לא רק פך השמן: נס גדול היה פה

"המלאך ששומר עלי עובד קשה"

אביחי מור | (46) נוף איילון

"היינו בשבת חתן בספטמבר. כבר ביום ראשון הרגשתי את כאבי השרירים", משחזר אביחי מור (46), תושב היישוב נוף איילון, שהונשם והורדם לאחר שחלה בקורונה.

שלושה ימים לפני ראש השנה אושפז מור בבית החולים אסף הרופא כשמצבו מוגדר בינוני, מכיוון שהוא חולה בסוכרת ולא רצו לקחת עימו סיכון, ושם המשיך להידרדר למרות שניתנו לו פלזמה ותרופה ניסיונית. לבסוף החליטו הרופאים להרדימו. "הביאו לשם את אשתי ונפרדנו. לך תדע אם עוד יראו אותי בחיים", הוא חשב.

במשך שמונה ימים היה מורדם ומונשם. מור מספר על תחושות קשות לאחר ההתעוררות. "אתה לא יודע מה מציאות ומה חלום או הזיה", הוא מספר, "המצב המנטלי שלך לא פחות קשה מהקורונה. אתה רואה סביבך רק עיניים וחליפות לבנות בגלל המיגון. כולם היו מאוד נחמדים, נשמות טהורות, אבל אין לך מגע אנושי".

בתום חודש בבית החולים שוחרר מור לביתו, אך הקורונה המשיכה לרדוף אותו. "כל המשפחה שלי נדבקה, אבל יום אחרי שחזרתי הביתה החל בני, איתמר (15), להתלונן על כאבי בטן. איתמר אושפז ולבסוף אובחנה דלקת בליבו, סיבוך של נגיף הקורונה. לאחר התמודדות קשה הצליח הנער להבריא. למעשה, זו הפעם השנייה שמור נחלץ ממוות כמעט ודאי. ב־2004 היו הוא, רעייתו רוחמה ובנו הבכור מעורבים בפיגוע ירי בדרום הר חברון. "המחבלים הפעילו עלינו מטען חבלה", הוא נזכר. "הייתי בטוח שהם מתכוונים לחסל אותנו, וכשהם התקרבו כבר הייתי עם עוזי דרוך. רוחמה העירה אותי, הזכירה לי שיש לנו משפחה ברכב, ונמלטנו מהמקום". רוחמה נפצעה בפיגוע. "כנראה המלאך השומר שלי עובד מאוד קשה שם למעלה", מסכם מור.

"בזכות הצוות נשארתי בחיים"

הווארד (הוואי) סנדי | (57) נתניה

במשך קרוב לשלושה שבועות, הווארד (הוואי) סנדי, בן 57 מנתניה, היה מורדם ומונשם.

בתחילת אפריל, הוא הרגיש לא טוב. "חשבתי שזו שפעת", הוא מספר, "עשיתי בדיקת קורונה ויצא חיובי". בהתחלה אמרו לו להישאר בבית ולעקוב אחרי המצב. "נתנו לי מכשיר לבדיקת רמת החמצן בדם ובדקתי כל יום", הוא מציין, "ראיתי שהמצב מפחיד, הגעתי למצב שלא יכולתי לנשום. התקשרתי למד"א והם שלחו אמבולנס ופינו אותי לבית חולים מאיר בכפר סבא".

כשהוא הגיע למיון, הפנו אותו לטיפול נמרץ קורונה, "ומפה אני לא זוכר כלום". כשהוא התעורר, הוא ניסה לדבר ולא הצליח. "הייתי מחובר למלא צינורות. אתה שוכב ולא יכול לזוז, לא יכול לאכול, לא יכול לקום מהמיטה לבד, לא יכול ללכת", הוא אומר, "אני חי לבד בארץ. רציתי לדבר עם אחותי באוסטרליה ועם אח שלי בדרום אפריקה אבל לא יכולתי לדבר. אתה שוכב בבית החולים ומנסה לעכל את המצב".

לאחר חמישה ימים, העבירו אותו לתל השומר לשיקום נשימתי ולאט־לאט הוא החל להתחזק. "זה מחלקת קורונה ככה שאין אורחים", הוא מסביר, "המשכתי להתחזק ויום אחד הצלחתי לדבר. כל יום אתה מרגיש שאתה יכול לעשות יותר. עדיין מחובר לחמצן אבל מתחזק. הייתי בשיקום נשימתי כמעט עד חג שבועות. לאחר שיצאתי שלילי לקורונה עברתי למחלקת שיקום רגילה". הוא היה בשיקום עד לתחילת יולי, כמעט ארבעה חודשים. אחר כך, הוא חזר הביתה והמשיך ללכת לפיזיותרפיה ולריפוי בעיסוק. "היום כמעט חזרתי לגמרי לעצמי".

הוואי מרגיש בר מזל. "ממש חזרתי מהמתים", הוא מסכם, "בזכות הצוות בטיפול נמרץ קורונה נשארתי בחיים".

"הרופאים נלחמו עליו"

דייויד חיים (66) מנתניה

דייויד חיים, אב לשניים, נשוי בן 66 מנתניה, היה מורדם ומונשם במשך שלושה חודשים. עד היום הוא מתקשה לדבר.

"הוא נדבק בטיסה מארה"ב", מספרת אשתו אביבה. "בהתחלה לא ידענו שהוא נדבק. הוא נכנס לבידוד בבית אחרי הטיסה וראיתי שהוא לא אוכל ומדבר איתי בחולשה. ביקשתי שיעשה בדיקת קורונה, זה היה באמצע חודש מארס וזה היה ממש בהתחלה של הקורונה. עשו לו בדיקה ויצאה תוצאה שלילית".

למרות תוצאות הבדיקה, דייויד המשיך להרגיש לא טוב, וסבל מחולשה ומקשיי נשימה. לאחר מכן, אביבה לקחה אותו לבית החולים לניאדו בנתניה, שם עשו לו בדיקת קורונה נוספת ושוב הוא נמצא שלילי לנגיף. רק לאחר שלקחו כיח מהריאות, הרופאים זיהו שהוא נדבק בקורונה. "עברה רבע שעה ואמרו לי שהוא בקושי נושם והם חייבים להרדים אותו", משתפת אביבה, שלה אמרו: "אם לא מרדימים אותו עכשיו - הוא ימות". אביבה מציינת שהקושי המרכזי היה: "הכנסתי בעל לבית חולים ויצאתי משם בלי בעל. הקושי הכי גדול היה לא לראות אותו".

לדבריה, "הרופאים עבדו עליו כאילו שהוא החולה היחיד בעולם. נלחמו עליו בצורה לא רגילה. כל הזמן אמרו לי שהמצב שלו קשה ולא ברור אם הוא יישאר בחיים. אחרי חודשיים אפשר היה לראות אותו כי לא היתה לו קורונה. זה היה מחזה קשה לראות אותו ככה. אחרי עוד חודש, הוא התעורר. לאט־לאט הוא התחיל להשתפר והוא עבר לשיקום בבית לוינשטיין. הגענו לשם כשהוא לא יכול לעמוד על הרגליים ולאט־לאט המצב שלו השתפר. היום הוא הולך לבד. זו היתה מלחמה של כמעט שנה". 

מבחינת אביבה, מדובר בנס. "קרה לנו נס גדול", היא מסכמת, "פעמיים היתה לו קריסת מערכות ופעם דום לב. מה הסיכוי שהוא נשאר בחיים? זה לא נס, זה ניסים".

"אסור לזלזל, זו מחלה אמיתית"

שרה אמיר (65) מאשקלון

בתחילת ספטמבר, שרה אמיר, בת 65 מאשקלון, נשואה עם ארבעה ילדים, גילתה שהיא חולה בקורונה. ככל הנראה, היא נדבקה בנגיף בעת מפגש משפחתי. בתוך ימים היא החלה להרגיש ברע, התקשתה לנשום וסבלה מחום גבוה וכשמצבה הידרדר הובהלה באמבולנס לבית החולים קפלן. מי שטיפל בה הוא גיסה, פרופ' סטיבן מלקין, מנהל מחלקת קורונה.

"השילוב של הגיל של שרה יחד עם היותה חולת אסטמה - אלו שני גורמי סיכון חשובים שהבאנו מייד בחשבון, והבנו שמצבה עלול להידרדר מהר", מספר פרופ' מלניק, "במצב שבו שרה היתה מצויה, ההידרדרות עד לכדי הזדקקות לחיבור למכשיר הנשמה לא חודרני עלולה להיות מהירה, ומשם הדרך למכונת הנשמה מאוד קצרה. לצערנו, היום אנחנו כבר יודעים שאחוזי התמותה גבוהים בקרב מטופלים שמגיעים למצב של חיבור למכונת הנשמה, ורצינו לעצור את ההידרדרות בזמן".

פרופ' מלניק והצוות הרפואי במחלקה החליטו להעניק לה טיפול בפלזמה. במסגרת הטיפול נלקחים מרכיבי דם בעלי ריכוז גבוה של נוגדנים ממטופלים אשר החלימו מקורונה, והם ניתנים לחולי קורונה. למעשה מדובר בטיפול שהפך די נפוץ בעולם במחלת הקורונה, אבל הוא עדיין לא ניתן באופן מיידי בכל בתי החולים.

"זה נס מבחינתי שמצבי השתפר", אומר שרה, "ראיתי אנשים בתוך המחלקה שנאלצו להישאר תקופות ארוכות. כשהייתי במחלקה שוחחתי עם אישה שממש בקושי רב נשמה. היא נשארה בבית עם חום זמן ארוך ומצבה הידרדר. היא זעזעה אותי. בגללה הצלחתי להבין את הנס שקרה לי - שהצלחתי להשתקם ולהשתפר".   

לסיום, יש לה מסר לכולם: "אסור לזלזל. זו מחלה אמיתית, וחשוב לשמור על ריחוק ועל עטיית מסיכות". 

"זכיתי לשני ניסי חנוכה - החלמה ונכד"

יצחק אברבנל | (61) אשקלון

את חוויותיו מהתקופה האחרונה מגדיר יצחק אברבנל, בן 61, נשוי ואב לשני בנים מבאר שבע, בתור "שני ניסי חנוכה".

הראשון, "חליתי בקורונה והייתי ממש רגע לפני המוות, וחזרתי מן המתים, וזה נס עיקרי". והנס השני, "תוך כדי ההחלמה מהקורונה, נולד לי נכד ראשון. מה צריך יותר מזה בחיים?"

אברבנל לא יודע כיצד נדבק בנגיף, שהרי הוא הקפיד ושמר על ההנחיות. "נמצאתי חיובי. הגעתי למיון סורוקה, לאחר שאיבדתי הכרה - ומשם הדרך היתה קצרה למחלקת הקורונה", הוא אומר.

לאחר כמה ימים מצבו החמיר מאוד, והעבירו אותו לטיפול נמרץ קורונה, שבו הוא הורדם והונשם במשך שלושה שבועות. "לימים, אשתי סיפרה לי שהיו חששות שלא אתעורר, לא הפסיקו להתפלל לרגע", מציין אברבנל, "הכי קשה היה להם שלא יכלו לבקר אותי במחלקה הסגורה". מצבו היה כה קשה, עד כדי כך שמינו את בנו כאפוטרופוס רפואי. "הייתי במצב של בין חיים ומוות", מדגיש יצחק, "אמרתי לרופאים שיעשו כל מה שצריך, וסבלתי מאוד. לא יכולתי לנשום, לא יכולתי לישון, וביקשתי, ממש התחננתי, שירדימו אותי. היו לי הזיות וחלומות מטורפים, הייתי בטוח שאני בעולם אחר, בתקופה אחרת".

לאחר שלושה שבועות העירו אותו, ובבדיקה הוא נמצא שלילי לנגיף. "הרופאים אמרו לי שהייתי במצב קשה מאוד, וזה נס", הוא אומר, "אני מודה לפרופ' יניב אלמוג, לד"ר אורי גלנטה ולד"ר ליאור פוקס, שהצילו את חיי. ממש ככה".

אברבנל מסכם: "אני לא אדם דתי. אני מודה לקדוש ברוך הוא, שהחליט להשאיר אותי בחיים, כדי לראות את הנכד. תודה לכולם שאני כאן, כי כמעט איבדתי את החיים בגלל הקורונה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו