כשבוע וחצי לאחר ששוחרר לביתו בתום אשפוז בן שלושה שבועות בשל מחלת הקורונה, שלומי שבת מדבר. במפגש ראשון עם עם החיוך המוכר שלו, הפנים המאירות, שלמעט צינור החמצן הקטן שמחובר אליהם לא ניתן לראות כי מדובר באדם שחלה, הציג שלומי שבת נוכחות מלאת חיים ואופטימית, וניכר שהוא מוקיר את האהבה הרבה שקבל באותם ימים קשים. "רציתי להגיד לכם תודה", הוא פתח את המפגש עם התקשורת, "ראיתי את כל הכתבות והתכניות בטלוויזיה שהייתה לי בחדר, ורציתי להודות לכם כי זה מאוד מאוד מחזק, כל המילים הטובות שאמרתם".
"היו רגעים מאוד קשים", הוסיף שלומי, "הכניסו לי לראש שאני צריך לשמור, שאני בקבוצת סיכון, והדבר שפחדתי ממנו קרה. אני עדיין לא נושם מאה אחוז לבד. לגבי התיאבון, אצלי זה עבד הפוך לצערי, נהייתי בלון. בכל התקופה בבית החולים פינקו אותי באוכל טוב. האמת שהכל בזכותכם, קיבלתי שם אנרגיות מדהימות כי הצוות ראה את החדשות והכתבות וזה עשה קצת בלגן שם, התחילו להגיע ממחלקות אחרות, ומזל שאסור היה להיכנס לחדר".
כששלומי התייחס ליהודה בארקן שגם הוא אושפז בבית החולים בערך באותה התקופה, הוא נעצב. "זה השפיע עליי כי אני מאוד אהבתי אותו, איש יקר. התאשפזנו יחד באותה התקופה בערך וזה היה מאוד קשה. היו רגעים שהייתי במצב שלו וקרה נס, אנשים התפללו בשבילי ואנשים התפללו בשבילו, והוא לא שרד את זה. לקחתי את זה מאוד קשה, נורא כאב לי ועדיין כואב לי".
שבת לא מיהר לספק תובנות מרחיקות לכת באשר למחלה שהפכה את העולם: "אני חושב שזה מוקדם, אני עדיין בהחלמה, עדיין מוגבל, הולך לעשות פיזיותרפיה נשימתית והתעמלויות כאלו ואחרות, אבל כן יהיו תובנות. אעריך יותר כל דבר קטן, דברים שלא הייתי יכולתי לעשות כמו סתם להתקלח או לאכול. המחלה הזאת גם פוגעת בך נפשית, אתה המון שעות לבד, לא רואה אנשים, כל דבר נראה מוגזם. אנשי מקצוע בבית החולים אמרו לי שזה מובן וידוע. שאלו אותי אם לא שעמם לי בכל השעות האלה לבד, אז אני רוצה להגיד שזו המחלה הכי לא משעממת בעולם כי אתה עסוק בלנשום, כל הזמן רוצה לנשום, השעות עוברות ואתה לא מרגיש".
• האזינו לשיר "בוא הביתה" של שלומי שבת
בזמן המחלה שבת גם הוציא שיר חדש עם ילדיו ואחותו. "החלטנו עם המנהל והיח"צן שלי שהשיר 'בוא הביתה' יהיה השיר הבא, ואז קרה מה שקרה והתאשפזתי. אפילו אני הייתי שומע את השיר ובוכה, הוא מרגש ומחזק".
"בבית, לפני בית החולים, כשהרגשתי לא טוב והבנתי שאני חייב ללכת, עברתי משבר, הבנתי שלא עוזר לי יותר החמצן ופתאום לוקחים אותי בעגלה, מגיע אמבולנס, הבת שלי התחילה לבכות, סרט טורקי. זה היה הכי קשה".
גם להודעות הפייק על מותו התייחס שבת. "אני לא יודע אם היה לי קשה לראות את זה, אני יודע שאי אפשר בלי האנשים האלה, אי אפשר שכולם יהיו טובים ומחייכים, צריך גם כאלה שיעשו עניין, אבל כן, זה לא נעים לקרוא שהייתי בהלוויה שלי".
היה רגע שבו חשבת על הסוף?
"היה ערב אחד קשה שבו הידרדרתי ובאו הרופאים ואמרו לי שלוקחים אותי לטיפול נמרץ. זה היה ליל הושענא רבה, יום חשוב ביהדות ובתורה. פחדתי מהמילים 'טיפול נמרץ' וניצלתי את זה שהרופא אוהב אותי ואמרתי לו שאני מתחנן שייתן לי עוד כמה שעות להיות בחדר ושבבוקר אעבור לטיפול נמרץ, ואז כמו באגדות, הרגשתי שעם שלם מתפלל בשבילי, ובבוקר הוא הגיע וראו שכל המדדים השתפרו, ואמרו שמחכים עם זה בינתים".
למה הכי התגעגעת?
"להופעות שלי, לקהל שלי, קהל מיוחד שאתה לא בטוח מי באמת מופיע, אני או הם. ובכלל, התגעגעתי לחיים".
שבת מעדיף לא להתייחס למי שהדביק אותו. "הוא גם ככה עם יסורי מצפון", חשף, "קרה מה שקרה, נסענו לאיזשהו מקום, היינו בתוך אוטו, גם המנהלת האישית שלי נדבקה".
ויש לו גם מסר: "בשעות שהייתי בודד בחדר, היחידי שראיתי מולי היה בורא עולם, איתו דיברתי. שם הבנתי בעצם שאתה פשוט קטן, לא משנה אם אתה ראש ממשלה, שר, הזמר הכי גדול בעולם או עובד עירייה, כולנו אותו הדבר. זה מכניס אותך לפרופורציה. אני אדם שתמיד יודע איפה אני, ונמצא בפרופורציות, אבל פתאום הרגשתי שוואלה, אנחנו כאלה קטנים. המסר שלי הוא להקשיב להנחיות, לשמור, לשים מסכות. תשתדלו לא להידבק במחלה הזאת כי הסבל לא שווה את החתונה או המסיבה".
שבת עדיין לא הבריא לגמרי ("אני מרגיש טוב, מנגן, שר, מתקלח, אבל עדיין לא יכול לצאת החוצה ולהסתובב. בגדול אני צריך עוד כמה ימים טובים"), אולם הוא מסיים את המפגש בדרך שרק הוא יודע, לוקח גיטרה ושר לכולם את "רק בגלל הרוח", בקול המוכר שכולנו התגעגענו אליו. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
