מהפך. אם במשך עשרות בשנים שלט השלטון המרכזי שלטון ללא מצרים במדיניות הבנייה ב-77 ערי ישראל, הרי שבשנים האחרונות התהפכה הקערה על פיה. כל עירייה הפכה להיות קריית הוותיקן, מדינה בתוך מדינה, המחליטה כראות עיניה לגבי מדיניות הבנייה בכלל והתחדשות עירונית בפרט. במיוחד הדברים אמורים לגבי תמ"א 38.
בשנים הראשונות לאחר החלת תמ"א 38 ב-2005 קיבלו רוב העיריות את התוכנית החדשה וראו בה מכשיר מעולה לחיזוק רבבות מבנים כנגד רעידות אדמה, שהלא זה היה הייעוד המקורי. היא גם הפכה למכשיר מצוין לקידום מאות רבות של יחידות דיור בכל עיר ועיר ואפשרות לשדרוג מתחמים ושכונות ותיקות בפרקי זמן קצרים ביחס לתהליכים הממושכים של פינוי-בינוי.
אלא מאי? ככל שנקפו השנים נתקפו יותר ויותר ראשי ערים בכאב בטן שנבע משתי סיבות עיקריות: האחת, התנגדות של תושבים ותיקים רבים שלא כל כך ששו לשנות את המצב קיים. השנייה, שהייתה קשורה בקשר אמיץ לסיבה הראשונה, העובדה שנוצר בהדרגה מחסור בתשתיות משלימות - כבישים, תיעול, ביוב, מוסדות ציבור. המצב גרם לראשי הערים לסגת אחורנית ולדרוש תקציבים להשלמת תשתיות אלו.
מדיניות זיג-זג
מסיבות אלו נוצר מהפך של ממש בשנים האחרונות, כשרוב ראשי הערים, כולל חדשים שנבחרו בבחירות המוניציפליות של 2018, הפכו למתנגדים מובהקים של תמ"א 38. מתוך הרשימה הארוכה נוכל לציין את כרמל שאמה-הכהן ברמת גן, רן קוניק בגבעתיים, מוטי ששון בחולון, צביקה ברוט בבת ים, מרים פיירברג בנתניה ועינת קליש-רותם בחיפה.
כתוצאה מהתנגדות ראשי העיריות, רוב היזמים החלו למשוך את ידיהם בהדרגה מהתמ"א. ככלות הכל, גם בשנים הטובות של התוכנית הם לא בדיוק ליקקו דבש, נזקקו להליכים ממושכים של קבלת היתרים והתמודדות סיזיפית עם דיירים ותיקים, כך שבמקרים רבים החליטו לא ללכת על הפרויקט, בשל היעדר כדאיות כלכלית או שחיקה מצטברת.
בשנתיים האחרונות יותר ויותר יזמים התייאשו לחלוטין. הסיבה העיקרית לייאוש הזה היא חוק כלים שלובים: ההתנגדות הגוברת של ראשי ערים והגמגום של מקבלי ההחלטות בממשלה, ובמיוחד מנהל התכנון במשרד הפנים, שבמהלך השנתיים האחרונות נקט מדיניות זיג-זג מובהקת.
תחילה החליט לבטל לחלוטין את התוכנית. כשקמה סערה במטה הדיור הממשלתי קצב אותה עד 2022. לאחרונה החזיר אותה שוב, אולם בתנאים דרקוניים שהפכו את התוכנית ללא כלכלית לחלוטין, להוציא אולי מתחמים עם מחירי קרקע גבוהים במיוחד, דוגמת צפון תל אביב או רמת השרון.
מנוע צמיחה
לטעמי, כנשיא לשכת הקבלנים המייצג לא רק את מיטב הקבלנים והיזמים, אלא גם את כלל ציבור רוכשי הדירות, אין שום סיבה, דווקא בעת הזאת של משבר כלכלי עמוק ביותר, להניח את התמ"א 38 לפתחן של העיריות והרשויות המקומיות.
מדובר במנוע צמיחה של ממש לא רק לשוק הדיור, אלא לכלכלת ישראל. זוהי אפשרות כמעט יחידה להגדיל בטווח זמן קצר יחסית את היצע הדיור הדל. מדובר בניצול מיטבי של זכויות מקרקעין ובהשבחה משמעותית של שכונות ותיקות ומתפוררות.
על ממשלת ישראל ליישב את ההדורים מול כלל העיריות. פתרונות דוגמת הענקת תקציבים לתשתיות משלימות אינם בשמיים כלל ועיקר. הרווח יהיה גבוה בעשרות מונים יותר מההוצאה שבעצם הענקת תקציבים אלה. בלי יוזמה זאת, נראה שוב התפרצות מחירים ועלייה במחירי הדירות.
אנחנו, לשכת הקבלנים, נטה בהחלט שכם לגישור בין השלטון המרכזי והמקומי, זאת מכיוון שיש לנו שוק דיור אחד, כלכלה אחת, וכמובן ארץ אחת עם מיליוני ישראלים, שמצפים מכולנו שנביא להם עתיד טוב יותר. ודי לחכימא ברמיזא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
