השאלה "מיהו מנהיג?" מרתקת. בייחוד כאשר מדובר במנהיגות ברמה הלאומית. תתבוננו בדמוקרטיות המערביות ותבינו מה בעצם מתהווה. למעשה, ברוב העולם המערבי הפוליטיקאים הם עסקנים שהגיעו לעמדות פוליטיות מבלי להתחכך יותר מידי בחיים עצמם. מבלי שהם מביאים משהו משמעותי ממסגרת העשייה שלהם.
יש שיתווכחו איתי ויגידו לי שפוליטיקאי זה מקצוע, אך אני סבור אחרת. מילא פוליטיקאי, אבל ראש מדינה? צריך משהו אחר כדי להיות ראש מדינה. ובאמת, כשאנו מתבוננים ב"ארסנל" הטוענים לכתר, כאן אצלנו, מתעוררת אי נחת. בואו נאמר את האמת, לנתניהו לא הייתה תחרות אמיתית. למרות ה"תיקו" עם כחול לבן, הבחירה במפלגת מרכז לא באה ממקום של מנהיגות. אלא ממקום של אנטי למנהיג הנוכחי. על רקע זה, בימים אלו מתחולל משהו מרתק.
נפתלי בנט הוא אדם מוכשר. הצמיחה שלו החלה בתפקידיו בצבא, עברה לעשייה במגזר הפרטי והמשיכה להשתלבות בעשייה הלאומית. שם, בנט הלך כברת הדרך מאז הפך להיות יו"ר הבית היהודי, כיהן כשר במשרדים שונים ואף הפך לשר הביטחון. לא אתן כאן ציונים לתפקוד שלו, אך בהחלט שהוא צבר קילומטרז' מרשים.
אם נחשוב על כך, האדם ביצע מסלול שירות בחוד העשייה הצבאית, הרים חברה פרטית מצליחה, התחכך בתפקידים ברמה הציבורית, היה שר כלכלה, שר חינוך, שר ביטחון – הוא מכיר את המערכת הזו מכל כיוון. הוא, כמו שאנחנו אומרים, חי היטב את השטח. אבל זה לא הקטע. זה חשוב, אבל זה לא מה שמכריע בשאלת יכולות המנהיגות של בנט.
מודה אני. כלוחם וכמפקד שדה, אני מאמין במנהיגות שטח. אני יודע שאי אפשר לנצח באמת אתגר, מערכה, או מלחמה מבלי "להיות שם כשזה קורה". ובנט בחודשים האחרונים, פשוט עושה בית ספר לכולם. כי הוא נמצא שם, בשטח. עם מסיכה, ועם כל הכללים, הוא חווה את החוויה ומבין את הבעיה. הוא לא עושה את זה בזום. הוא עושה את זה בגובה העיניים. הוא יורד אל העם ומבין מה בעצם מתחולל כאן.
אצלנו, מפקדי השדה, יש הבנה ברורה – שום דבר לא יזוז עד שרואים את המפקד בראש. הדוגמה, הנוכחות והחוויה – יוצרת הזדהות. מפקדי שדה מובילים מעצם נוכחותם. בנט משתמש כאן בכישורי המנהיגות הטבעיים שלו. ולא בפעם הראשונה. זה קרה לו גם במהלך מבצע "צוק איתן". והוא באמת הבין מה נכון לעשות ובמה צריך להתמקד.
הפעילות של בנט צועקת לשמיים ברגעים שאצל רובנו עולה הרגשת וואקום, חוסר תכלית ולא מעט שאלות של אמון. וברור שיש בתמונות, בפוסטים ובציוצים ממד של שיווק עצמי ושל "שופוני". הרי אנחנו לא תמימים. ובכל זאת, פוליטיקאי שעבר כזה קילומטרז', ומחטט רגליו בעומק שורות העם - זה משהו אחר שאנחנו לא מורגלים בו. ולא, הוא לא נדרש לחמישה מעגלי אבטחה. הציבור מקבל אותו. בנט לא מתקבל מולו בהתלהמות. הוא לא נתפס כמאיים, ולא יוצר אנטגוניזם. בנט נכנס לוואקום הקיים באופן חכם, מושכל ומתבקש.
אבל יש פה עניין נוסף. כאמור, כדי להיות ראש ממשלה, צריך עוד משהו, והוא היכולת לייצר סביבך קואליציה. לייצר מעגל תמיכה רחב, לייצר חיבורים. שלא לדבר על לזכות במספר מנדטים רחב בבחירות – הרי אלו כללי המשחק. עד כה בנט נכשל ביצירת פלטפורמה פוליטית שתזכה להיענות גדולה ורחבה. בסבב הבחירות הראשון של 2019 הוא אפילו לא נכנס לכנסת.
לבנט יש מבחן כפול – ציבורי ופוליטי. בהקשר הפוליטי הוא חייב להשקיע מאמץ ביצירת פלטפורמה נכונה שתפנה לקהל הרחב. אך בהקשר הציבורי, בינתיים, הוא עושה לכולם בית ספר.
הכותב הוא מפקד חטיבת שריון לשעבר, חוקר יחסי צבא וחברה, ומוביל תוכנית להעצמת מורים מנהיגים במערכת החינוך
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו