחינתי אפילו לא לצאת מהבית.
ואז, רק אז, לנשום עמוק, לחבק את סבתא, ולהודות לאל שזה נגמר ונותרנו בחיים. ברוך בורא חיסונים.
מטריד
בטח הגיע אליכם הסיפור על פרופ' יוסי גיל מהטכניון, ששאל את תלמידיו בשעת שיעור תכנות: יש פה מישהו שלא מתעניין בפורנו? בטוח ששמעתם. זה היה בחדשות בטלוויזיה. לא פחות. הוא הואשם בהטרדה מינית והושעה לזמן בלתי מוגבל, וכתוצאה מכך הידרדרה בריאותו והוא אושפז.
אז רק כדי להשלים את הפרטים החסרים לכם, מה שהפרופסור ניסה לומר זה שיש שפת תכנות, הקרויה על שם כוכבת סרטים למבוגרים, לינדה לאבלייס, שיצאה מעולם הפורנו והפכה למדענית מחשב נחשבת, חשפה את תעשיית הניצול והאונס המצולמים, וגם זכתה לשפת תכנות על שמה, לינדה. לא בגלל הפורנו, בגלל המחשבים.
אבל הפרופ' גיל לא עודכן שהוא חי בעידן הציד, ושאין אדם שמחוסן מנפילה לשיניהם הטורפות של אנשים קטנים ורעים, ועיתונאים אכזריים ושטחיים. מה שקרה הוא שמישהו גזר בצורה זדונית את הקטע שהוא שאל בשיעור כך שייראה כאילו הוא מטריד את תלמידיו ותלמידותיו, והפיץ ברשת. מייד קמה סטודנטית שהודיעה שהיא מה־זה־נפגעה, ואם מישהו אומר היום שהוא מרגיש פגוע, אז העולם נעצר מסיבובו, וזה מגיע לכותרות מהדורת הערב של הטלוויזיה ולכל אתרי האינטרנט, וכולם משתתפים באורגיית החיסול של אדם נורמטיבי, מורה נהדר, איש תקין בכל אורחותיו, שלא נזהר לרגע ואמר משהו שיכול לשמש נגדו.
האמירה עצמה אולי מיותרת, אבל בוודאי אינה פוגענית בשום דרך, כי התשובה לשאלה שהוא שאל - מי לא מתעניין בפורנו? - היא: אין אדם כזה. כולם מתעניינים בפורנו, לחיוב או לשלילה, כצרכנים או כמתנגדים. הנושא כשלעצמו מעניין, ולו מכיוון שהוא התחום הגדול ביותר באתרי האינטרנט בעולם, שבו מתרחשים הרבה מהחידושים הטכנולוגיים, והוא מעסיק מיליוני אנשים בכל שנייה נתונה ברחבי העולם וממלא את זמנם הפנוי בתחליף אינטימיות זמין וממכר.
גיסות התקינות הפוליטית כאן, והם משמידים כל אדם יצירתי, משעשע, חצוף, מאתגר. מי חבר בצבא הפי.סי? אנשים קטנים מאוד, אבל הנזק שלהם לשיח עצום, שלא לדבר על חיי האדם שהם לוקחים איתם במסעם הצדקני לטיהור המרחב האנושי מכל מה שגורם להם "להרגיש פגועים".
אסור להיכנע ללוזרים האלה. אסור לשחק את משחק העלבונות שלהם, אסור לתת להם לשלוט בשיח האנושי בעזרת מנגנונים משתפי פעולה, כמו הנהלת הטכניון המאופסת, שבמקום לנפנף את הסטודנטים ה"נפגעים", השעתה את המרצה המצוין. האם לגדוע את מטה לחמו של אדם זה פחות מטריד אתכם מלשוחח על פורנו?
כושר
כמו אנשים רבים עם הפרעת קשב, גם אני יודע להמציא דברים נהדרים, אבל מייד אחר כך אני מואס בהם, לפני שלב הביצוע, כי אין לי יכולת לרדת לפרטים, להניע תהליכים, ללוות מיזמים עד הצלחתם. בין השנייה שאני ממציא משהו שגורם לי התלהבות אדירה עד הרגע שבו אני מאבד עניין לחלוטין יש חלון זמן קצר, שבו אני יכול להבין מראש שזה המצב, להתפעל ממה שהמצאתי ולצחוק מכך שעוד רעיון נהדר יורד לפח בעוד שנייה - או למצוא מישהו שייקח את הרעיון ויעשה איתו משהו.
בזמן הקורונה אני מעביר כל יום שיעור כושר בתוכנית הבוקר. הדבר הזה תפס די חזק, ועשרות אלפי ישראלים מתאמנים איתי מדי יום. אני מקבל דיווחים רבים על מבוגרים שלא נהגו לזוז כלל, והרוטינה שאני מבצע על המסך כל בוקר ב־8:30 מזיזה אותם, מקימה אותם, משפרת להם את החיים.
לכן חשבתי, יחד עם שותפתי להרפתקה הזאת, יוספה טל, מאמנת הכושר שלי ואשת תנועה מהטובות במערכת השמש, שצריך לעשות עם זה יותר. לתת יותר מ־20 דקות, וגם להוציא את האנשים מהבתים לפגוש אנשים אחרים, במסגרת המגבלות וההנחיות.
לפני הרבה שנים עבדתי עם מפיקה בגל"צ, מירב כהן שמה. בשבילכם, השרה לשוויון חברתי מירב כהן. כבר זמן ארוך אני עוקב אחריה ומשתף איתה פעולה בכל מלחמותיה בעושק הקשישים, ורואה איזו בולדוזרית היא. אז זימנתי עצמי ללשכתה, בזום, והצעתי לה פרויקט חדש: נעים בשלישי, אימוני כושר לבני ובנות הגיל השלישי בכל הארץ פעמיים בשבוע, ביום שלישי ובעוד יום. היא אהבה.
שלושה שבועות אחרי הפגישה קיבלתי הודעה מלשכתה: מהשבוע, הפרויקט מתחיל ב־188 רשויות מקומיות. 188!!! לא פיילוט במעלה אחיעם. 188 רשויות ועיריות השיקו השבוע את "נעים בשלישי", אימוני כושר בני שעה, שמועברים על ידי מדריכי כושר מוסמכים, שכרגע אין להם תעסוקה מי יודע כמה, בקבוצות של 20, פעמיים בשבוע.
אני מאושר. זה הדבר הכי טוב שקרה לי בקריירה הארוכה שלי. אני אסיר תודה לשרה מירב כהן ולצוות הנהדר שלה, שהיו הזרדים שנדלקו מהניצוץ שהדלקתי. זה ממלא אותי תקווה, שעוד רעיונות שלי יוכלו לבוא לעולם אם רק אספר אותם מספיק מהר לאנשים שיודעים להגשים חלומות.
יש עוד רעיון שלי, שפגש בנאדם שיודע ליישם, ומתגשם ממש ברגעים אלה. תפגשו בו בקרוב כשתלכו לקבל חיסון, ובינתיים, אם אתם בגיל המתאים, נועו בשלישי, כי אתם יודעים מי לא זזים. √