היורוליג הרוויחה ביושר לא מעט ביקורות בשנים האחרונות. העונה, לשם שינוי, נדמה שמגיע לה לא מעט קרדיט. איך שלא נסתכל על כך - הטופ 16 במתכונתו החדשה הוא הצלחה גדולה. ראשי מכבי ת"א שהיו היוזמים של המהלך היו מעוניינים במפגשים אטרקטיביים רבים יותר.
הם קיבלו את מבוקשם, אבל הרוויחו פעמיים: גם שלב שני מעניין יותר וגם מתכונת שאיפשרה לצהובים לעשות את מה שעשוי להפוך לקאמבק הגדול בהיסטוריה שלהם.
המדד להצלחה הוא העלייה ברמת המשחקים וברמת העניין. שני מחזורים לפני סיום הטופ 16 ובשני הבתים המאבקים הם מעניינים מתמיד. הזכייה של ברצלונה בראשות בית 6 היא הדבר היחיד שכבר נקבע. חמש קבוצות אחרות - מכבי, סיינה, אולימפיאקוס, חימקי וקאחה לבוראל מתחרות שם על שלושה כרטיסים נוספים לשלב ההצלבה וגם על המקום שממנו יעפילו. קיים אף תרחיש שההעפלה תוכרע לאחר בית פנימי מורכב בין חמש הקבוצות.
בבית 5 ארבע העולות אמנם כבר נקבעו, אבל זה קרה רק במחזור האחרון ששוחק. ללא ההפסד הדחוק של מלאגה לצסק"א מוסקבה, גם בבית הזה היה מתרחש מאבק דרמטי עד לסיום. עם זאת, מאבק המיקום עדיין חי וקיים - צסק"א מוסקבה, ריאל מדריד ואפס אנאדולוחולקות תשעה ניצחונות ופנאתינייקוס נמצאת במקום הרביעי עם שמונה.
דובר היורוליג דייגו פרננדז לא ממהר להסיק מסקנות: "עד עכשיו אנחנו מרוצים, אבל את הסיכומים נעשה כשהטופ 16 יסתיים. רק אז נוכל לבדוק את כמות הקהל באולמות, את אחוזי הצפייה בטלוויזיה ואת תנועת הגולשים באתר האינטרנט שלנו".
השיטה מספקת ללא ספק סיפורים מעניינים, חוץ מהקאמבק הגדול של מכבי. סיינה, למשל, סיימה את הסיבוב הראשון עם הפסד אחד וכעת היא עלולה להיות מודחת. קאחה לבוראל פתחה ב־0:4 והיום נמצאת עם סיכויים נמוכים להעפיל. ריאל מדריד היתה בדרך הבטוחה לזכייה במקום הראשון בבית 6 ועכשיו עלולה להידרדר למקום השלישי.
"השיטה היא הצלחה כי היא יוצרת ב־14 משחקים את אותה הדרמה שהיתה בפורמט הקודם שבו היו רק שישה", אומר העיתונאי הספרדי חבייר גאנצ'דו, "הדוגמה של מכבי היא הבולטת ביותר".
גם העיתונאי היווני יאניס פילריס מסכים: "יש מאבק גדול על כניסה לפלייאוף, רמת המשחקים טובה יותר. כמעט כל משחק קובע משהו".
"השיטה הוכיחה את עצמה מבחינת עניין, תחרותיות ורמה", קובע דיוויד בלאט. "בטופ 16 של שישה משחקים, הפסדת פעמיים ואתה בחוץ. כאן יש אפשרות לתקן. הרווחנו מהשיטה, אבל הייתי משבח אותה בכל מקרה".
אבל אין טוב בלי רע. הבעיה הגדולה היא שכנראה אין באירופה 16 קבוצות מספיק טובות. בשיקטאש שתשחק הערב בנוקיה היא אולי הדוגמה הטובה ביותר.
שתי האחרונות בשני הבתים - בשיקטאש, פנרבחצ'ה, באמברג ואלבה ברלין - משחקות כבר מחזורים ארוכים ללא כל מטרה. הן השיגו עד עתה חמישה ניצחונות יחד ב־12 מחזורים, כלומר ב־48 משחקים. לזכותן ייאמר שהן אינן מתפרקות ולא מאפשרות משחקים של 40 הפרש. בשיקטאש ניצחה בשבוע שעבר את סיינה ובאמברג הפסידה רק לאחר הארכה לפני שבועיים לאנאדולו אפס באיסטנבול.
הצלחת השיטה עשויה להיות גירוי נוסף למועדונים הגדולים של היבשת להביא לשינוי עתידי נוסף: מעבר לשיטת ליגה, שבה כל הקבוצות ישחקו נגד כולן. היוזמה מתגלגלת כבר שנתיים, ולא מעט סימני שאלה עדיין קיימים. הבולט שבהם: מה יקרה במצב כזה עם השתתפות בליגות המקומיות?
היורוליג צפויה להמשיך בשנתיים הקרובות במתכונת הנוכחית. לאחר מכן יצטרכו להכריע שם ייתכן שחזון הליגה סוף סוף יגיע לכדי מימוש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו