בימים אלו, ימי הקורונה, התחלות הבנייה לא גדלות עקב אי הגעת ידיים עובדות מחו״ל. הסינים, שהביאו לתנופת בנייה בתחילת שנות ה-2000 בגלל זריזות העבודה שלהם, לא מגיעים כרגע ארצה. כמות העובדים בארץ קטנה פי שניים, והענף, על מנת להדביק את המחסור, צריך לייצר 60 אלף יחידות דיור בשנה.
לאורך השנים הניעו העובדים הזרים את קטר הבנייה. כבר משנת 1997 הושתת הענף על כוח אדם זר: בסוף שנות ה-90, כאשר התרחשו פיגועים בתקופת רבין, החליטה שרת העבודה דאז, אורנה נמיר ז"ל, להחליף את הפלשתינים שלא הגיעו לעבודה כתוצאה מהסגרים בעובדים זרים ממזרח אירופה. חשוב לציין, כי גם רוב העובדים, שהיוו את כוח העבודה העיקרי לאורך רוב השנים החל משנות ה-60, היו פלשתינים.
העובדים הזרים, ברובם רומנים, בולגרים ומולדבים, הגיעו ארצה עד לשנת 2015, לאחר גל העלייה מחבר העמים, והצורך לייצר מאות אלפי יחידות דיור עלה ל-100 אלף עובדים. בתקופה זו, עלות עובד זר לקבלן הייתה כשלושה דולר עד ארבעה דולרים לשעה, כולל מגורים - עלות אפסית, מפני שלא הייתה אכיפה מסודרת והמדינה לא הטילה אגרות להעסקת העובדים. כך נוצר מצב, שמצד אחד חגגה הפקרות בהעסקתם, ומהצד האחר כוח האדם היה זול והעובד נהנה במקביל משכר פי חמישה או פי שישה פר חודש מאשר היה רגיל במדינת המוצא.
בשנת 2005 החליטה המדינה לשנות את שיטת ההעסקה, והקדימה ועדה דרך האוצר שקבעה כי יקומו תאגידים להעסקת עובדים בענף הבנייה, ועובדים אלו יהיו רשאים לעסוק בענף הבנייה בלבד.
במקביל, הטילה המדינה אגרות ומס מעסיקים על מנת לעלות את הכדאיות להעסקת עובדים ישראליים, וכדי שיעודדו מעסיקים להימנע מהעסקת עובדים זרים. אולם, עובדים ישראלים
בעבודות "רטובות" אין בנמצא, וגם בקרב מדינות העולם המערביות אין אוכלוסייה מקומית שעובדת בעבודות אלו. כל העובדים מגיעים מהודו, מסין, מנפאל וממזרח אירופה.
המיסוי שהטילה המדינה על העסקת העובדים הגדילה את העלות ל-45 שקלים לשעה, במקום 12 שקלים לשעה – פי שלושה! דבר זה לא מנע ועיכב כניסה של עובדים זרים, אלא להפך - הייתה צריכה ובקשה לעוד עובדים עקב הצורך לבנות הרבה יותר יחידות דיור.
בשנת 2010 החליטה המדינה להוציא את העובדים הזרים מבלי שניתנה אלטרנטיבה, ורק מהלך משפטי בבג"ץ מנע ועיכב מהלך זה. מאמצע שנת 2015 חזרה הכמות חזרה לעלות. בהעדר עובדים – פלשתינים אין בגלל המצב הביטחוני, עובדים ישראליים אין בגלל אופי העבודה - והמדינה הייתה צריכה להמשיך להביא עובדים זרים.
יש מה לעשות!
משרד השיכון והאוצר חייבים לסלק את כל החסמים הבירוקרטיים סביב העסקת עובדים זרים בענף: להביא לכמות של 30 אלף עובדים זרים מתוך שמונה-תשע מדינות. כיום מביאים רק משלוש מדינות (סין, מולדובה ואוקראינה).
לבטל אגרות ומס מעסיקים, שתכליתם לא שירתה את עצמם. ביטול זה יביא מחד גיסא להורדת עלות העובד הזר ב-25 שקלים לשעה, ומאידך גיסא יביא להורדת מחיר הדירה באזור המרכז בשלושה אחוזים (ובפריפריה בחמישה אחוזים), בגלל ההורדה בתקורת כוח אדם – זאת, על פי מחקרים של מומחי כלכלה בענף הבנייה.
מעבר לנושא כוח האדם החשוב מאוד, יש להוריד חסמים, ולהרכיב גוף שכפוף למשרד השיכון ויטפל בצורה פרטנית בהורדת החסמים ובביטול משך הזמן הארוך לקבל היתר בנייה לפרויקטים והפשרת קרקעות להשכרה לזוגות צעירים לטווח ארוך.
חשוב להדגיש, כי ענף הבנייה הוא "הקטר של המשק". כל עובד זר מייצר עבודה לשלושה ישראלים לפחות בתחום העבודות היבשות - אינסטלטורים, מיזוג אוויר, אדריכלות, כל ענף הבנייה עובד סביב העובד הזר. אי לכך, המשבר הכלכלי המידפק על דלתה של מדינת ישראל לאחר משבר הקורונה יוכל להיעצר בצורה מהירה כאשר ענף הבנייה יעבוד במלוא הקיטור וייצר עבודה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו