"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"הזמר במסכה": תוכנית שכולה קליקבייט

הרמזים לא עוזרים והשירה עוברת עיבוד, אבל המניפולציה העוצמתית של ריאליטי המוזיקה החדש הופכת אותו ללהיט • חבל שאין לו עוד הרבה מה להציע מעבר

,עודכן
ינן מגל ב"הזמר במסכה"

המלחמה בין ערוצי הטלוויזיה המסחרית הוכרעה תמיד לפי נקודות רייטינג - למי יש יותר צופים בכל רגע נתון? מי הצליח למשוך אליו כמה שיותר עיניים ברגע השיא של תכנית כלשהי? הטלוויזיה המסחרית, לפיכך, משתדלת להיות סנסציונית יותר - כל גמר הוא "אירוע הגמר" או "הגמר הגדול" וכל תכנית מנסה לייצר רגע שיא - לרוב בדמות הדחה או הכרזה כלשהי שתשמור את הצופים איתה למשך כמה שיותר זמן. לאחר צפייה בשני פרקים של"הזמר במסכה"אפשר לקבוע בוודאות - מדובר בתכנית אפקטיבית ביותר לערוץ מסחרי.

Urbandictionary (מילון סלנג אינטרנטי לשפה האנגלית) מגדיר "קליקבייט" כך: "פיתיון ללחיצות, שמגיע בצורות ובגדלים שונים, אך בדרך כלל מטעה ו/או פרובוקטיבי באופן גס ולחיצה עליו תגרום בהכרח לאכזבה". השימוש במונח הזה מקושר לרוב לתוכן אינטרנטי - כתבות, פרסומות וכד'. לרוב הן יהיו מלווים בכותרת צעקנית, תמונה חזקה, משהו שילכוד את תשומת הלב של הגולש ויעניק לו הבטחה כלשהי - "אם תכנס לכתבה תגלה משהו שלא ידעת קודם". הגולש הממוצע נכנס כי הוא סקרן ולעיתים ימצא את עצמו מתאכזב - התוכן שבתוך הכתבה לא באמת היה נחוץ לו במקרה הטוב והכותרת הייתה שקרית במקרה הפחות טוב.

האם מדובר בקליקבייט? "הזמר במסכה"
האם מדובר בקליקבייט? "הזמר במסכה"

עכשיו בואו נדבר על הפורמט של "הזמר במסכה" - כל תכנית נפתחת בהבטחה לפיה בסוף הפרק נגלה את זהותה של דמות מפורסמת שמסתתרת מאחורי מסכה. אנחנו מגיעים לסוף התכנית ו... טל פרידמן. או ינון מגל. האם אנחנו באמת המומים לראות אותם שם? לא. אנחנו אולי קצת מופתעים כי לא הבאנו אותם כאופציה, אבל האם זה באמת כה לא צפוי לראות אותם בתכנית כזאת? הפתעה זה יהיה אם נגלה מתחת למסכה את ביבי, למשל.

שווה לשים לב, אגב, שההימורים של פאנל המנחשים תמיד יכללו גם שמות שלא סביר שנראה בתכנית כמתמודדים - אסי עזר, יהודה לוי ואפילו השם שרה נתניהו נזרק לחלל האוויר. מתישהו כנראה שבאמת יגיח מתחת למסכה איזה "יהודה לוי" שכזה, ויגרום לצופים לחזור ולהאמין שהנה - אולי יתחילו להפתיע אותנו באמת.

תלבושות מושקעות, אבל אין סיכוי לפיצוח. מנה פלאפל ב"הזמר במסכה"
תלבושות מושקעות, אבל אין סיכוי לפיצוח. מנה פלאפל ב"הזמר במסכה"

הבנתם ת'רמז?

ואולי התכנית היא פשוט הזמנה לחידה מורכבת? כלומר, כל סיבוב של נאמברים אקסטרווגנטיים בתלבושות מושקעות מלווה גם בנסיונות לפצח מי עומד מאחוריהם. הרי בינינו, אין סיכוי בעולם שהייתם מוכנים לצפות בנאמברים בכיכובן של שפירית ומנה פלאפל (שהופיעו בתכנית אמש), ללא האתגר שנלווה לכך, אבל נדמה שאי אפשר לנצח את הרמזים. "השפירית מבחינתי היא מלשון להשתפר", מקריאה הדמות שמסתתרת מאחורי המסכה. "טוב, זה קשה", נאנח שחר חסון ובסוף מהמר על שירן סנדל. אנחנו לא יודעים אם זאת אכן היא (הרמז על "גדלתי בסביבה מלאת כאב" אכן מסתדר, אבל מה עם כל השאר? מי יודע), אז בואו נראה מה למדנו מהרמזים שקיבלנו אודות הדמויות שכבר נחשפו.

ינון מגל סיפר בסרטון שהקדים את הנאמבר שלו: "אני אמנם קקטוס, אבל גדלתי דווקא ליד הים". קאט לינון מגל של אחרי החשיפה - "אה, גדלתי בבת ים" (אוקיי). חזרה לינון שבתוך הקקטוס שעסוק בהשקיית ארבעה סקולנטים - ומה זה אומר? ינון מסביר: "הקקטוסים זה ארבעת הילדים שלי" (פרט טריוויה ידוע, כמובן). ומה עם המדליות שענד הקקטוס על צווארו בהתחלה? ינון שלאחר החשיפה בסקופ מרעיש: "בילדותי ההורים שלי היו לוקחים אותנו לצעדות, אז יש לי כמה עשרות מדליות" (יש מצב שגם אמא שלו כבר לא זוכרת את זה). הרמזים קיימים, אבל גם אם אתם ממש שולטים בביצת הבידור המקומית - סביר שלא תפצחו בעזרתם את החידה. למה הם שם? כנראה בשביל האשליה שניתן להתקדם בעזרתם לעבר הפתרון, וכמובן כדי להעשיר את התכנית בעוד אלמנט פסאודו איכותי, כזה שיגרום לכם להאמין שאתם בעיצומה של חידת היגיון ולא מופע צעקני של יצורים מוזרים באוטוטיון.

האם יש סיכוי שיהודה לוי בפנים? "הזמר במסכה"
האם יש סיכוי שיהודה לוי בפנים? "הזמר במסכה"

כן, גם האוטוטיון, התוכנה לתיקון קול, משחק חלק משמעותי בתכנית וגם לו יש אחריות לכך שאנחנו לא באמת מזהים את המפורסמים - כי רובם לא נשמעים כמו עצמם. אחרי שאנחנו יודעים מי הם אפשר לקשר בדיעבד, הקולות שלהם לא נמחקים כליל, אבל בחייאת - מישהו שמע פעם את ינון מגל שר? בקיצור, הרמזים הם לא באמת רמזים והקול הוא לא באמת הקול של האדם מאחורי המסכה. מה שנשאר בסוף זאת תכנית מסחרית שמצליחה להצמיד את הצופים למסך כמו מגנט עוצמתי. הבעיה היא שמלבד המניפולציה הסופר-אפקטיבית שלה על הצופה, אין באמת מספיק סיבות טובות לצפות ב"הזמר במסכה". זאת רק הסקרנות שלנו שתגרום לנו לחזור אליה שוב ושוב. מי יודע, אולי בתכנית הבאה נגלה את ביבי בתוך הפופקורן. אולי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר