"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
פקחים וסוחרים מסרבים להיות אויבים
חגי תשרי מסעירים בעכו • החניונים הענקיים עומדים ריקים ממכוניות • השקט והשממה יצרו תחושה של יום כיפור בלתי נגמר • פרויקט "כאן סגורים בכיף"
פקחים וסוחרים מסרבים להיות אויבים // צילום: ג'לאל בנא // פקחים וסוחרים מסרבים להיות אויבים

פקחים וסוחרים מסרבים להיות אויבים

חגי תשרי מסעירים בעכו • החניונים הענקיים עומדים ריקים ממכוניות • השקט והשממה יצרו תחושה של יום כיפור בלתי נגמר • פרויקט "כאן סגורים בכיף"

ג'לאל בנא
, עודכן

את עירי עכו, וליתר דיוק העיר העתיקה, אני מכיר מאז ילדותי. עיר שוקקת חיים, עמוסה ומבוקשת מאוד, בייחוד בתקופת החגים. בימים כתיקונם, בסופי שבוע ובחופשות, אני אוהב להתעורר בשעה מאוחרת, לטייל לכיוון אחת ממסעדות החומוס המפורסמות שבעיר ולהביא הביתה מטעמים לארוחת הבוקר המשפחתית.

חגי תשרי במיוחד מסעירים בעכו. מבקרים מכל הארץ גודשים את הנמל ואת העיר, במסעדות מצופפים שולחנות, תורים משתרכים לפני סירות השיט, ואוהבי האמנות והתרבות נוהרים לפסטיבל לתיאטרון אחר. אבל השנה, בתקופת חגי תשרי, עכו שלי היא עיר רפאים.

השבוע, כשהייתי בדרכי לעיר העתיקה, קיבלו את פניי מראות אחרים. החניונים הענקיים, שבימים כאלה מלאים עד אפס מקום, עמדו ריקים ממכוניות; עדות חיה וכואבת למה שמתרחש - או ליתר דיוק לא מתרחש - בשוק, בנמל, במסעדות ובבתי הקפה. השקט והשממה יצרו תחושה של יום כיפור בלתי נגמר.

ביום שלישי השבוע ביקשו חלק מהסוחרים בשוק לפתוח את העסקים שלהם. הם נעמדו ליד החנויות והדוכנים כדי לנסות למכור בכל זאת משהו לאיזה עובר אורח מזדמן שחצה את הסמטה במהירות, או כדי להוציא מהמחסן סחורה שנשארה בחנות, למשלוחים - או לפח האשפה, אם פג תוקפה.

שני פקחים של העירייה, שקיבלו סמכויותלרשום דו"חות וקנסות, פטרלו בין בתי העסק, מעירים לסוחרים שלא לפתוח את החנויות - או אם פותחים, למי שמוגדרים חיוניים, להקפיד לחסום את הכניסה. מה שעל פניו נראה כמו מפגש נפיץ בין סוחרים המבקשים להתפרנס לפקחים, הפך לרגע אנושי. הפקחים נמנעו ככל האפשר מהטלת קנסות. הם הסבירו, המתינו לסוחרים עד שיסגרו או עד שימלאו אחר ההנחיות.

פגשתי בשוק בעל חנות לציוד דיג ומזון לחיות. בעקבות המשבר הכלכלי הוא נאלץ לפטר את שני העובדים שלו. מי זקוק עכשיו לציוד הדיג והצלילה שהוא מוכר? "התוצאה של המצב הזה תהיה שנעלה במשקל יותר", הוא אומר לי במרירות. "נקבל יותר מחלות, ונביא יותר ילדים", הוא זורק בחצי חיוך, ומוסיף: "נראה שהרע מכל עוד לפנינו. אני קצת ברחתי מהבית כי קשה לי להיות סגור".

למען האמת, אני מבין אותו. גם אני רוצה מדי פעם לברוח מהבית, מפגישות הזום, משיחות הוועידה הטלפוניות. רוצה לצאת למפגש הקפה היומי עם החברים, רוצה לפגוש את האנשים שהפכו לחלק ממרקם חיי היום־יום שלי, רוצה להיכנס לתחנת הדלק, לסופר ולמאפייה, ובעיקר לחזור לעכו שלי, התוססת והשוקקת. יא קורונה, תלמדי מנפוליאון. את יכולה להטיל מצור על עכו, אך לכבוש אותנו לא תצליחי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...