בלוג: "הצילו! פתחנו עסק של אוכל ביתי"

"אז דיברתי עם דרור היום, הוא הציע שנחשוב שוב על לפתוח עסק של אוכל מבושל. מה את אומרת?"

"יאללה, קדימה".

ככה זה התחיל, באותו יום חמישי בערב. בלילה רונן כבר ישב על מנות, תמחורים ועלויות. למחרת ישבנו על תפריט, ודיברנו על שם. רונן אמר שהוא חשב על משהו, אני אמרתי שחשבתי על משהו ואז אמרנו ביחד "טעים". רונן אמר שהוא חשב על "עסק טעים" כהומאז' לפיסת היסטוריה עם חבר וככה זה התחיל להתגלגל. "עסק טעים" נולד, לידה קלה כמו תרנגולת, כפרה עליו.

במוצאי שבת, יומיים לאחר מכן, רונן הסתובב בין תחנות דלק כדי למצוא סים שנוכל להכניס לטלפון ויהיה הסים של העסק, עסק משפחתי והכל, אבל עדיין נשמח לקצת הפרדה וסדר. אחרי שעתיים היה לנו מספר עסקי ושעה אחרי כבר פרסמנו במדיות הפרטיות שלנו תפריט, עמוד אינסטגרם שכבר היה באוויר עם שפה ויזואלית ותוכן וכמה תמונות של מנות שהיו לנו והתחלנו לרוץ. יום המשלוחים המיועד היה שני - יומיים אחרי - ועשינו בו שמונה משלוחים. כל אחד מהם היה עם חתיכה קטנה מהלב שלנו, ממש ככה. לא פיזית, כן? אין לנו מנות עם לבבות. אבל חתיכת חתיכה מטאפורית הייתה שם. בכלל לא קלטנו מה הולך לקום לנו במטבח הקטן שלנו.

סטופ.

רגע, קצת רקע, מה קרה, ישר לתוך העניינים? מה עם להכיר אותנו קצת?

רונן מלחן ודנה שפירא, היי.

זוג, הורים, תל אביבים לשעבר וראשל"צים בהווה, הבעלים של TheSocialist, חברת סושיאל שמתמחה בקולינריה. הקורונה תפסה אותנו בשיא של העסק, באופן הכי מילולי שיש. החודש שלפני שהיא החליטה שהיא משתקעת לנו בחיים היה החודש הכי מוצלח שלנו בשנים האחרונות. ההתמחות שלנו היא בתחום הקולינריה עם לקוחות כמו ג'פאניקה, סוסו ומטבח לילה, רק שלקורונה היו תכניות אחרות והתחום נעצר כמעט לחלוטין. נשארנו עם גרעין חזק של לקוחות אבל הרבה מהם, אחד אחרי השני, עשו אתנו את השיחה הכול כך לא נעימה הזאת של "וואי אחי, ברגע שמחזירים אותנו אנחנו מריצים הכול שוב". חלקם לא שרדו את הסגר השני, אגב.

הבנו שיש לנו שתי ברירות: האחת היא להמשיך לשבת על הספה ולהירקב מול החדשות, לאכול את הלב (ופחמימות ריקות) ולחכות שמישהו יקבע את הגורל הכלכלי, המשפחתי והנפשי שלנו, או להמציא את עצמנו מחדש, לפחות זמנית. החלטנו לקום, לקחת את העתיד שלנו ושל הבן שלנו בידיים ולעשות לביתנו מתוך הבנה חד משמעית שאף אחד לא הולך להילחם עלינו מלבדנו.

הגיע הזמן לחזור למקורות

המקורות שלי, רונן, התחילו בגיל 15 בנאפיס, אי שם בשנות ה-90'. משם ביליתי 20 שנה במסעדנות – טבח, קניין, מנהל מסעדות, מקים מסעדות מאפס, כל הג'אז הזה. אוכל הוא בליבי (ובבטני, בלי עין הרע) ואני סביבו תמיד. לבשל עושה לי טוב, זו הפינה שלי, התרפיה שלי. המטבח הוא המקום שאליו הייתי ועודני בורח כשצריך שקט, המטבח שלנו היה מאכיל נחילי חברים שהיו מוצאים את עצמם בסלון שלנו בשבת בצהריים עם כפתורים פתוחים במכנסיים ולא הבינו איך או מה קרה להם.

המקורות שלי, דנה, באוכל הם בלאכול. מילצרתי פה ושם, לא משהו זוהר מספיק. עם זאת, צריך מישהו שיבשל, ומישהו שינהל את זה שמבשל. פה אני נכנסת לתמונה ועושה זאת בקלות. אדמניסטרציה, שירות לקוחות, וכמובן את הדובדבן שבקצפת שלי – הסושיאל של "עסק טעים".

החלוקה בעסק טעים הייתה ברורה ולא היינו צריכים לדבר עליה בכלל. רונן מבשל: הידיים שלו מכינות הכל, הוא חושב על מנות, הוא חושב על מתכונים ומוציא אותם לפועל ואני עושה את השאר. זה היה טבעי, כאילו כל אחד מצא את המקום שלו בדבר הזה בלי לשאול שאלות, זה פשוט קרה מעצמו.

החלטנו שהתפריט ישתנה כל שבועיים. לא שינויים דרסטיים ולא כל התפריט, אבל שינויים חייבים להיות, גם כדי שהלקוחות יגוונו וגם בשבילנו. כל מנה חדשה שיוצאת אנחנו מצלמים (כבר אמרנו שאנחנו גם צלמי אוכל?) ומעלים בסושיאל שלנו, שמתבסס בעיקר על אורגניות. מה זה אורגניות? שכל העוקבים, התגובות והלייקים הגיעו בלי פרסום בכלל. נטו פה לאוזן.

יום המשלוחים הראשון היה ב6.10 ומאז יש שני ימי משלוחים בשבוע -שני וחמישי - כשהשיא היה 20 משלוחים ביום, משהו כמו 200 קופסאות של אוכל שיצאו מהמטבח מטר על מטר שלנו ואז קנינו עוד מקרר שיושב לנו במרפסת ועושה אור מציק ממש.

איך ממשיכים מכאן? מה השתנה ועתיד להשתנות בחשיבה שלנו? וכמובן, מה חשבו במדור האוכל של "ישראל היום" על האוכל שלנו? כל זאת בכתבות הבאות.

להזמנות: 054-9651300

בפייסבוק: "עסק טעים" / באינסטגרם: https://www.instagram.com/esek_taim

ימי משלוחים קבועים בימי שני וחמישי, המשלוח מגיע אחר הצהריים. מינימום הזמנה: 150 ש"ח לאיסוף עצמי מראשל"צ, 250 למשלוח בטווח של רחובות - תל צביב. עלויות משלוח משתנות בהתאם לעיר. התפריט מתעדכן אחת לשבועיים בימי שני בבוקר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו