לא מופתעת, לא מתבלבלת: איך מנכ”לית בית גיל הזהב ת”א נלחמת בקורונה

כשהחלו להגיע הידיעות על הווירוס המסתורי, אלה מולר הבינה שכמנהלת בית למאות דיירים בסיכון היא חייבת ללמוד כל מה שאפשר כדי להגן עליהם. בזמן שמשרד הבריאות עדיין התלבט לגבי הדרך הנכונה להתמודד עם הקורונה, היא והבעלים גולן רובינשטיין כבר החלו להיערך, “קיבלנו החלטות לאחר למידה מעמיקה של שנינו; אני בתחום הרפואה וגולן בתחום הניהולי כלכלי. החלטנו להתמודד עם הקורונה כפי שבזמנו התמודדתי עם חיידקים מסוכנים במחלקות בתי החולים שניהלתי”, מסבירה מולר, “פעלנו מיידית,  רכשנו מכונות הנשמה למקרה הצורך במקרה חירום זמני, פעלנו ראשונים לשימוש במסכות הרבה לפני הממשלה וכן למגבלות ובדיקות בכניסה, הפעלנו נהלי חיטוי וניקוי ופיזרנו חיטוי ידיים הרבה לפני שהיה מחסור בחנויות, השתמשנו בפרספקסים באזור משחקי הקלפים, חילקנו לקפסולות את העובדים והדיירים ולאחרונה התחלנו בהתקנת מערכת חיטוי אוויר במעליות”.

 

 

 

 

הקורונה לא הפתיעה

 

אלה מולר היא מנכ”לית חריגה בנוף בתי הדיור המוגן בארץ. בעוד שרוב המנכ”לים האחרים מגיעים מרקע עסקי, הרקורד העשיר של מולר מגיעה מעולם ניהול מערכות הבריאות, בעלת תואר שני במדעי הבריאות מאוניברסיטת תל-אביב ותעודת הסמכה בטיפול תומך מהמוסד הנחשב “The Royal Marsden Hospital” שבלונדון. מולר ניהלה את המערך האונקולוגי בביה”ח תל השומר (שיב”א) ובביה”ח רמב”ם ומרצה מבוקשת בתחום הגריאטריה. המפגש שלה עם הקורונה לא היה הפעם הראשונה שמולר נתקלה במגפה, “מגפה היא מגפה, ויש דרכים למגר אותה כפי שעשינו עם סארס או שפעת “.

 

השלב הראשון בהערכות לקורונה היה הטמעה של התנהגות חדשה בבית הדיור הענק, שמתפרש על 14 קומות ומלבד הדיירים כולל עוד עשרות אנשי צוות קבועים וכ- 80 מטפליםות מטעם הביטוח הלאומי שמגיעים למקום. מולר הבינה שהיא חייבת לגבש דרכים כדי להנהיג את כל המערכת בדרך שתגרום לאנשים לבחור ללכת בעקבותיה, “קודם כל אם אני דורשת ריחוק חברתי, מסכה כפולה, כפפות, אני חייבת בעצמי לשמור בקפדנות על הכללים”, אומרת מולר, “הכל כמובן  תוך כבוד, הערכה, לתת כמה שיותר מידע על מה זה קורונה, איך המחלה מדביקה ומהם הסיכונים. כולנו שמענו כל מיני קונספירציות, גם שהעובדים שלי ציינו זאת בפני, לא התעלמתי מזה, למדתי בעצמי את כל הפייק ניוז והסברתי להם כל יום למה זה לא נכון”.

 

חקירה אפידמיולוגית הוא מושג שרובנו הכרנו בחודשים האחרונים, אבל אלה מולר מכירה אותו היטב. “מתחילת משבר הקורונה לא המתנתי לאף אחד שיעשה במקומי את העבודה, ברגע שדווח לי שיש עובד שחש ברע ויש לו תסמינים הדומים לקורונה מיד פתחתי בחקירה אפידמיולוגית עצמאית; בדקתי עם מי נפגש, כמה זמן ומה הייתה רמת המיגון. הכנסתי אנשים לבידוד עוד לפני שקיבלו הודעה ממשרד הבריאות”, אומרת מולר.

 

כל העובדים נרתמו למאמץ המשותף, “עובדים בכירים התנדבו לעשות הפעלות לדיירים, על מנת שהדיירים לא יצטרכו לצאת מביתם דאגנו להם לקניות בסופר, לתרופות מקופות החולים, למצב רוח טוב, זמרת הבית שלנו אידה עברה מידי יום בין הקומות ושרה “, מספרת מולר, “בתחושה שלי באמת עשינו הכל על מנת לתת לדיירים שלנו הרגשה שהשגרה שלהם נשמרת גם בתקופת הקורונה”.

 

מתוך הכרה בתרומתם הבלתי מעורערת של העובדים בשמירה על ביטחון ובריאות הדיירים בתקופה מורכבת זו, ניתן להם בונוס כספי והוכן להם סרטון תודה ביוזמתם של אלה מולר וגולן רובינשטיין.

 

לצד הדוגמה האישית וההערכה הרבה, מולר פיקחה על המערכת בקפדנות. ” הבית מרושת במצלמות ואני בהחלט משתמשת בהן”, לשמחתי יש לנו דיירים מדהימים והיחסים איתם מושתתים על כבוד, הערכה ושיתוף פעולה מלא וזאת בזכות שיחות, עדכונים שוטפים והרבה הומור שהקל על קבלת המצב החדש.

 

במהלך הסגר הראשון, הדיירים חולקו לקפסולות וזכו לחיי חברה בתקופה בה הבדידות היוותה סכנה גדולה יותר מהנגיף עצמו, וכך שמרו על בריאותם הנפשית.

 

 

יצירתיות כדי לשמור על השפיות

 

בימים רגילים בית גיל הזהב ת”א הוא בית שוקק חיים בדיוק כמו העיר תל אביב, שהדיירים בו רגילים לביקורים של ילדי הגנים בסביבה, סטודנטים, מתנדבים בני משפחה ופעמיים בשבוע הבית אירח מאות מבקרים במסיבות הריקודים של מועדון הזהב של אידה, מאות משתתפים מכל הערים הסובבות הגיעו לרקוד יחד עם הדיירים שלנו. אבל הקורונה שינתה הכל, וצוות הבית הבינו שכדי שהדיירים ימשיכו לחיות חיים פעילים, בלי בדידות הם חייבים להיות יצירתיים.

 

את חוג ריקודי הזוגות לדוגמה החליף חוג ריקוד בסגנון אישי, בו הדיירים נפגשים בשיעור אבל שומרים על ריחוק ולומדים סגנונות ריקוד אחרים כמו כן, המשיכה הפעילות השוטפת של פיאנו בר, חוג ציור, משחקי בינגו והרצאות שהוגבלו בהתאם להנחיות משרד הבריאות.

 

צוות בית גיל הזהב ת”א יצרו קשר עם חברות הייטק, שקיבלו רשימות עם שמות הדיירים ומספרי הטלפון. עובדי החברות שהיו מעוניינים לעזור היו מתקשרים באופן קבוע לדיירים, ומדברים איתם כדי להפיג את הבדידות. המיזם  “שפה משותפת” בו הדיירים זכו לדבר עם צעירים בשפות נבחרות כגוון; צרפתית, אנגלית, איטלקית ועוד…  במטרה לשפר את מיומנויות הדיבור של שני הצדדים.

 

לסיכום, הדיירים במקום ממשיכים ליהנות מבריאות גופנית ונפשית והמשפחות יכולות להיות רגועות. לדעתה של אלה מולר זו תוצאה של הנוסחה המנצחת: ידע רפואי וניהולי, חמלה ואמפתיה ומנהיגות מכילה ומקדמת.

 

לפרטים נוספים והצטרפות: https://diur.golden-house.co.il/

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו