המבט של סמל כספי כשראה את מפקדו מקבל כדור בראש. כמי שעוסקת בנושא יום יום, זה המבט שנשאר איתך מאותו רגע ועד סוף הפרק הכפול של הסדרה "שעת נעילה" המשודרת בכאן 11. המבט הזה, שאתה יודע שהבן אדם לא יחזור לעצמו. שעיניו ראו דבר שאסור היה להם לצפות בו. שהראי של הנפש התנפץ וחרט את הנשמה.
החייל הזה, שלחם באחת המלחמות הקשות שידעה ישראל, חזר מצולק מהמלחמה בנשמתו. החייל הזה יחווה את הסיוט שראו עיניו בלילות עד שלא יוכל להירדם כלל. הוא יחכה לבוקר ורק אז אולי יצליח לחטוף איזו שעת שינה. במצב כזה ברור שאין מה לדבר על עבודה, בטח לא עבודה מסודרת, בטח לא עבודה שיכולה לפרנס אותו בכבוד. וכך זה מתגלגל.
הוא חייב סביבה תומכת כדי לשרוד את התקופה הזו, מתפרץ בעצבים על בני משפחתו שמסייעים, אם קיימים כאלה, והם לומדים לחיות עם בן משפחה אהוב שלא שב מהמלחמה, שנשאר בשדה הקרב ואין מי שיחזיר אותו משם. מדינת ישראל הפקירה אותו בשטח.
מצד אחד המונח ״הלום קרב״ קשה והם עצמם סולדים מהשם הזה. ״אנחנו לא בהלם״ אומרים. ״הלומי קרב הם לא סמרטוטי רצפה״ אומר אחר. והם באמת לא בהלם ולא סמרטוטי רצפה. מדובר בלוחמים אמיתיים, מלח הארץ, שעד לרגע זה מצויים במצב מלחמה בלי רגע של מנוחה או הפוגה לנשמה.
מצד שני איך עוד נוכל לזעזע את הציבור בישראל? איך נעיר את ההורים של אותם חיילים המתגייסים ליחידות הכי קרביות בצה״ל ונאמר - ״תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בנה בידי המפקדים הראויים לכך״ אך שימו לב לסימפטומים האלה והאלה כשהם חוזרים כי יתכן והם פצועי PTSD?
איך נעיר את המדינה ונגרום לה לקחת אחריות על החיילים ששלחה להילחם עבורנו בקרב?
בכל מלחמות ישראל מוכרים רק כ-5,000 נפגעי פוסט טראומה, הלם קרב. לאור המצב המלחמתי בישראל, ברור לנו שאלפי פצועים, הלומי קרב, נוספים מסתובבים ביננו, כשהם אינם מודעים בכלל למצבם, מתביישים בעצמם, לא יודעים לאן לפנות ואיך לקבל עזרה ו/או לא רוצים להתמודד עם שבעת מדורי הגיהינום שתעביר אותם הבירוקרטיה הישראלית, במשך שנים על גבי שנים, בדרך להכרה כנכי צה״ל וקבלת טיפול מתאים.
פוסט טראומה הינה פציעה מורכבת וייחודית. המציאות בה חיים פצועי פוסט טראומה, הלם קרב והפציעה השקופה הזו, אינה מקבלת מענה הולם ממוסדות המדינה. מסיבה זו הוקמו מספר רב של עמותות המציעות טיפולים מגוונים לכל הפצועים הנמצאים לפני או תוך כדי תהליך ההכרה הארוך והמייגע. חשוב לדעת - טיפול כמה שיותר סמוך לאירוע או לרגע התעוררות המאוחרת של הפציעה הוא קריטי על מנת שיהיה אפקטיבי וכדי שאולי ניתן יהיה להגיע לשיפור במצב. העמותה שאני עומדת בראשותה, שותפות מגן ישראלית, מקדמת בין השאר, פתרונות בחקיקה, בתקנות ובמדיניות על מנת לאתר מוקדם ככל הניתן את הפצועים ולתת להם את הפתרון שכל כך מגיע להם.
הם לא בהלם ולא סמרטוטי רצפה. הם גיבורי ישראל. עלינו ועל מדינת ישראל לתת להם את כל הכבוד שהם ראויים לו.