תחת ענן מלחמה: סיאול שוקקת חיים

עד לא מזמן חווינו בישראל סוג של מציאות הזויה - רקטות וטילים נחתו בדרום הארץ, ובמרחק חצי שעה בלבד, במרכז תל אביב, התנהלו חיי שיגרה. אתמול, שעות ספורות אחרי שנחתתי בדרום קוריאה, חוויתי שם מציאות דומה. מצד אחד, רוחות מלחמה בעקבות המשבר בחצי האי הקוריאני והאיומים של מנהיג הצפון, קים ג'ונג און; מצד אחר, בתי קפה הומי אדם בסיאול, בירת הדרום.

בצל תופי המלחמה, בדרום לא משדרים פאניקה. "באופן כללי אנחנו כבר רגילים למצבי חירום", אמר לי אתמול ג'ונג או נם, עורך חדשות החוץ של העיתון הדרום־קוריאני "ג'ונאנג". "זה היה הרבה יותר דרמטי לפני כמה שנים, אחרי הטבעת הקורבטה צ'ונאן במארס 2010, ככל הנראה על ידי צפון קוריאה, שמעולם לא הודתה בכך. 46 מלחים נהרגו אז, וארבעה אזרחים שלנו נהרגו בחודש נובמבר באותה שנה בירי על האי יאונפיונג. 50 הרוגים - וזה לא הביא למלחמה. אנחנו חיים במצב של סכנה מאז חתימת הפסקת האש ביולי 1953. טכנית, אנחנו תמיד במצב של מלחמה מולם".

ראייה נוספת למצב שיגרה, סוג של רוגע, קיבלתי גם מהסיור ברחובות הבירה סיאול. בבית הקפה המהודר והיקר פול בראסה (סגנון צרפתי) ישבה אתמול קבוצה גדולה של קוריאנים צעירים. הם לא נראו מודאגים. "אנחנו מחוסנים", אומרת לי פארק, צעירה הלומדת ארכיטקטורה. "להורים ולסבים שלנו קצת יותר קשה היום לקרוא עיתונים, כי זה מזכיר להם את המלחמה הקשה שהיתה כאן. אנחנו חווים את האיומים, לא את המלחמה, אז לנו קצת קשה לקחת את קים ג'ונג און", היא אומרת. "מבחינתנו הוא מטורף ותקיפה שלו נתפסת כדבר מגוחך".

הסברה לקראת מלחמה

בדרום קוריאה מבקשים לשדר עסקים כרגיל. אסור לשכוח שזה גם טוב לעסקים ודרום קוריאה הפכה להיות אחת המדינות הסוחרות המובילות בעולם כיום. בסיאול מבינים שלרטוריקה של צפון קוריאה יש גם מטרה: פגיעה בכלכלה ובתיירות של השכנה מדרום.

זה הצד הוורוד במדינה. אבל מהביקור שלי בעיר הגבול גויאנג, שבה ממוקמת אוניברסיטת החלל של דרום קוריאה, הבנתי שכן קיימת דאגה אמיתית. למיליון התושבים של העיר, המרוחקת חצי שעה בלבד מסיאול, חולקו חוברות הסברה מה לעשות במקרה של תקיפה כימית, ביולוגית או אפילו גרעינית. פירוט של המקלטים והחניונים התת־קרקעיים הועבר לתושבים.

גם האזרחים של פאג'ו, ששינתה סטאטוס לעיר רק ב־1997, קיבלו דף מידע מה לעשות במקרה של מתקפה לא קונבנציונלית. ביקרתי במקום. אין ספק ששם התחושה שונה מאוד מזו שבסיאול.

למנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און, היתה דרך מקורית לקדם את פניי. "אנחנו לא מעוניינים לפגוע באזרחים זרים בדרום קוריאה אם תהיה מלחמה", הצהיר. רק הגעתי לאזור המתוח ביותר בעולם, ופיונגיאנג ממליצה לזרים בדרום קוריאה "להתכונן לפינוי".

ההסלמה בחצי האי הקוריאני גוברת בכל יום ופיונגיאנג מסרבת לשכוך. אתמול היא איימה במלחמה תרמו־גרעינית במזרח אסיה. קשה להאמין שיש לצפון קוריאה פצצת מימן, אבל כולם מסכימים שיש להם אמצעים להזיק. השאלה הגדולה היא כיצד קים ג'ונג און יירד מהעץ הגבוה שעליו טיפס? האם יבצע ניסוי גרעיני רביעי במספר? האם ישגר טיל בליסטי מעל יפן לכיוון האוקיינוס השקט? ואולי פיגוע טרור בסיאול או ירי יזום על שטח מריבה, כפי שעשה לפני שלוש שנים בירי הארטילרי על נמל הדייגים השקט יאונפיונג, מקום שבו אנחנו העיתונאים החלפנו אתמול את התיירים?

"אני מקווה ששום דבר לא יקרה", אומר לי פארק לי, תושב ובעל חנות מכולת במקום הקטן ממש על הגבול. "שיגרה זה דבר טוב, גם אם החיים לצד בסיסים אמריקניים זה לא שגרתי במיוחד", הוא מוסיף.

ומה קורה בינתיים בפיונגיאנג? צפון קוריאה מסרה אתמול לדיפלומטים מערביים כי היא מתכוננת לבצע ניסוי של טיל בליסטי מעל יפן בימים הקרובים, אולי כבר היום.

בינתיים באי יאונפיונג לחוצים. מעבורת של שעתיים וחצי מביאה אותך לאי הקסום הזה. אתמול בוטלו הסיורים לתיירים במקום. למעשה, רק העיתונאים הגיעו לשם. בדרך כלל בעונה זו של השנה נהנים מדג הבס שאותו דגים במקום לפני עונת הסרטנים. אלא שמתוך 1,700 תושבי המקום, יותר מ־400 עזבו מאז תחילת חודש מארס. קשה מאוד למצוא דייגים מחליפים. המקום הפך מסוכן. במסעדה הטעימה והתמיד טרייה של האי יש ירידה של 70 אחוזים בהכנסות. וזה בדיוק מה שצפון קוריאה רוצה - אבל לא פגיעה בהכנסות של מסעדה, אלא בהכנסות של מדינה.

ובזמן שבטוקיו "קישטו" את העיר בסוללת פטריוט ברובע גנגנם, בסיאול המשיכו אתמול לבלות עד השעות המאוחרת של הלילה. בבוורלי הילס של סיאול ממשיכים לבלות במסעדות הטעימות אחרי יום עבודה קשה. שיגרה במרחק חצי שעה מהמלחמה, כבר אמרנו?

מצילום לוויין גם אתמול היה אפשר לראות כיצד חצי האי הקוריאני מחולק: החצי הדרומי מואר כל הזמן ואילו השני חשוך, גם ביום. ולחשוב שרק 190 ק"מ מפרידים בין שתי הבירות, סיאול ופיונגיאנג.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו