יש שופטים בירושלים?

 

בעיצומו של חורף 1988 זכיתי לפרסם את אחד הסקופים הגדולים שהיו לי בקריירה העיתונאית הארוכה שלי. חשפתי אז ב"הארץ" את העובדה שהמשטרה פתחה בחקירת שחיתות שבה מעורבים שופטים מכהנים בבתי המשפט. גם היום, לאחר שחלפו 24 שנים, אינני יכול לחשוף את הפרט המסקרן ביותר והוא כיצד הסיפור המדהים הזה, שכבש את כותרות העיתונים במשך כמה שבועות, התגלגל לידיי, משום שהתחייבתי שלא אעשה זאת.

היה זה מסוג הסיפורים שעיתונאי חולם כל חייו שייפול לידיו, בלי שיידרש להשקיע מאמצים רבים בתחקיר, באיסוף ראיות ובהצלבת עדויות. הפרסום נשען על מסמכים אותנטיים שהגיעו לידי, ולכן לא היו לי "פרפרים בבטן" או חשש שמישהו יטען שזהו סיפור מופרך וחסר יסוד.

הסיפור הזה היה מסוג הגילויים שכלי התקשורת המתחרים לא יכלו להתעלם ממנו. סוד גלוי הוא שעיתונאים בכלי התקשורת האלקטרונית והכתובה אינם אוהבים (ליתר דיוק שונאים) לעשות "פולו־אפ" לסיפור בלעדי שפורסם בעיתון אחר. הם משתדלים להתעלם ממנו, או לכל היותר למזער אותו, עד שיישכח. אבל לפעמים, כמו בפרשת השחיתות בבתי המשפט, אי אפשר להתעלם ולכן כל העיתונים, ללא יוצא מהכלל, "ידיעות אחרונות", "מעריב", וכן "חדשות" ו"דבר" מנוחתם עדן, וכלי התקשורת האלקטרוניים קול ישראל, גלי צה"ל והטלוויזיה הישראלית (אז היה רק ערוץ 1), דיווחו בהרחבה על הפרשה.

*   *   *

מדוע כלי התקשורת האחרים לא יכלו להתעלם מהסיפור על השחיתות בבתי המשפט ובמקרים רבים אחרים הם מתעלמים מידיעות בלעדיות בעיתונים מתחרים? מה היה בפרשה הזו שאילץ אותם "לנשוך את השפתיים" ולהבליט את הסיפור גם אצלם? התשובה לכך היא שהיו בפרשה הזו כל המרכיבים של סיפור מרתק. "כיכבו" בו שופטים מכהנים בבתי המשפט, האנשים האמונים על הצדק ועל המוסר, שנחשדו במעשים פליליים. בנוסף לכך, מדי יום כמעט היו התפתחויות בסיפור, המשטרה ניהלה חקירה נמרצת נגד החשודים והיועץ המשפטי לממשלה היה מעורב בפרשה ונדרש להחליט אילו צעדים ינקטו נגד השופטים.

המידע הראשוני הגיע אלי בשיחת טלפון בשעת אחר הצהריים שלווה. המקור שהכרתי היטב במשך שנים, אמר לי: "יש לי בשבילך סיפור מעניין". כשביקשתי לשמוע פרטים, הוא השיב: "אני לא יכול לדבר על כך בטלפון. תבוא אלי הביתה". אף פעם קודם לכן לא הייתי בביתו של המקור. הוא הסביר לי כיצד להגיע. נסעתי כמטורף עד שהגעתי לבית בשכונה מרוחקת. כשהגעתי הוא פתח לי את דלת ביתו וללא עיכובים הפקיד בידי תיק עב כרס עמוס במסמכים ואמר: "תקרא ותטפל בזה כמו שצריך". הסקרנות הרגה אותי. התחלתי לדפדף בניירות ונדהמתי. היו אלה תצלומי מסמכים משטרתיים של עדויות שנגבו משופטים בבתי המשפט לתעבורה ובבתי משפט השלום, שנחשדו בהפרת אמונים ובקבלת טובות הנאה. ידיי רעדו מהתרגשות. לחצתי את ידו של המקור. אמרתי לו תודה רבה ורצתי במהירות למכוניתי. באותם ימים לא היו עדיין טלפונים ניידים, ולכן לא יכולתי לבשר לעורכים בעיתון על הסיפור הענק שיש לי על מנת שיוכלו להיערך לפרסומו בהבלטה בעמוד הראשון.  

כרטיסים לתיאטרון ולכדורגל

באותה תקופה עבד העיתונאי הוותיק משה ורדי (שהיה לאחר מכן עורך "ידיעות אחרונות") בעיתון "הארץ". הוא כיהן כסגן העורך והיה אחראי לעמודי החדשות. כשהגעתי לביתי, מתנשם ומתנשף, סיפרתי לו על החומר שהתגלגל לידיי. ורדי ביקש לדעת אם המידע שלי מתבסס על חומר מהימן ואותנטי ואם אני משוכנע שאין זה חומר מזויף שעלול להפיל אותנו. הסברתי לו את טיב החומר וציינתי כי הוא יכול להיות רגוע ואני חש כמי שצועד על גשר ברזל. ורדי הבטיח להקצות את הכותרת הראשית לידיעה ולא הגביל אותי במספר המילים שעלי לכתוב. ישבתי מול מכונת הכתיבה (מחשבים עדיין לא היו) והתחלתי לנסח את הידיעה המקורית השמורה עימי עד היום על דף נייר שהצהיב עם השנים.

למחרת בבוקר המתנתי בקוצר רוח למחלק העיתונים כדי לראות את העיתון. כשהמחלק הגיע על גבי אופנוע והשליך לחצר ביתי את עיתון "הארץ", הסרתי ממנו במהירות את שקית הניילון שעטפה אותו וראיתי את הכותרת הראשית באותיות שחורות וגדולות: "שישה שופטי שלום ותעבורה חשודים בהפרת אמונים ובטובות הנאה". בכותרת המשנה נאמר כי "השופטים המכהנים בתל אביב, בפתח תקווה, בכפר סבא ובנתניה חשודים בתופעות שונות של פרוטקציוניזם והטיית משפט. חשד שקיבלו בין היתר כרטיסי מינוי לתיאטרון וכרטיסים למשחקי כדורגל. חשד שאחד השופטים הקל בדינו של בנו של אלוף (במיל') בעקבות התערבות האב. היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, יכריע בימים הקרובים אם יוגשו כתבי אישום פליליים או יש להסתפק בהעמדתם לדין משמעתי. שר המשפטים, אברהם שריר, ונשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר, מעודכנים בפרטי החקירה. שריר: 'העובדות העולות מהחקירה מדאיגות ביותר. נמצה עם העבריינים את הדין עד תום'". 

בגוף הידיעה נאמר כי "לפני כמה שבועות החלה יחידה מיוחדת במחלקת החקירות של המשטרה, בפיקודו של אלכס איש שלום, בחקירת החשדות נגד השופטים. חקירת המשטרה התנהלה תחת מעטה כבד של סודיות בתיאום מלא עם המשנה לפרקליט המדינה, דורית בייניש, ופרקליטת מחוז המרכז, עדנה ארבל, ובמהלכה זומנו ששת השופטים לחקירה. השופטים בבתי משפט השלום ובבתי המשפט לתעבורה באזור המרכז, חשודים לכאורה בהפרת אמונים ובקבלת טובות הנאה". בידיעה הראשונית לא חשפתי את שמותיהם של השופטים.

"אם יש צדק - יופיע מייד!"

הידיעה ב"הארץ" היכתה גלים. אתרי אינטרנט לא היו עדיין, אבל במהדורות החדשות בקול ישראל, בגלי צה"ל ובטלוויזיה הישראלית דיווחו בהרחבה על הפרשה המסעירה. למחרת הנושא כבש את כל כותרות העיתונים, אבל לאף אחד מהם לא היתה גדלות הנפש לציין כי הפרשה נחשפה ב"הארץ". 

בעיתון "דבר" למשל, דיווחו תחת הכותרת: "היועץ המשפטי בודק הכנת כתבי אישום לששת השופטים", כי "אתמול פורסם כי שישה שופטי שלום ותעבורה ברחבי הארץ חשודים בהפרת אמונים ובקבלת טובות הנאה. הידיעה היכתה בתדהמה את פרקליטות מחוז המרכז". ב"מעריב" דיווחו: "מסתעפת חקירת שערוריית השוחד בבתי המשפט. המשטרה ערכה חיפושים בבתיהם של שבעה שופטים". ב"חדשות" כתבו: "שופטים יתבעו מחריש: פרסם את שמות השופטים החשודים, בטל את כל צווי איסור הפרסום בפרשה". בדברי פרשנות שפירסם ד"ר זאב סגל הוא ציין כי "לשופט אין חסינות ממעצר". ב"ידיעות אחרונות" היתה הכותרת: "לפרסם שמות השופטים החשודים". גם שם לא טרחו לספר לקוראים היכן פורסמה לראשונה הידיעה, אלא רק נאמר כי "המערכת המשפטית בישראל נסערת ורוגשת אחרי שנודע כי שישה שופטים מאזור המרכז וגוש דן חשודים במעורבות במעשים פליליים ובעבירות משמעתיות". בדברי פרשנות שכתב המשפטן משה נגבי הוא הסביר מהם ההליכים החוקיים להדחת שופט מתפקידו.

כך, מדי יום במשך כמה שבועות, דיווחו כלי התקשורת על ההתפתחויות בפרשה. בכמה עיתונים אף פירסמו מאמרים ראשיים בנושא זה. ב"מעריב" כתבו כי "אין צורך להרבות במילים על החומרה שבהעלאת חשדות נגד שופטים, אפילו יתברר שלא היו מבוססים. מאות אנשים עומדים לדין מדי יום לפני שופטי תעבורה ושלום. בימים שבהם מתפרסמות מדי יום ידיעות המכילות מאות מילים על האפשרות ששופטים לקחו שוחד, נקל לתאר שאין מערכת המשפט יכולה לתפקד כראוי. נקל להבין לליבם של נאשמים העומדים לדין בפני שופטים שגם אם לא הועמדו לדין, שמותיהם עברו לאחרונה מפה לאוזן כחשודים... אם יש צדק, יופיע מייד! יוגשו גיליונות אישום ויתנהלו המשפטים בהקדם, אפילו לפנים משורת הדין. מערכת המשפט חייבת להתנקות לאלתר". 

ב"ידיעות אחרונות" כתבו במאמר הראשי כי "אסור שהידיעות המצביעות לכאורה על תופעות חמורות בבתי המשפט יטילו צל על מערכת המשפט כולה, שהיא המעוז האחד אשר אמון הציבור בחוסנו לא נתערערה בסערת הפרשיות שפקדו אותנו. גם אם נתגלו, כפי שאנו מקווים, מקרים מעטים בלבד, מוטב לפרסם את העובדות כדי שייראו בפרופורציות האמיתיות שלהן".

"הזיכוי לא ירפא"

גם נשיא המדינה, חיים הרצוג, נדרש לנושא. בהופיעו בפני תלמידי כיתות י"ב בחדרה אמר הנשיא כי "אני מקווה ומתפלל שיתברר לנו כי ההאשמות נגד השופטים אינן מבוססות. הדבר החשוב ביותר בחברה שלנו הוא ניקיון הכפיים של המערכת המשפטית". הנשיא, האחראי בתוקף תפקידו להשבעתם של שופטים חדשים, אמר כי "בתורת ישראל נאמר צדק צדק תרדוף וירשת את הארץ. זאת אומרת שאם אין צדק ואם מערכת המשפט לא תהיה נקייה לגמרי, אנחנו מערערים את כל בסיס הקיום שלנו בארץ". בדיוני הוועדה לבחירת שופטים הועלתה הדרישה להחמיר את בדיקת כישוריהם של המועמדים לכהן כשופטים ולבדוק את מצבם הנפשי של מועמדים לשיפוט.

כמה ימים לאחר שנחשפה פרשת השופטים, שהושעו מעבודתם בבתי המשפט, פורסמו שמותיהם. היו אלה שופטי בית המשפט לתעבורה בן־שחר חריפאי ויעקב בר־דיין, ושופטי בית משפט השלום אהרן כהן ואשר ארבל. היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, ערך להם שימוע ולאחר מכן, בתום התייעצות ממושכת עם ראשי פרקליטות המדינה, החליט להגיש כתבי אישום פליליים נגד השופטים כהן, ארבל וחריפאי, ואילו את השופט בר־דיין הוחלט להעמיד לדין משמעתי. ההחלטה על העמדתם לדין של שלושת השופטים כבשה שוב את כותרות העיתונים.

אולם כחודש ימים לאחר מכן החליט חריש לשנות את דעתו. בתום התייעצויות נוספות עם בכירים בפרקליטות ובמשטרה הוא החליט להעמיד לדין פלילי את השופטים אהרן כהן ויעקב בר־דיין באשמת הפרת אמונים, ואילו השופטים ארבל וחריפאי הועמדו לדין משמעתי בלבד.

בית הדין המשמעתי של השופטים, שהיה מורכב מהמשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מנחם אלון והשופטים אהרן ברק וכליל עבוד, החליט להעביר מתפקידם את השופטים ארבל וחריפאי. בית הדין מתח ביקורת חריפה על השופט ארבל וציין כי "מתוך שלוש הקובלנות נגדו עולה תמונה עגומה של דיון משפטי כושל, של ניהול שיפוטי מתוך רשלנות חמורה, של פגיעה חמורה בכללי האתיקה ששופט מצווה עליהם ושל חוסר שיקול דעת ודיון מאוזן בצורה המעוררת תמיהה רבה". כן ציין בית הדין כי "התנהגותו של השופט ארבל יש בה משום פגיעה חמורה וקשה באורח התנהגותו של שופט בישראל בעשותו במלאכת השפיטה. היא פגעה ופוגעת קשות בדמותו של בית המשפט ובתדמיתה של המערכת השיפוטית". על השופט חריפאי קבע בית הדין למשמעת כי "כל שופט מצווה להתרחק מכל מעשה ומכל שיחה שיכול ותביא ללזות שפתיים ולחשדנותם של הבריות, גם אם אין לחשדנות זו בסיס עובדתי כלשהו". בית הדין התייחס למתן כרטיסי הזמנה לשופט חריפאי למשחקי הכדורסל של מכבי תל אביב על ידי יושב ראש האגודה, עורך הדין שמעון מזרחי, המייצג לפניו לקוחות לעיתים קרובות. לדעת בית הדין "אין כאן חס ושלום משום לקיחת שלמונים, אבל יש כאן פגיעה בשלמותה ובשלומה של המערכת השיפוטית". בית הדין גם נזף בו על כך שלאחר שהרשיע בדין את בנו של אלוף (במיל') אהרן יריב בשל נהיגה ללא רישיון ותעודת ביטוח, והטיל עליו קנס ופסל את רישיונו לשלוש שנים, הוא נענה לפנייתו של יריב והקל בעונש של בנו. השופטים ארבל וחריפאי פרשו בעקבות זאת ממערכת המשפט.

לעומת זאת נגד השופטים אהרן כהן ויעקב בר־דיין הוגשו כתבי אישום. בר־דיין זוכה בתום משפט ממושך מקבלת שוחד. השופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים מתחו ביקורת על המשטרה שלא חקרה עדים רלוונטיים. בר־דיין אמר לאחר פסק הדין כי "זוכיתי אמנם זיכוי מוחלט, אבל אין שום זיכוי שיכול לרפא את הפצעים שנגרמו לי. הסבל, הכאב, הבושה והבריאות". בר־דיין לא חזר לכס השיפוט ופרש בשנת 1989, ושנים ספורות לאחר מכן נפטר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו