יורם מנחם
מאמן כושר גופני בכיר
לשעבר מאמן כושר ראשי של מכבי ת"א, הפועל ירושלים ונבחרות ישראל בכדורסל ובטניס. ממקימי ארגון חמש אצבעות – ליצירת שינוי תרבותי וחינוכי באמצעות ספורט
יורם מנחם, במשך שנים שימשת מאמן הכושר הראשי של נבחרות ישראל בכדורסל. פגשת לראשונה את דני אבדיה כשהיה בן 10. מה ראית?
"עבדתי איתו במחנה אימונים, ואני חייב לומר שלא ראיתי בו משהו מיוחד באותה תקופה. לא התלהבתי בצורה יוצאת דופן וכמובן שלא שיערתי אז שיגיע לאן.בי.אי, אבל כן ידעתי שהוא גדל בחינוך סרבי, ולכן הבנתי שייצא מהילד הזה משהו אחר. היום אני רואה את השדרוג הגופני שהוא עשה במכבי ת"א תחת מאמן הכושר רגב פנאן, ובפן הפיזיולוגי הוא בהחלט מגיע מוכן לליגה הטובה בעולם. אין לי ספק שבעוד שנתיים־שלוש נראה דני אחר, הוא ימשיך בשינוי החיובי".
איזה שינוי להערכתך צפוי לו עם המעבר לאן.בי.אי מבחינת עומסים ומשטר אימונים?
"דני עוזב כדורסל אירופי ומתחבר לכדורסל אמריקני. התמורה הגדולה ביותר שהתרחשה בספורט המקצועני קשורה לנושא הכוח וקצבי משחק ואימון, כך שדני עתיד לפגוש קצב אימון ומשחק שונים לחלוטין, כמו גם פיזיות ברמה אחרת. חשוב לזכור שהוא טרם סיים להתפתח, ולכן נדרשת כאן סבלנות - מצידו, מצד הסביבה שלו ומצד האוהדים. נושא ההתאמה עשוי לקחת קצת זמן אבל אנחנו נתלים בעבר המרשים שלו, כלומר בהתאמה שהוא עשה במעבר מהנוער לליגות הבוגרות, כשסיים בשנה שעברה כמצטיין אליפות אירופה עד גיל 20, וכשחקן העונה של ליגת העל בכדורסל לשנת 2020".
"איפה מנהלי הבריכות?"
בוא ננחת מהאן.בי.אי ונחזור למצב הספורט בישראל. בחודש אפריל השנה הוזמנת לוועדה המיוחדת לענייני קורונה של הכנסת, שניסתה לגבש תוכנית אסטרטגית להשבת הספורט האישי והתחרותי. אתה מתרשם שההמלצות יושמו? יש היום ספורט חובבני ומקצועני במדינה?
"אני זוכר היטב את חודש מארס, שבו מדינת ישראל התחילה להתמודד מול וירוס הקורונה. לצערי, עד היום, כשאני מביט על המתרחש באירופה ובעולם כולו, אני לא רואה מודל גופני ראוי. אבל בגל הראשון פתאום ראינו בישראל קרב על הספורט ואורח החיים הבריא, וזה דבר גדול כשלעצמו. בימים כתיקונם תרבות הספורט שלנו היא בינונית ומטה, ולפתע באותה תקופה היתה מלחמה אדירה על פתיחת חדרי הכושר, למשל. אלא שכרגע קיים שקט מפתיע בנושא הזה. אני לא שומע את מנהלי הבריכות, אני כמעט לא רואה הפגנות בנושא. ואני שואל - איפה האידיאולוגיה?"
מה בעצם קורה לגוף שלנו בתקופה הזאת? שחיינים, למשל, שנזרקו בעל כורחם אל היבשה, בוודאי נפגעים מהמצב.
"עבורם מדובר בשינוי משמעותי. שחיין שמפעיל את כל גופו בתוך המים, בדגש על פלג הגוף העליון - מגיע לריצה והליכה ביבשה, שם החלק העליון כמעט שלא עובד. הקורלציה בין ים ליבשה היא מינורית, למעט מערכת הריאות והלב. שחיינים עוברים לעומסים על כפות רגליים, וסובלים מסיכון לשברי מאמץ וחבלות שהם לא רגילים להתמודד איתם. הכושר הגופני, בדגש על הכוח הפונקציונלי של השחיינים, יורד בתקופה הזאת - ועל כן השחייה היא אחד הענפים שסובלים מהפגיעה המשמעותית ביותר.
יפגוש באן.בי.אי פיזיות ברמה אחרת. דני אבדיה // צילום: אי.פי
"מעבר לדוגמה הספציפית של השחייה, חשוב לציין כי האדם המבוגר יודע לנהל את עצמו מבחינה פיזיולוגית, וגם אם אין לו פתרונות לחדרי כושר ומועדוני בריאות - הוא יודע למצוא חלופות. בארה"ב אנחנו רואים מגמה של קניית ציוד ביתי ומעבר לשימוש באפליקציות ביתיות שמנהלות עבור הספורטאים את האימונים האישיים - ריצה, אופני ספינינג שמתחברים לאפליקציה, אפילו בבריכת השחייה כשהדבר מתאפשר".
המודעות והתרבות לספורט עולה.
"בישראל אני סבור שבתרבות הספורט חל שינוי מסוים לטובה. זה ניכר בחופים, בפארקים ובשכונות המגורים. יותר אנשים יוצאים לבצע פעילות ספורטיבית, ובמובן הזה הקורונה יצרה מהפכה גופנית קטנה, שאותה צריך לבחון בטווח של חמש עד עשר שנים. אנשים מגיל 40 ומעלה מבינים שאם הם לא ישמרו על בריאותם, הסיכוי שלהם לחלות גדל. אנשים מודעים יותר למצבם הבריאותי, וזה רלוונטי מאוד באוכלוסייה הישראלית, שבה בשנים האחרונות מוצגים נתונים שמעידים כי חצי מהישראלים סובלים מעודף משקל, אחד מכל חמישה בני נוער סובל מאנמיה, ואחד מכל ארבעה אנשים בגיל 45 ומעלה סובל מכולסטרול גבוה. פתאום הבריאות ניצבת בראש סולם העדיפויות. עבור אנשים בגיל השלישי המצב מורכב יותר, קשה להעביר להם אימונים, והמסר למשפחותיהם הוא להילחם על ביצוע פעילות יומית".
שימשת מורה לחינוך גופני במשך 31 שנה בבית ספר בויאר בירושלים. מה המצב בקרב הילדים?
"אלה ילדי הקורונה. במדינת ישראל, מתוך כ־3 מיליון ילדים - כמחצית משתתפים בחוגים. אלא שעכשיו הם יושבים בבית, מערכת הקואורדינציה והזיכרון שלהם נפגעת, ומערכת הקואורדינציה רלוונטית גם להתפתחות פיזיולוגית, רגשית ושכלית. ילדים נתקעים מול משחקי מחשב, זה משבש אותם.
"קיימת עלייה במחקרים שעוסקים בבעיית החוסן המנטלי והחרדות באוכלוסיית הגיל הצעירה, וכמובן שלהיעדר פעילות מספקת יש חלק בכך. פעם היו אומרים למאמנים ולאנשי חינוך - תעבדו ביחס של אחד לשלושה, כלומר על כל משפט שלילי יש לומר שלושה משפטים חיוביים. היום, אולי גם בעקבות העידן הטכנולוגי והקורונה, המחקרים ממליצים על יחס של אחד לחמישה.
"מעבר לכך, לא מעט הורים מדווחים כי ילדיהם תחת תזונה לקויה והפרעות שינה. ילדים רבים לא ישנים היום טוב, הנתונים מדברים על 40% מילדי ישראל. לכך צריך להוסיף שברוב היום הם פסיביים, כאמור. לפני 20 שנה, ילד בגיל 10-8 שרף 800-600 קלוריות יותר, בהשוואה לילד באותו גיל בשנות האלפיים. מחקר מהשנים האחרונות הראה כי ישראל ניצבה במקום האחרון בפעילות גופנית ב־OECD, שדורש מילדים לבצע מדי יום שעה של פעילות. הילדים נשארים בעולם הזום תחת השפעת הטכנולוגיה, וזה יוצר קיפאון גופני. אני בעיקר דואג לילדים בגילי 18-12, זה גיל שבו הם צומחים לגובה, והפעילות הגופנית חיונית ביותר עבורם.
ספורט מייצר חוסן. פעילות גופנית בכיתה, לפני הקורונה // צילום: אורן בן חקון
"במקום שר החינוך, הייתי מודיע שבכל יום שיעורי הזום נפתחים בחצי שעה עד שעה של פעילות גופנית, מול הזום. יהיה קשה מאוד להניע את הילדים בחזרה לפעילות אחרי תקופה ארוכה שבה הם בעיקר יושבים בבית, ואנחנו נשלם פה מחיר, זה יעלה לנו ביוקר".
איך תשכנע מערכת שלמה לפתוח כל יום בפעילות גופנית?
"המערכת צריכה להבין שזה יעשה טוב לכל הנוגעים בדבר, ואף עשוי לשפר את הישגי התלמידים. הרמב"ם אמר 'נפש בריאה בגוף בריא', זה בוודאי נכון בעיתות משבר. בארגון שלנו, 'חמש אצבעות', שמקדם ערכים חינוכיים ותרבותיים באמצעות ספורט, יש לנו 1,000 ילדים שלאורך תקופת הקורונה עלו כמה פעמים בזום וביצעו פעילות גופנית. לימדנו אותם כמה הספורט חשוב לאורח החיים, וכיצד להפעיל את כל המשפחה. למעשה, יצרנו תרבות ספורט דרך הזום. אחרי הסגרים עברנו לעבוד איתם בקפסולות".
הבחנת בשינוי?
"לצערי חלק מהילדים, לא כולם כמובן, היו לעיתים מבולבלים וחסרי ביטחון. משהו בהתנהלות שלהם השתנה, וכמובן שהיכולת הגופנית שלהם ירדה. בקרב ילדים שחזרו לספורט העממי והמקצועני אנחנו רואים יותר פציעות. נדרש כאן ידע מאוד גדול בתורת האימון כדי לחזור לכושר בצורה הדרגתית ומתונה.
"מעבר לכך, ספורטאים בוגרים יותר שעוסקים בספורט בצורה מקצועית, למשל תלמידי י"ב, פספסו שנה קריטית בהתפתחות שלהם, שבה אמור להתבצע מעבר מנוער לבוגרים. זה פספוס פיזיולוגי התפתחותי".
וזה עוד לפני שדיברת על המתגייסים לצה"ל.
"צה"ל ככל הנראה הולך לקבל שנתון הרבה פחות טוב מבחינה פיזיולוגית. הצבא צריך להתייחס אליהם כאל מתגייסי הקורונה, ולספק תורת אימון שונה. אלה מתגייסים שלא קיבלו שעתיים של פעילות גופנית בשבוע, לא הלכו לקבוצות הכנה לצבא. זו שנה עם נעלם מאוד גדול".
מה קורה בספורט המקצועי? עושה רושם שנפגעה קשות מערכת האימונים של ספורטאים שהתכוננו לאולימפיאדה - בצורה מאוד מדויקת, יש לומר.
"ספורטאים אינדיבידואלים שהתכוננו לאולימפיאדה חווים משבר מטורף. הם התכוננו לשיא מאוד מסוים, בנקודת זמן מאוד מסוימת. קח את שגיא מוקי, שהתכונן קרוב לארבע שנים לטוקיו 2020, כאשר השנה הרביעית היתה אמורה להיות שנת השיא. זה קושי מורכב.
פורטנייט במהלך הסגר // צילום: עמי שומן
"דוגמה בינלאומית היא יוסיין בולט. לפני שתי אולימפיאדות, המאמן האישי שלו הכין אותו לשעה הספציפית שבה הוא ישבור את שיא העולם ב־100 מטר. זו עבודה מיקרוסקופית. כך שהספורטאים האינדיבידואלים שהתכוננו לאולימפיאדה חוו התפרקות של תוכניות אימונים, זו טלטלה רצינית וגם כאן נדרשת הסתגלות בתורת האימון".
מה נראה באולימפיאדה הקרובה? יותר פציעות או יותר שיאים?
"שאלת מיליון הדולר. זו הולכת להיות אולימפיאדה מרתקת. אם הקורונה תמשיך באותו מומנטום, עלולים לבודד את הספורטאים חודשיים לפני. האם הם יביאו את עצמם לשיא גם בלי קהל? ייתכן. שאלה מרכזית היא מתי יוחלט על קיום האולימפיאדה. אם מועד ההודעה יהיה רק חודשים ספורים לפני האירוע, ייתכן שיהיו פחות תחרויות הכנה ייעודיות, פחות הכנה מתאימה וכתוצאה מכך נראה יותר פציעות. בינתיים, לפי איך שאני רואה את המצב, באולימפיאדה הקרובה נראה יותר פציעות ופחות שיאים".
היורוליג כמרקחה
מה מצב העניינים בספורט הקבוצתי?
"שחקנים משחקים בין שמונה לעשרה חודשים בשנה, ולאחר מכן נחים בפגרה. פתאום נהיו להם שלוש פגרות. זה מביא למכת פציעות ולמשברים מנטליים. מאמנים ביורוליג משגיחים על השחקנים שלהם בשבע עיניים כדי למנוע מהם פציעות; הם מדברים ביניהם ומתארים את המצב כביצה טובענית, שבה הבוץ מגיע עד למותניים. כמובן שיש את התנהלות הקבוצות מול לוגיסטיקה בלתי אפשרית - טיסות, בדיקות. זה מוסיף לסטרס, ומקשה על מקסום הפוטנציאל במגרש. אנחנו יודעים שחששות מנטליים מייצרים פגיעוּת פיזיולוגית. הספורט המקצועי מתנהל תחת סיטואציה שהוא לא התנהל מולה אף פעם. הוא נדרש להמציא את עצמו מחדש כנגד כל הסיכויים".
מה עוד קורה במגרשים?
"בכדורגל, קצב המשחק בליגות הבכירות ירד. יש יותר חילופי שחקנים ויותר שערים - אולי בשל פחות מוטיבציה בהגנה בגלל היעדר קהל, ולחלופין - כושר גופני פחוּת שמביא ליותר טעויות. מערכי האימונים משתנים גם הם, והדבר המרכזי שייתכן שהקורונה נתנה לנו הוא התמקדות במרחבי המעבר, מרחבי הביניים. כלומר, מה שחקנים עושים בין האימון להגעה הביתה? איך נראית השינה שלהם? התזונה? מרחבי המעבר יקבעו איך ייראה אורח החיים שלנו. קבוצות מבינות שבסופו של דבר, ברוב שעות היום הספורטאי נמצא מחוץ למועדון.
לוחמי צה"ל במהלך אימון // צילום: דובר צה"ל
"ספורטאים מסתייעים בשעונים שמנטרים שעות שינה ושעות פעילות. כשספורטאי מגיע לאימון, רואים בדיוק כמה זמן הוא ישן ובונים לו אימון בהתאם. זה מבריק בעיניי. לא יעמידו בעומס אדיר שחקן שישן רק חמש שעות בלילה. כיום נבחרת ישראל בכדורגל מבצעת בדיקות דם לשחקנים לפני כל אימון, כדי לבדוק את הרכב הדם ולפיו את סוג המאמץ המתאים באימון. קיים מיקוד בתחזוקה ומניעת פציעות, וניכרת רגישות למחושים וכאבים קטנים יחסית".
הרגישות למצבו הפיזי של הספורטאי, יחד עם הטכנולוגיה והמנוחה היחסית בחסות הקורונה - צפויים להאריך את הקריירות של שחקנים מבוגרים יחסית כמו לברון ג'יימס, רונאלדו, פדרר ונדאל?
"זה מורכב. מצד אחד, שחקן כמו רונאלדו הוא אלוף מרחבי המעבר והביניים. תזונה, שינה, אמבטיות קרח ומה לא. מצד שני, מערכת הגידים והרצועות של ספורטאים מבוגרים יותר פחות אלסטית, ומנוחה דווקא עלולה לפגוע בקצב העבודה שלהם, וייתכן שהפסקות בחסות הקורונה יקשו עליהם להתניע. מנגד, יש מסביבם אנשי מקצוע שיידעו ליצור סימולציות שישמרו על המתח השרירי. הפיזיולוגיים הפכו להיות אמנים, גם בזכות הקורונה. הם, יחד עם השחקנים, צריכים להביא המון חדשנות ולהמציא את עצמם מחדש".
ראינו כמה דוגמאות לשחקנים ששמרו על כושר ויצאו שריריים יותר מהסגרים האחרונים.
"יש הרבה תמונות לפני ואחרי של שחקנים מהליגה הספרדית, האיטלקית, הבונדסליגה. מוחמד סאלח מליברפול חזר הרבה יותר פיזי, רוברט לבנדובסקי חזר שרירי במיוחד. המועדונים נתנו להם הליכונים, אופניים ומשקולות, ופיקחו על העבודה שלהם מרחוק. בדיוק כפי שהם וספורטאים מקצוענים אחרים מינפו את הקורונה, כך גם צריכים לעשות הספורטאים החובבים".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו