"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
רצח הנשים לא ייפסק עד שלא יחונכו אחרת
הגברת הענישה, הפניית הבושה למתעלל והסברה לאו דווקא ימנעו מהאישה הבאה להצטרף ל-19 הקורבנות • דעה
נג'אח מנסור ז"ל

רצח הנשים לא ייפסק עד שלא יחונכו אחרת

הגברת הענישה, הפניית הבושה למתעלל והסברה לאו דווקא ימנעו מהאישה הבאה להצטרף ל-19 הקורבנות • דעה

רויטל ונונו
, עודכן

בשבוע שבונרצחו שתי נשים בידי בני זוגןוהצטרפו לעוד 17 נשים שמצאו כך את מותן השנה, ניתן להגיד כי הסיפור הנפוץ הזה נחשב עדיין בעיניי רבים כעניין "ביניהם".

למרות הזעזוע וקולות המחאה הגוברים בעניין, אפשר להגיד שכחברה, אנחנו נוטים להתמודד עם מצבים של אלימות נגד נשים בטווח שבין תאונות דרכים לחיסולים בעולם התחתון.

האירועים נחווים כמו גזרת גורל בדומה לקטל בכבישים או כעניין "פנים משפחתי", ולכן כזה הנתפס לעיתים כסגירת חשבונות פרטית.

כשבוחנים את הקולות שמציעים למגר את התופעה, אפשר לשמוע, בין היתר, את אלו הקוראים לענישה מוגברת, להפניית זרקור הבושה למתעלל, ולהסברה שקוראת לנשים לא לשתוק ולהיעזר בגורמים חיצוניים כדי לצאת ממערכת יחסים אלימה.

כל אלו הם צעדים אופרטיביים, משפטיים ותרבותיים חשובים והכרחיים, אבל יש לתהות האם אנחנו לא שולחים לפעמים נשים אל מותן במסר שאנחנו מעבירים מדור לדור במשך שנים?

הרבה לפני ענישה, הסברה ותקציבים למעונות לנשים מוכות, הפתרון מונח בתפיסות המגדריות שלנו, אלו שמועברות אלינו כבר מגיל צעיר.

נשים מכל גווני החברה בוחרות פעמים רבות מדי בבני זוג שמראים סימני שליטה או אלימות. לא מדובר בתכונות נלוות וזניחות לגבר שכולו נתינה ורכות, הן לא מתגלות בפתאומיות ולא מתבטאות רק ברגע בו היד נשלחת לראשונה להכות, לעיתים היא כלל לא נשלחת באופן ממשי.

הבחירות האלו הן בדרך כלל לא "למרות" האגרסיביות של הגבר, אלא גם "בגללה" או "בזכותה".

מפגן מחאה של פעילות נגד אלימות כלפי נשים // צילום: יובל עופר ורון שוהם
מפגן מחאה של פעילות נגד אלימות כלפי נשים // צילום: יובל עופר ורון שוהם

כוחניות, שליטה או קנאה של גבר עדיין מתרגמות אצל נשים מסויימות לאהבה. לא סתם אהבה - אהבה מלאת תשוקה, ולא סתם גבר – גבר חזק ודומיננטי. רבות מאתנו, גם נשים שבמובנים רבים הן עצמאיות וחזקות, חטאנו בכך.

הבלבול שלנו נוצר מהמסרים ומהחינוך שאנחנו מקבלות ומאמצות מהתרבות, החברה, האימהות והאבות שלנו. מסרים שלאחריהם קשה הרבה יותר להשתחרר מהצרה, גם כשהיא נחוות כפחות רומנטית.

תרבותית ניתן לראות זאת לדוגמה בדמות "הילד הרע" והבלתי מושג שנחשב לאטרקטיבי ומרגש, או בגבר המחוספס והקשוח ש"מחזיק אותנו קצר" ו"מציל אותנו מעצמנו".

גם אם שורשי המשיכה הם גנטיים ונובעים מהצורך הקדמוני בגבר לוחם ומגן שיעביר את הגנים האלו לצאצאיו, אנחנו כבר לא זקוקות לצייד כשחיצי הרעל מופנים כלפינו.

כל עוד לא נחנך נשים אחרות, כמו גם את עצמנו, לעצמאות רגשית, וכל עוד לא נשנה את נקודת המבט שלנו על מה שנחשב גברי, נשים ימשיכו להימשך לבני הזוג האלו. לעיתים זה יסתיים "רק" בזוגיות לא מוצלחת, לפעמים זה יסתיים במוות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...