חשיפת מנהרת הטרור בגבול ישראל-עזה מלמדת שברצועה נערכים למלחמה

חשיפת המנהרה שנחפרה מעזה לשטח ישראל היאהישג מבצעי ראשוןשל המכשול התת-קרקעי שמוקם לאורך גבול הרצועה.

המנהרה הזאת אותרה בסיוע הטכנולוגיה שמותקנת במכשול, במטרה להתריע על חפירת מנהרות או על כוונה לחבל במכשול עצמו. מבחינה זו, מדובר לא רק בסיכול מבצעי אלא גם באירוע בעל משמעות הרתעתית: סביר להניח שהמנהרה ביקשה לאתגר את המכשול, ולבדוק את יכולותיו ואת הדרכים לעקוף אותו. עצם חשיפתה מאותתת לצד השני שעומד בפניו אתגר משמעותי מאוד, שיצריך ממנו משאבי-עתק כדי לנסות ולחדור מבעדו לשטח ישראל.

אולם לצד ההישג הטקטי-מבצעי של המכשול ושל הכוחות הטכנולוגיים והמודיעיניים באוגדת עזה ובפיקוד הדרום, מלמד האירוע הזה על שני עניינים נוספים - האחד אופרטיבי, והשני אסטרטגי.

אופרטיבית, מתברר כי ארגוני הטרור ברצועה (וחמאסבראשם) לא זנחו את רעיון המנהרות. למרות המכשול, שהקמתו תושלם בעוד כחמישה חודשים, הם מאמינים שיצליחו לחפור ולחדור לשטח ישראל, והם נחושים לעשות זאת כמעט בכל מחיר. בהמשך לכך, ייתכן שנראה בעתיד ניסיונות לחפור עמוק יותר עד למי התהום, או לשוב ולפעול בציר ה-ח' - מעזה לשטח מצרים, וממנה לשטח ישראל באזור שבו המכשול התת-קרקעי טרם הוקם.

אסטרטגית, האירוע הזה מלמד שבעזה נערכים למלחמה. בחודשים האחרונים הצביעו כל גורמי ההערכה בישראל על כך שחמאס חלש ומורתע, ואינו רוצה בהסלמה. גם התנהלותו בשטח העידה על כך: מהימנעותו מהצטרפות ללחימה לאחר חיסולו של בכיר הג'יהאד האיסלמי בהאא אבו אל-עטא בנובמבר אשתקד, דרך הבלגתו בשלל אירועים שבהם נהג לפעול ולהגיב בעבר, ועד לניסיונותיו לקדם בכל דרך את שיחות ההרגעה עם ישראל.

ההערכות האלה עדיין תקפות. חמאס אינו רוצה במלחמה, והוא מעדיף פתרון שיאפשר לו לשקם את הרצועה ולהביא שקט ושגשוג (יחסי, אחרי הכל מדובר בעזה) לתושביה. אבל לצד זאת, חמאס אינו מוכן בשום פנים ואופן לזנוח את רעיון המוקאוומה, ההתנגדות, שעומד בבסיס קיומו. למרות מתק שפתיו בשיחות עם המצרים, הקטארים ואנשי האו"ם, הוא היה ונותר ארגון טרור שמבקש להשמיד את מדינת ישראל.

לכן, כאשר חמאס חופר מנהרות, הוא בעצם מאותת לאנשיו ולעזתים שאולי שינה את הטקטיקה שלו אבל לא את האסטרטגיה, וגם אם הדבר ייקח זמן - הוא יחזור לדרכו. לשם כך, הוא גם ממשיך להשקיע במערך הרקטי שלו ובאמצעים נוספים שאמורים לשמש אותו למלחמה עתידית בישראל, שעשויה לפרוץ גם בטווח הזמן הקרוב מבלי שהצדדים מעוניינים בכך. אחרי הכל, עזה היא עזה - והרגישות בה גבוהה כתמיד, ואולי יותר מתמיד על-רקע המצב הכלכלי הנואש והקורונה שהתפרצה גם ברצועה.

בישראל מודעים לנפיצות הזאת, ומנסים להמעיט מערכה. לצד סיכול המנהרה שהעסיק את צה"ל בימים האחרונים, מקיימת מערכת הביטחון מאמץ אינטנסיבי לקדם שורה של פרויקטים אזרחיים והומניטריים שיאפשרו רגיעה ארוכת טווח בגזרה. אבל לאיש אין אשליות: כמאמר הקלישאה הוותיקה שנכונה תמיד במזרח התיכון והוכחה אתמול שוב, הרוצה בשלום (או ברגיעה) - ייכון למלחמה.