בזמן האבל על יום השואה עוז זהבי ונינט טייב צולמו לתוכנית טלוויזיה". כך דיווח האתר החרדי "כיכר השבת" ביום שלישי בערב. יותר משהידיעה רצתה לדווח על מעשיהם של זהבי ונינט לקוראי האתר החרדים - היא רצתה לנקום. "להחזיר לחילונים" באותו מטבע, בייחוד לאחר הפרסומים על כך שחרדים רבים בילו ביום השואה לצד מנגל בגן סאקר שבירושלים. גם השנה, כמו ב־65 השנים האחרונות, כשמגיעים לתקופה שבין יום השואה דרך יום הזיכרון לחללי צה"ל ועד יום העצמאות, היחסים בין הציבור החרדי לשאר הישראלים נהפכים לנפיצים מתמיד.
צילום ארכיון: יואב ארי דודקביץ
כמו תמיד חוזרת על עצמה הסיטואציה המביכה הרגילה: קבוצה די קטנה של חרדים קיצוניים ממאה שערים מזמינה כתבים וצלמים לתעד את אנשיה מזלזלים בפומבי בצפירה ביום הזיכרון ושורפים את דגל ישראל ביום העצמאות. בכל שנה מקפידים חרדים מהזרמים המרכזיים לגנות את ההתנהגות הזו.
אלא שהשנה משהו השתנה. המכה הפוליטית הקשה שקיבלו החרדים גרמה לביטויי שטנה שלא נשמעו בעבר בזרמים המרכזיים. לפתע נשמעות בפומבי קריאות לעמוד על ההשקפה החרדית "האותנטית" ולהפסיק לנסות להתחבב על הציבור החילוני. עמידה בזמן הצפירה ביום הזיכרון והשואה היא בימים האחרונים הסוגיה המרכזית. הראשון שקפץ לאש היה עו"ד דב הלברטל, שנחשב למקורבו של מי שהיה מנהיג העולם החרדי עד לאחרונה, הרב יוסף שלום אלישיב ז"ל.
"אני שמח על האירוע הזה שתפסו את אלה שעשו מנגלים", אמר הלברטל, "הגיע הזמן לא רק לא להתרפס, אלא לתת לחילונים על הראש דווקא בהקשר הרגיש הזה. ידוע וברור שאלו שכתבו על האירוע הזה יחללו בעוד כמה ימים את השבת בפרהסיה, יאכלו טריפות, יחיו עם הגויות שלהם בלי שום תחושה שהם פוגעים ברגשות החרדים, ביהדות ובקודשי ישראל. אבל כשזה מגיע לערכים של החילונים - אני צריך להיות רגיש לזה? אין דבר צבוע ומרושע מזה.
"הגיע הזמן להגיד לחילונים כך: מעיקר הדין היינו צריכים לקום בצפירה ביום השואה וללכת כאות התרסה, להראות להם כיצד זה מרגיש שמחללים ובזים לך. כמובן שמבחינה מעשית לא עושים את זה, כי זו לא דרכם של בני התורה. הם מתחשבים ברגשות החילונים".
הלברטל מודה שהרקע לדבריו החריפים הוא הדחיקה של החרדים החוצה מהקואליציה - לטענתו רק בשל היותם חרדים - מה שנתפס בחודשים האחרונים בציבור החרדי כחציית קו אדום ובעיקר כמעליב. הוא רואה בכך אפליה גזענית.
"בימים אלה של לפיד ובנט וכל החבורה הזו שבאים לעקור את קודשי ישראל, זו ההזדמנות להגיד לאנשים האלה: אתם שמחללים בכל יום את ערכי היהדות - אין לכם פתחון פה להתלונן שמחללים את יום הקודש שלכם. יש ארס והרס. כל מערכת הבחירות היתה על קודשי ישראל. אנחנו כעת במלחמה. יש תהליכים שעושה שר החינוך ומלחמות על הגיור והנישואים; אנחנו צריכים להשיב לאנשים האלה מלחמה שערה". הלברטל מבהיר כי הוא אינו בז ליום השואה. "אני מנציח בכל יום את קדושי השואה בדרכי שלי. בעוד 100 שנה רק היהדות החרדית תשמור על זיכרון השואה כשנמשיך ונתהה מה הקדוש ברוך הוא רצה מאיתנו. אבל זה שקם הג'ודוקא של לפיד או הפמיניסטית של המערך והחליטו שככה ייראה יום השואה - מזה הרב אלישיב צריך להתרגש ולעמוד בצפירה?"
ומה עם ההדדיות?
מי שמיהר להיכנס לתפקיד מגנה המנגל היה אריה דרעי. הוא הסביר כי אכן מדובר במעשה מכוער, אך מול צמד המראיינים יעקב ריבלין ואבי בלום בתחנת הרדיו החרדית "קול ברמה" שטח את משנתו בעניין היחס הרצוי מצד החרדים ליום השואה: "הרבנות הראשית קבעה כי י' בטבת הוא יום הקדיש הכללי וזה היום שבו מתייחדים מבחינה דתית עם נרצחי השואה. באה המדינה, הרשות החילונית, וקבעה שדווקא בחודש ניסן שבו לא נהוג להספיד, משום שבאותו יום מציינים את מרד גטו ורשה, זה יהיה יום השואה".
אבל דרעי לא הסתפק בכך. הוא יצא נגד מורדי הגטו. "גם בעולם החרדי יש סיפורים על אדמו"רים שאיבדו הכל ובנו את עצמם ואת הקהילה שלהם מחדש. זו גבורה. אבל 300-200 צעירים שפרצו במרד גטו ורשה ובגלל זה לא נשארו ניצולים מהגטו? בגטאות אחרים יש יותר ניצולים. האם הסבתא שניצלה בלודז' זה לא יותר שווה מאותם 200 שפתחו במרד?"
המראיין יעקב ריבלין: "התפיסה הציונית ראתה בשואה סוג של כישלון, של חולשה יהודית. סביב מרד גטו ורשה סוף סוף מצאו מקום אחד שבו נלחמו, ובגלל זה לקחו את גטו ורשה והפכו אותו ליום השואה". אריה דרעי: "אף אחד לא ילמד אותנו מה זו השואה. אפילו אני, המרוקאי, ההורים המאמצים של אשתי שגידלו אותי, שני הילדים שלי קרואים על זכרם. יום השואה ש'הם' החליטו להכריז עליו בגלל גטו ורשה לא מחייב אותנו כיהודים חרדים. אבל אני מצפה מהנוער שלנו, מבני הישיבות ובנות יעקב, להבין שמאיתנו מצפים להתנהגות אחרת. אנחנו צריכים להיות רגישים".
דרעי מזדהה עם טענותיו של הלברטל על אי ההדדיות בכיבוד הימים המקודשים. "הם מכבדים את תשעה באב? אלה ימי החורבן שלנו. שבת, יש יום יותר קדוש? וכל החנויות פתוחות. אז אין לי בעיה שיעשו מנגל, אבל שיעשו בבית, לא בפרהסיה ולא להתגרות בחילוני. זה חילול השם. אילו היו מבקשים לשנות מנהג קטן שלנו על פי ההלכה, אני הייתי מתקומם".
לא להכריח לכבד
אבל ספק אם עמדותיהם הקיצוניות של הלברטל ודרעי מייצגות את רוב החרדים. הרב מנחם ברוד, דובר חב"ד הוותיק, ממשיך בקו העקבי של תנועתו, אהבת ישראל: "נכון שיש צלם ועיתונאי - אבל יש גם טיפש תורן שמדליק את האש בכוונה, שמספק את הדלק לשונאי שומרי התורה והמצוות, ומספק את הדרכים להשחיר את פנינו ולהשניא אותנו על כלל הציבור. כאשר מדובר בזכר השואה או בזיכרונם של הנופלים במערכות ישראל - מדובר בתחום הרגיש ביותר לציבור כולו. אין כמעט משפחה בישראל שמי מיקיריה לא נספו בשואה או משפחה שאינה מכירה מישהו ששכל בן משפחה במלחמות ישראל. נכון שיש ויכוח איך מציינים ומתי מציינים. אבל בפועל, כאשר כלל הציבור בארץ מתייחד עם האנשים היקרים לו ובאים אנשים ומבטאים זלזול - אין פגיעה קשה מזו. גם ברמה של 'בין אדם לחברו', לפגוע במקום הכי כואב? בשביל מה? חייבת להיות זהירות".
הרב ברוד אומר שנכון שיש מי שמתריסים נגד החרדים, אבל הוא שם לב שיש גם מציאות אחרת, של חילונים שמכבדים את היהדות ואת החרדים. "אני רואה את המוני בית ישראל שדווקא מכבדים. אני רואה אנשים שאם הם עוברים ליד בית כנסת עם סיגריה בשבת - הם מכבים או מסתירים אותה. צריך לראות גם אותם". לדבריו, "יש הבדל בין התרפסות לבין התגרות. הזלזול ביום הזיכרון פוגע לא רק ביהודים שנמצאים מחוץ למחנה הדתי, זה פוגע גם בבעלי תשובה. חישבו, למשל, מה עובר על אדם חרדי חוזר בתשובה, שהיה לו חבר שנפל במלחמה".
יו"ר עמותת "טוב", חנוך ורדיגר, מוסיף לדעות המתונות: "אני עומד בצפירה, גם כשאני בבית לבד. אני חושב שהפרהסיה לא יכולה לשמש הצגה אם בן אדם בעצמו לא מאמין במה שהוא עושה. מלבד זאת, מנהג העמידה הוא ביטוי מוסכם בציבוריות הישראלית. בכלל, כל מי שישב שבעה יודע שרוב ענייני האבלות מקורם במנהגים שונים, ההלכות הברורות הן מעטות ביותר. מנהגים הם פרי של המקום שבו אדם גדל והתחנך. המנהג במקום שבו אנחנו חיים הוא שצריכים לכבד".
ורדיגר לא חושש שבציבור החרדי הוא ייחשב כמתחנף לחילונים: "מה זה נקרא להתחנף? כשהעיתונות החרדית מכה ללא הפסקה בממשלה החדשה ובשר החינוך, ואז מביאים אותו לסיור מתוקשר בסמינר חרדי, זה להתחנף? יש כאלה שיגידו שכן ויש כאלו שיגידו שאלה הצרכים".
לדבריו, אירוע המנגל הוא שולי: "צריך לזכור שהפולמוס המרכזי הוא על יום הזיכרון, אי אפשר לחשוד בחרדים שהם נגד יום השואה. גם החרדים איבדו את בני משפחותיהם בשואה. ככל הנראה, הנערים שכחו או לכל היותר נהגו בחוסר תשומת לב".
הוויכוח על ימי הזיכרון הביא כמה מבכירי המגזר החרדי לתובנות מעניינות באשר ליחס הכולל של החרדים למדינה. אחד ממקורביו של אחד הרבנים האשכנזים הבולטים במגזר החרדי אומר כך: "בלי לשים לב הפכנו למדינה בולשביקית שמחייבת את האזרחים להאמין בה. אין אף מדינה בעולם שאוסרת לשרוף דגל (הערה: עובדתית - לחלוטין לא נכון) או מחייבת אותך להיות עצוב ביום מסוים.
"ואם לא כואב לי ביום הזיכרון? ילדה מזרחית חוזרת הביתה ביום השואה ואומרת להורים שלה שהשואה בכלל לא קשורה אליהם, אז היא לא עצובה. מה תעשה לה? תחייב אותה? יש עשרות צעירים חילונים שלא מעניין אותם צה"ל או השואה, אז תכריח אותם שיכאב להם? הפכנו את ימי הזיכרון למשהו רדוד, אם אתה לא הולך עם פרצוף עצוב, אתה לא בסדר. לי הרבה יותר כואב שלא שומרים יום כיפור, יש לי מה לעשות עם זה? לא. אז אל תכריחו אותי להיות עצוב".
אין כל גבורה
ובכל זאת, למרות העמדות המתלהמות, כל הרבנים הבולטים בעולם החרדי תומכים בכיבוד ימי הזיכרון. הם נגד הרגזת החילונים. "הרב אלישיב אמר בפירוש שצריך לעמוד בצפירה, שאסור לעשות דבר שיכול לעורר שנאה ופרובוקציה, אבל כשהתנהל השיעור ב'קרוון', בית הכנסת המיתולוגי של הרב אלישיב, והיתה צפירה - אף אחד לא העלה בדעת לעמוד", טוען הלברטל. גם מנהיג החרדים האשכנזים הליטאים כיום, הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, היה בדעה דומה. אחר מקרובי הרב שטיינמו אומר: "פעם הרב נסע לחיפה ובדרך היתה צפירה, הרב אמר לעצור בצד מייד, רק בגלל חילול השם. ברור שבבית הוא לא עומד בצפירה. אבל בחוץ כן".
כך נוהג גם הרב עובדיה יוסף כלפי הצפירה, אך עמדתו מורכבת יותר. בסידרת ספריו של הרב, "יביע אומר", הוא מביא את דבר החזון איש וכותב כי "ההצעה לקבוע ולקיים ולגזור (יום תענית ביום השואה) היא כהקלת ראש חס וחלילה ביסודות ההלכה, וראוי להסירה מעל הפרק בטרם הועלתה".
הרב משה שפיר, עורך המוסף התורני בביטאון ש"ס, "יום ליום", מסביר: "על פי הרב, לא ראוי שאנחנו נקבע את היום לשואה והגבורה, שכן כוונת האל היתה לתת לנו מכה. מי שמקבל סטירה נשאר מבויש בצד ולא מציין את זה כיום של גבורה".
לדבריו, "הרב מכבד את זכר הנספים בדרך היהודית על ידי תפילה, אזכרה ולימוד תורה. כולם זוכרים כיצד הרב מסר נפשו להתיר את עגונות חללי צה"ל אחרי המלחמות ולא ישן ימים ולילות כדי להקל סבלן, ולכן עניין העמידה בצפירה הוא עניין שולי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו