הסכם הגרעין במוקד: אסור לביידן לנקוט פייסנות כלפי איראן

אפשר היה לשמוע אתאנחת הרווחה ברוב בירות אירופהלאחר שהתקשורת האמריקנית הכתירה את ג'ו ביידן כמנצח במרוץ לבית הלבן. האירופאים קיוו, אמנם, לניצחון חד, ברור וחד משמעי של המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ולא להכרעה שתיגרר לבתי המשפט ותפגום בלגיטימיות הציבורית של ביידן; אך הם מוכנים להתפשר על כל הישג אלקטורלי שישים קץ לנשיאותו של דונלד טראמפ. ארבע השנים האחרונות היוו עבור רוב הממשלים באירופה סיוט של מתחים, ריבים, איומים, גידופים ועונשים מצד העומד בראש בעלת הברית הגדולה ביותר של אירופה.

טראמפ אמנם פיתח קשר אישי חזק עם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, ועם ראשי ממשלות ימניים באירופה, אך יחסו המזלזל של טראמפ לאיחוד האירופי ולקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, תמיכתו הלא מוסתרת במפלגות לאומניות ברחבי האיחוד האירופי (שגם תמכו מצידן בו), דרישותיו מהשותפים לברית הצבאית נאט"ו להגביר את הוצאותיהם הביטחוניות, תוכניותיו להוציא חיילים אמריקנים מגרמניה ומאירופה בכלל, פרישתו מהסכם פריז לשמירת האקלים ומשורה נוספת של ארגונים בינלאומיים ומולטילטרליים ויחסיו הלא ברורים עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הפכו את טראמפ לטראומה עבור מעצבי מדיניות החוץ האירופית.

הגעתו של ביידן לבית הלבן תביא להפגת המתיחות בין שני קוטבי הברית הטראנס־אטלנטית. ביידן, נציג הממסד הוושינגטוני, פיתח בעשרות שנות פעילותו הפוליטית היכרות טובה של האירופאים וקשרים טובים עם רבים ממקבלי ההחלטות בבירות השונות. האירופאים יכולים לקוות לשינוי גישה וסגנון, ולחזור למרחב הנוחות של יחסים חמים וידידותיים. אך אין ספק שהמצב ששרר בין וושינגטון לבריסל, לברלין ולפריז לפני טראמפ - לא ישוב לקדמותו. הצפי הוא שבנושאים רבים ביידן, אם ייבחר סופית, ימשיך במדיניותו של טראמפ כלפי האירופאים, מאחר שהיא באמת שירתה את האינטרסים של ארה"ב, ויהיה קשה להסביר את הזנחתה. במיוחד על ידי נשיא שמעמדו מבית מאוד מעורער, ובמיוחד לנוכח ההתמודדות עם ההשלכות הכלכליות הקשות של מגיפת הקורונה.

ביידן הבטיח להחזיר את ארה"ב ל"הסכם פריז" לשמירה על איכות הסביבה. בכך הוא יקנה לא רק את ליבם של האירופאים, אלא גם של חלק משמעותי מבסיס הבוחרים שלו. אולם, מאחר שעליו לרצות גם את מעמד הפועלים בארה"ב, ספק אם יפתח שוב לרווחה את גבולות ארה"ב למוצרי יצוא אירופיים, בעיקר לכאלה שמתחרים בתוצרת ארה"ב. הוא צפוי לבטל את החזרת החיילים האמריקנים מגרמניה, אך גם להמשיך להתעקש שהאירופאים ישלמו יותר על ביטחונם והגנתם.

טראמפ חיזק את מערך ההגנה המערבי נגד רוסיה בשנות נשיאותו על אדמת אירופה. השתדרגות הצבא הרוסי בעשור האחרון תחייב את ביידן להמשיך בקו זה. האירופאים מקווים מאוד לדטאנט ביחסי וושינגטון וטהרן, בעיקר בהקשר להסכם הגרעין. אך, כאן נוצר מצב שיקשה מאוד על ביידן ללכת לקראת טהרן: נותרו עוד ארבע שנים בלבד לתום מסגרת הזמן הראשונה של ההסכם, האיראנים כבר הפרו את ההסכם בצורה בוטה ביותר, והאיום שהם מהווים על יציבות המזה"ת אינו עוד עניין תיאורטי, אלא ברור לעין כל. גם בבירות אירופה החתומות על הסכם הגרעין נשמעים כבר קולות המודים בכישלון ההסכם.

וישנו, כמובן, הסכסוך הישראלי־פלשתיני: בנושא זה, באופן מצער מאוד, ביידן יאפשר לאירופאים ולאמריקנים לחזור לקופסת החשיבה המוגבלת שמנעה במשך עשרות שנים כל התקדמות לשלום במזה"ת, כששני הצדדים ימהרו להרים מחדש על נס את נוסחת "שתי המדינות",לתמוך ברשות הפלשתיניתולממן את גופי הנצחת העימות כאונר"א, ולראות במפעל ההתיישבות היהודית ביהודה, שומרון וירושלים את המכשול הבלעדי להתקדמות להסדר. ייתכן, עם זאת, שממשלות פרו־ישראליות בבירות אירופיות מסוימות יצליחו לעמוד בפרץ, לפחות בכל הקשור לבלימת יוזמות פרועות של האיחוד האירופי.