"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בכל זאת הגעת, למרות הכל

קווים לדמותו של דני סנדרסון הגדול, שחוגג יום הולדת 70. איך אומרים אצלנו? היי יו־יה

,עודכן

דני סנדרסוןחוגג השבוע יום הולדת 70, וזאת הזדמנות נהדרת להציץ אל יצירתו העשירה והחשובה של הנער הנצחי של הפופ הישראלי. אדם שגם בגילו המתקדם משלב מקצוענות ופדנטיות של מדען רוק/פופ עם יכולת השתטות אידיוטית של ילד בן 15.

לפלייליסט המיוחד שהכנתי משירי דני סנדרסון

ההשפעה של סנדרסון על המוזיקה ועל ההומור בישראל עצומה. הייתי נער כששמעתי לראשונה את המערכונים המשונים של פוגי עם מנחם זילברמן בתוכנית הרדיו של דורי בן זאב "ממנו אלייך" בגל"צ. הניסיונות שלי לעשות נפשות להומור הנונסנסי שלהם לא היו פשוטים. היו שם יציאות משונות כמו סדרת קטעים על הילד מברזיל, דימיטרי דמיקולו:

״הילד מברזיל,

חשבו שהוא דביל

מכרו לו מסמרים במתנה

הילד מברזיל

עם ראש כמו ונטיל

מכר אבטיחים לא בעונה״.

שמחתי לגלות שיש עוד אנשים שמצחיקים אותם דברים ממש אידיוטיים, מה שסייע לי לחצות בשלום את גיל ההתבגרות ועזר לי להפוך עם השנים למבוגר שעשה בעצמו קריירה משטויות.

דני היה כבר בצעירותו פדנט שמקפיד על הפרטים הקטנים ביותר. דורי בן זאב סיפר לי פעם שהמערכונים של פוגי טרום כוורת היו מגיעים אליו מוכנים, מוקלטים וערוכים למשעי, הכל מעשה ידיו של דני הצעיר, שערך אותם על טייפ סלילים עם סכין גילוח.

בגיל 13 זכיתי לראות את דני עם אלון אולארצ׳יק מנגנים בלהקת קאברים בשם ״השניצל״, מבעד לחלון של מועדון הנוער בסביון. אני אפילו זוכר את השיר שהם ניגנו: "Breaking Up Is Hard To Do", כשהפזמון דם דו בידו דם דם הושר בעברית עם המילים ״חם כמה שמה חם״.

הסינגל הראשון שסנדרסון הוציא לתחנות הרדיו מייד כשהשתחרר היה "Like To Tag Along". הוא שר במבטא אמריקני מושלם, עם אלמנטים מזרחיים קלים, שהקדימו את זמנם בעשור. השיר לא ממש הצליח, והפך אחר כך בכוורת ל״איזה ראיון״.

על להקת כוורת והתקבצות הכישרונות המשוגעת שהיתה בה נכתב בלי סוף, אבל אני תמיד נפעם מהיכולת של דני לנהל את כל האגואים האלה בצורה הרמונית. תאמינו לי שכחבר בלהקה, אני יודע כמה זו משימה קשה ומרובת כאבי ראש.

לכל הטורים של יאיר ניצני

דני הביא לישראלאת סאונד הגיטרה הייחודי שלו, המבוסס על אלמנטים של הנדריקס והאחים אולמן, ואת ההרמוניות הקוליות שספג מהביץ׳ בויז. כמי שגדל בארה״ב, הוא ידען ענק בכל הקשור לרוק של שנות ה־60 וה־70. אבל עם כל האמריקניות שלו, נראה שאין יותר ישראלי ממנו. במוזיקה שלו ושל כוורת הוא הצליח לשלב אלמנטים מזרחיים ושפה מקומית בצורה גאונית, ובכמה מילים קצרות תיאר סיטואציה שמכניסה אותך מייד לאווירה. למשל, בשיר "חתונה":

"במסעדת לוצ׳יאנו

קישוטים על התקרה

העופות בפרמז׳נו

הפרוות להשכרה".

קחו את "התמנון האיטר", שהוקלט לפני כמעט 50 שנה עם התזמורת של זוזו מוסא, שהוא קטע רוק מזרחי פנומנלי, או את "מה הדאווין שלך", שגם במנגינה וגם במילים שלו יש חיוך מסתלבט ומדליק על המתנשאת:

"מדברת על פיקאסו

הגברים אצלך בלאסו,

לא זוכרת מה זה יאסו,

מה הדאווין שלך?"

ההברקות המילוליות של סנדרסון הן מלאכת מחשבת. כולם מכירים את הגאונות של "שיר המכולת", "פה קבור הכלב" ו"נחמד", שבו ״התקרה מונחת בול על הרצפה״ ו״להוריד ת'מים לשתות לחיים״. אבל קחו את אחד השירים הראשונים של כוורת, ״שירות עצמי״:

״ובבוקר בהיר

היא הלכה להצהיר

ועמדה לבדה שם במכס

ומייד תוך דקה

היא נתנה לי ידה

ונשאתי אותה בלי מסים״.

או במשחק שהוא עושה עם הביטוי ״הביצה והתרנגולת" בשיר "נתתי לה חיי":

״היום תמצא שהנושא לכל ויכוח

הוא מה בא קודם, הביצה או התפוח״.

או כשהוא משתעשע בביטוי ״תרגום בגוף הסרט״ בשיר "רוני":

"לא רוצה כל ערב לצאת ולחפש

תרגום בגוף אחרת

רוני אל תלכי".

איור: טל לזר
איור: טל לזר

אני טועןכבר שנים שהשיר "גוליית" הוא שיר הפופ הישראלי המושלם מבחינת לחן, עיבוד, קולות, נגינה, ובעיקר מילים. היו בעבר שירים רבים שעסקו בגיבורי התנ"ך, אבל הגרסה של כוורת לסיפור דוד וגוליית היא המשעשעת והיצירתית מכולם. למי שלא זוכרים, להלן כמה מההברקות שנכתבו ביחד עם אלון אולארצ׳יק, חוץ מהעובדה שלגוליית היה קול נמוך מים המלח:

"בגנון אמר שלום

ילדים עברו לדום,

בן חמש וכבר הספיק

להביא הביתה סלע...

דוד מלך התעצבן

הרוגטקה תנגן!

אבן לעברו ירה

קלע לו בול בפוני״.

דני השתעשע רבות בנושאים תנ"כיים מדבריים, כמו למשל ב"שיר רועים":

״לבאר היא תבוא להשקות צאנה,

הוא יסתכל, מה חבל שאינו כבשה.

להזמינה לסרט הוא מוכרח

אך זוהי שטות גמורה כי נמצא הוא בתנ"ך״.

לדני יש גם היכולתלכתוב שיר רומנטי ונוגע ללב, ולהכניס גם בו חיוך קטן והברקות מילוליות נהדרות, כפי שעשה ב״היא כל כך יפה״:

״כל השבוע

חלון פתוח

כוכבים מעל ולב מתמוטט

הייתי נותן לה שק של סנטימנטים

אך אני מתבייש לתת״.

או ב"זאת שמעל לכל המצופה", שכתב לשלישיית הגשש החיוור:

״בת 19 עם אופציה להארכה

היא שומרת אמונים לעצמה בלבד

ויש לה שיא אולימפי בסתם להיות לבד.

בקיוסק ליד ביתי היא נמצאת כל יום

אך כמה פעמים אפשר לקנות עיתון״.

בשירי האהבה שלוהוא לרוב הלוזר חסר הסיכוי, שהיה רוצה לתת לה שק של סנטימנטים אבל חיכה יותר מדי. שאין לו אופנוע כשצריך, שהיא לא תדע שהוא אוהב אותה, ושאם תחליטי לוותר על החבר שלו - שביקש למסור באמצעותו שהוא חושב עלייך - אז הוא, דני, לא ימנע ממך לצאת מהמצב, כי הוא בעצמו חושב עלייך.

דני טיפח במשך שנים ובהתמדה את תדמית ההיפוכונדר, חולה הניקיון הכפייתי שמוטרד מחיידקים, ושונא הטיולים, השמש והים. העובדה שהוא לא מבקר בים לא הפריעה לו לכתוב את שיר הגולשים האולטימטיבי. ותכלס, הוא חזה את המגיפה ואת החרדה מווירוסים כבר לפני עשרות שנים, כשכתב על פחד מנגיפים ועל ריחוק חברתי בשיר ״תה עושה סחרחורת״:

"מי שם מתקרב לו?

נראה לי קצת חשוד

והופס הוא מתעטש לו

אני עכשיו אבוד

לא תהיה ברירה אסגור עצמי בחדר

לא אצא שנייה

גם לא בליל הסדר".

בעניין היגיינה וניקיון הוא יצר את המשפטים הגאוניים:

"אשטוף את הסבון לפני מקלחת

ארים ת'טלפון רק עם מטפחת״.

הוא גם חזה את מדידת החום, שכולנו חווים היום בכל מקום:

״יום יום אבדוק

את חום המצח

ואם הכל ילך יפה

פשוט אחיה לנצח״.

דני הוא חבר כבודואורח חשוב בהופעות של תיסלם, ולמען הגילוי הנאות, אספר שהוא ואני משתפים פעולה שנים בתפקידי כמשבץ שירים לפרסומות ולסרטים. כבר שנים הוא אומר לי שהוא מחכה שאיזו חברה למוצרים היגייניים תיקח את שירו ״הנה עוד ערב אבוד״ לפרסומת לטמפונים.

אם וכאשר ייתנו לכוורת ולדני את פרס ישראל על תרומתם לתרבות שלנו, תראו שכל התנ"ך יאמר תודה ויתרגש. ועד אז, יום הולדת שמח.

yairn@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר