"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עד האונס הבא: הקליפ של עדי ביטי כקריאה להשכמה

זה רק עניין של זמן עד שתמונות של נערות שרועות על שולחן כשסושי מכסה את מבושיהן יהפכו לאתגר ויראלי • אם לא נפעל עכשיו, ילדינו יוטרדו בעתיד • דעה

,עודכן
מתוך הקליפ "חמסה חמסה" //

חמש נערות שספק אם עברו את גיל 18 בחזייה ובתחתונים, מזיזות הלוך ושוב את הרגליים ואת אגן הירכיים; 32 חתיכות של סושי שמכסות בקושי את ערוותה של נערה השוכבת על שולחן ושבעה סועדים רוכנים סביבה עם צ'ופסטיק בין האצבעות.

לא, זו לא סצנה מסרט פורנו, זו הפתיחה של הקליפ החדש "חמסה חמסה" שלעדי ביטישמנסה, לצערי, בכל הכוח, לגרום לנו לדבר עליה. התלבטתי אם לתת לה את מבוקשה, אך מה שהכריע את הכף לטובת כתיבת הטור היה טובתן של שאר הילדות בישראל ובעולם.

כשאנחנו מאפשרים קליפ כזה ולא מסירים אותו מהרשת, אנחנו מייצרים נורמה ומאשרים נורמה. אנחנו קובעים שזה בסדר שנערה בת 19 שוכבת כך על שולחן, בעוד שאר הסובבים לוקחים מדי פעם חתיכת סושי להנאתם, מפשיטים אותה כדי לשבוע.

מפשיטים נערה כדי לשבוע // מתוך הקליפ "חמסה חמסה"
מפשיטים נערה כדי לשבוע // מתוך הקליפ "חמסה חמסה"

אגב, למי שאוהב את סגנון המוזיקה הזה, בהחלט מדובר בשיר קצבי ומקפיץ שעושה את העבודה. אין צורך בקליפ ארוטי, פרובוקטיבי ומחפיץ כדי לגרום לשיר לעבוד.

עדי ביטי עברה דרך ארוכה מימיה ב"בית ספר למוזיקה": היא התבגרה מול עינינו, הצליחה להתגבר עלהסיפור עם אביהשרדף אותה שלא באשמתה, אפילו הפתיעה לטובה בריאליטי המושמץ "הישרדות VIP" כשהתנהגה באופן בוגר יותר מאחרים כפול מגילה. אך כעת, באופן אקטיבי ומכוון, היא שוב בוחרת לשכשך בביצת הניצול של בנות צעירות, ליצור באווירה של עידוד אונס. עכשיו, כשהיא בגירה בעצמה ולא חומר בידי מנהלים ומפיקים, אפילו אין לה תירוצים להסתתר מאחוריהם.

כמה אפשר עוד לשתוק לנוכח החפצת הנשים? כמה אפשר עוד לנתק את השיח הזה מהזעזוע שלנו מהאונס באילת? וזה שלפניו? ומזה שיבוא בעתיד?

"נראה כמו פרומו לסרט מבוגרים"

צפו בקליפ הפרובוקטיבי של עדי ביטי

אי אפשר שלא לקשור את סגנון הקליפ של ביטי למצבם העגום של הנשים בישראל. סטטיק ובן-אל עם אנה זק "חטפו על הראש" כששחררו את "קוביות" עם המשפט "בנות חמות כמו עוגיות", בסמוך לפרסום האונס באילת. האם העובדה שהתרחקנו מהסיפור הזה נותנת לביטי את הלגיטימציה להפיק כזה קליפ מזעזע?

כמה אפשר עוד לשתוק לנוכח החפצת הנשים? // צילום מסך, מתוך הקליפ "חמסה חמסה"
כמה אפשר עוד לשתוק לנוכח החפצת הנשים? // צילום מסך, מתוך הקליפ "חמסה חמסה"

התשובה לכך ברורה. אנחנו, כולנו, ללא קשר לדת, מין או גיל, חייבים להרים דגל אדום. הרי כל דבר שנצפה במסכים הופך לאתגר ויראלי, והמעבר מהקליפ למציאות הוא רק עניין של זמן. דמיינו את עצמכם, הורים לילדות ולילדים, שבמסיבה הבאה בבית הספר או של החבר'ה, מישהו יאתגר את הבת שלכם לשכב ככה, שרועה על שולחן, בעוד כולם מנשנשים מגופה. האם היא תסרב להצעה, או שמא תזרום עם מה שראתה בקליפ של מושא הערצתה? האם תופתעו מכך שהבן שלכם הוא זה שאתגר נערה לעשות כך? האם רק לאחר שיפוצו תמונות של נערות וחלילה וחס ילדות שכובות על שולחן כחפץ לכלל, נקום ונצקצק בלשוננו על אחריות הורית ואחריות חברתית?

הכותבת היא יו"ר תנועת "אמונה"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר