תנו להן לנצח

 

ן מכירות את הגזרות הכי חמות והכי עוינות בארץ כמו את כף ידן, מתפעלות מבצעים מסמרי שיער ומעצרים חשובים ומעורות בהם בכל פרט טקטי ולוגיסטי ברמת השטח וברמת המינהלה. הן מייעצות למפקדי חטיבות ולסגני אלוף, בין היחידות שיכולות להפריע להם באפטרים ובחופשות, והן בסך הכל בנות 21. קצינות מבצעים מיוחדים (קמ"מיות) של צה"ל הן מפיקות העל של החטיבות המרחביות של הצבא, ש"תופרות" את המבצעים הכי מסובכים. נשים צעירות אלו מבצעות את תפקידן בתוך סביבה גברית מובהקת המורכבת ממח"טים, מסגני אלופים, מאנשי שב"כ, מודיעין ויחידות משטרתיות ומלוחמים בשטח. תפקידן מוגדר מבצעי לכל דבר, אף שרובו מתנהל מתוך משרד. 

עד לפני כמה שנים תפקיד זה אויש אך ורק על ידי גברים, בדרך כלל לוחמים לשעבר שקיבלו העברה לתפקיד משרדי יותר, אולם רב חשיבות, המוגדר כצומת מרכזי בכל חטיבה, שלשם מתנקז כל המידע הנדרש כדי לבצע מעצר מוצלח או פעולה בשטח עוין. 

במרוצת הזמן נפתח תפקיד זה גם לתקנים של יחידות שדה. בעקבות שינוי זה גם חיילות, רובן בעלות ניסיון קודם בתפקידי הדרכה או מבצעים, כגון קצינות חמ"ל, התבקשו ללמוד את רזי התפקיד ולשאת באחריות הכרוכה בו. עד מהרה התברר כי נשים מצליחות לבצע את התפקיד התובעני של קצין מבצעים מיוחד לא פחות טוב מאשר קודמיהן הגברים - ואפילו טוב יותר. 

עם כל הכבוד לגברים

הפגשנו חמש קמ"מיות לשיחה על תפקידן. הן אמנם לא הכירו לפני כן, אך הרקע המקצועי המשותף שבר את הקרח די מהר.

סגן מעין פולק, קצינת המבצעים המיוחדים של חטמ"ר בנימין, מסבירה לי שלהיות קמ"מית זה אומר לרכז את הפעילות של היחידות השונות שבאות לפעול בגיזרה שלה אל מול פעילות החטיבה כולה, ולהפך. "התפקיד הזה דורש המון רוגע", היא מסבירה, "יש צורך בחדות, בדיוק ובמהירות מחשבה. אני יודעת שהלו"ז של השבוע שאני פותחת איתו את יום ראשון הוא המלצה בלבד, ושאני חייבת להיות ערוכה לשינוי בכל רגע נתון".

סגן יסמין פרנקל, הקמ"מית של חטמ"ר מנשה, יושבת מול מעין ומהנהנת בראשה: "הכל משתנה בכל שעה בערך. את חייבת לקחת הכל בעירבון מוגבל ולדעת לעשות את הסנכרונים הדרושים כדי לוודא שכל הפעילות תמשיך להתבצע ללא הפרעה. גמישות היא עיקרון קריטי בתפקיד הזה". 

פרנקל כלל לא ידעה שיש תפקיד כזה בצבא, עד שיצאה לקצונה, ושם הוצע לה לעשות הסבה מהדרכה למבצעים. "כל החיים שלי התעסקתי בהדרכה", היא אומרת, "אבל בשלב מסוים רציתי לנסות משהו אחר. כיוון המבצעים פתאום יותר קרץ לי, רציתי להיות יותר קרובה ללוחמים, יותר קרובה לשטח עצמו".

מה כל כך מיוחד בתפקיד הזה מבחינתכן?

"מדובר בתפקיד מאוד מאתגר ומגוון", אומרת יסמין. "לי אישית מאוד קשה עם שיגרה ממושכת, ובתור קמ"מית אין לי שיגרה בכלל, הכל תמיד משתנה. יש לי קו ישיר למח"ט שלי והוא מעדכן אותי לגבי איך הוא רוצה שדברים יתבצעו, ואני מעדכנת אותו מה קורה בשטח. אנחנו לפעמים חושבים יחד איך אפשר לתכנן פעולה או מעצר בצורה הטובה ביותר".

סגן רעות קעטבי, הקמ"מית של חטמ"ר אפרים, ממשיכה את חברותיה: "זו עבודה מאוד עצמאית, ישירות מול הסמכות העליונה, כלומר, מפקד החטיבה. בתפקידים אחרים בצבא את עובדת מול המפקד הישיר שלך, ועד מפקד החטיבה יש עוד כמה דרגות בדרך. פה אני הקצינה היחידה שיכולה להיכנס למשרד של המח"ט, להרים לו טלפון בכל זמן, גם אם הוא באפטר. משם, לפי ההנחיות, את זו שמעדכנת את הפקודות לקצין האג"ם, ואז מורידה אותן לרכזים בשטח, לשב"כ, לגדודים". 

קמ"מית חטיבת הבקעה, סגן שי ארגמן, שעשתה אף היא את המעבר מהדרכה למבצעים, מספרת שבתחילה, כשהתפקיד הוצע לה, הוא הוגדר כמפיקת אירועים. "זה ממש ככה", היא אומרת, "אני אחראית לכל הפרטים המבצעיים של פעולה מסוימת, החל מהקריטיים והגדולים ביותר ועד לרמה של למצוא פתרון לינה לנהג של אחד הרכבים. מדובר בהפקת אירוע לכל דבר". 

הבנות מתגאות בכך שכדי לבצע את תפקידן על הצד הטוב ביותר, עליהן להכיר את הגיזרה שבה הן עובדות טוב יותר מכולם, לפעמים אפילו יותר מהמח"ט עצמו. לסגן ניצן ביטרן, הקמ"מית של חטמ"ר עציון, יש ניסיון רב בשהייה בשטח. בתפקידה הקודם, כקמב"צית גדוד, היא חוותה את כל הגזרות עם החיילים שלה, עברה איתם קווים ואימונים ובעצם התגלגלה איתם בשמחה בדרכים. את מפת גיזרת עציון ואזור בית לחם היא מכירה כמו את כף ידה.

"כיוון שאני עובדת ישירות עם מח"ט, שהוא רוב הזמן לא זמין, עסוק בישיבות, בטלפונים וכו', יוצא לי לדבר איתו רק ב־12 בלילה", ניצן מסבירה, "רק אז אני מעדכנת אותו מה קרה בגיזרה במשך היום, ולכן מדובר בתפקיד שמצריך הרבה קבלת החלטות עצמאית בשטח". 

"זה גם מעבר לזה", ממשיכה יסמין, "משום שהעבודה שלי עם המח"ט כל כך צמודה, אני מגיעה למצב שאני יודעת בדיוק אילו הערות יהיו לו ואני מתחילה לחשוב כמוהו. לפעמים אני מרשה לעצמי לקבל החלטה שאני יודעת שהוא היה מקבל, ולעדכן אותו אחר כך". רעות מתמצתת: "כל קמ"מית לומדת את המח"ט שלה בשלב מסוים", ומעין מפרטת: "מבחינתי, חשוב לדעת מה הוא צופה וגם לבוא עם רעיונות ופתרונות מראש. אני צריכה לתת לו מבעוד מועד את ההצעות שלי, אלה שאני יודעת שסביר להניח שהוא יקבל".

אתן חושבות שפה, ביכולות האלה, טמון השוני בין נשים לגברים?

רעות: "בהחלט כן, וגם יוצא לי לחשוב על זה לא מעט. גברים יותר מקובעים מנשים. זה תפקיד שבסופו של דבר דורש המון יצירתיות וראייה כללית, ולדעתי זה צד שהוא חזק יותר אצל נשים. מסיפורים שונים בחטיבה שלי, הבנתי שהקמ"מים תמיד היו שוכחים איזה פרט קטן אבל קריטי בזמן מבצעים. אני חושבת שהיכולת שלנו לשים לב לפרטים הקטנים ובו בזמן לראות את התמונה הכללית, בשילוב עם היחס הנשי החם יותר, גורמים לכך שהמעצרים והפעילויות יתוקתקו - וכולם יהיו מרוצים". 

ניצן: "אני גם חושבת שנשים עושות את התפקיד יותר טוב. גבר שנמצא במשרד ואמור לעשות את התפקיד הזה, יש לו 'קוצים בתחת' כי הוא יושב על כיסא ולא מסתער בג'בלאות. אין לו את הסבלנות".

מעין: "מבחינת צה"ל, התפקיד הזה שייך לגברים. אבל בפועל מה שקורה הוא שמפקדים מעדיפים לעבוד עם נשים, עם בחורות כמונו, שיש להן רקע מבצעי או הדרכתי. הם מבינים שאנחנו יכולות לעשות את התפקיד הזה מצוין, והם לא רוצים לחזור לעבוד עם גברים. 

"בעיניי, זה גם הציר הנכון להתפתח בו כבחורה בצבא. עם כל הכבוד ללוחמות, אני לא רואה איזה עתיד תעסוקתי יש להן בשירות הצבאי. נורא קשה למ"מ או למ"פ להתקדם בסולם הדרגות, ובמקרה של קמ"מית מדובר בתפקיד שיכול להביא אותי למקומות מאתגרים ומעניינים בצבא ולקדם אותי, גם בתור אישה".

חיות את השטח

כאמור, אף שהן לא פועלות בשטח, הבנות מכירות היטב את הגזרות שעליהן הן אמונות. החטמ"ר שעליה הן מופקדות היא מה שמכונה "משמר הידע" של האזור, והן האמונות על פיזור המידע לגורמים המתאימים. 

"בסופו של דבר יש לך המון ידע על איך הגזרה נראית, על הצירים השונים ועל איך השטח נראה", אומרת רעות, "את יודעת להגיד למפקדי היחידות שפועלות בגיזרה שלך מאיזה ציר כדאי או לא כדאי להיכנס לכפר, מאיזו כניסה לתקוף - ממש ברמה אסטרטגית. ההתייעצות איתנו בדברים האלה היא קריטית, והמפקדים עושים זאת כל הזמן. יש לי תצלום מסוים של איך השטח שלי נראה, וגם אם יעירו אותי ב־2 בלילה אני אדע לתאר אותו בדיוק מפורט ביותר". 

יסמין: "הרבה פעמים קורה שהיחידה רוצה להגיע למקום מסוים דרך ציר שנראה לה הכי נוח והכי מהיר להגעה ליעד, אבל מה שהם לא יודעים הוא שהציר הזה חסום כי הוא הוצף לפני יומיים כשירד גשם או כי עושים בו עבודות - את המידע הזה הם מקבלים ממני".

מעין: "החטמ"ר יודעת מה קרה בגיזרה לפני שבועיים, מה קרה לפני שנה, מה קורה בכל כפר בשעה 2 בצהריים, ומה קורה בו בשעה 2 בלילה. אנחנו המקור לכל התשובות לכל השאלות ולכל המידע שהם יזדקקו לו כדי לבצע את הפעולה ביעילות ובהצלחה מירבית".

שי: "זה מעבר לסיפוק מידע. לפעמים אני מוצאת את עצמי מייעצת בטלפון למפקד יחידה מובחרת מה תהיה הדרך הכי טובה עבורו ועבור היחידה לבצע מעצר מסוים או איך כדאי לו לבצע פעילות מסוימת עם הגדוד שלו, ברמה טקטית לחלוטין. זה הזוי: הוא מפקד שמנוסה ממני פי עשרה, הרבה יותר מבוגר ממני והוא מתקשר אלי כדי לשאול מה אני חושבת".

האם העובדה שאינכן פועלות בשטח היא חיסרון עבורכן?

יסמין: "יש חיסרון כלשהו בחוסר הניסיון שלנו בשטח, לפחות ביחס ללוחמים עצמם, לגבי הדרך הטקטית של ביצוע הפעילות בעיקר. מצד שני, גם אם אנחנו לא נמצאות בשטח ברמה של היחידות הלוחמות, אנחנו עדיין מכירות את הכל".

מעין: "כן, זה באמת חיסרון שאני לא לוחמת ואני לא בשטח ואני לא יודעת איך פותחים עכשיו 'זיג' על בית (טקטיקת לחימה בשטח בנוי; ס"א), אבל אני חושבת שזה מה שהופך את התפקיד הזה לאתגר. אני לומדת המון מהבכירים שמציגים מבצעים, אז גם אם אני לא ממש נמצאת בשטח ביומיום, אני נחשפת להמון פרטים לוגיסטיים ולהמון מידע, שזה כמעט כמו להיות במקום עצמו".

לוקחים אתכן לשטח?

ניצן: "כן ברור, זה הכיף של התפקיד. לפני כמה ימים יצאתי למעצר. ראיתי איך הכוח מגיע, איפה הוא עומד, איך הוא סוגר על הבית ואיך הוא מבצע את המעצר. זה מחדד אצלי את ההבנה של התפקיד שלי".

חשדנות זמנית

איוש תפקיד שנחשב גברי בצה"ל ועבודה בסביבה גברית מובהקת יוצרים נקודות חיכוך לא נעימות עבור החיילות. אף על פי שאף אחת מהן לא זוכרת מקרה מסוים שבו חשה כי מפלים אותה לרעה עקב היותה אישה, כולן מציינות את ההרגשה הלא נעימה של חשדנות ושחובת ההוכחה מוטלת עליהן, בעיקר כי הן נשים.

"כשהתחלתי את התפקיד, הרגשתי צורך להוכיח את עצמי", אומרת יסמין, "קודמי בתפקיד היה גבר והיה לי חשוב להוכיח שאני ברמה שלו אם לא יותר. היה לי חשש שהמח"ט או שאר הקצינים יחשבו שלא אהיה טובה בתפקיד כמו גבר. אגב, מהר מאוד הבנתי שאין בזה צורך, הקצינים בחטיבה שאני עובדת מולם הבינו שאני מקצועית, ואז כולם קיבלו אותי והעריכו אותי".

שי: "לפעמים אני חושבת שמשום שאני בחורה, ואני מגיעה ממקום של כוח והמון ניסיון, אז הם אפילו מתלהבים יותר - מופתעים מזה שאני בחורה. הם תמיד מסתכלים עלי בהלם - מה אישה עושה להם בשטח? אז נכון, אני אישה, אבל אני מאוד גאה בזה שאני נמצאת שם". 

ניצן: "כשהייתי בשטח עם הגדודים, הבנתי שעד שלא אוכיח להם שאני מכירה את עולם הלוחמים והלחימה לא פחות מהם, לא אזכה להערכה המקצועית שלהם או להרגשה שהם רואים אותי כשווה. תמיד הדיפולט יהיה לתת לי הרגשה שאני מישהי שבאה מבחוץ - ועוד אישה! ואז אני באה ופתאום מנחה אותם בביטחון, מספקת להם מידע, ואז כל הראייה שלהם משתנה, אף על פי שזה לא בדנ"א שלהם לקבל הנחיות מבחורה. עד שזה קורה תמיד יש חשדנות". 

בשלב זה יסמין נזכרת באי הנוחות שהיא חשה מול לוחמים מסוימים, רק בשל היותה אישה: "כשעבדתי עם גדוד 'נצח יהודה', שהוא גדוד חרדי שבו אין בנות, שמתי לב שמסתכלים עלי בעין קצת עקומה. מתוקף תפקידי אני חייבת לעבוד איתם צמוד, אז כשאני מגיעה לפעילות שלהם בשטח, ההרגשה היא מאוד לא נעימה". 

אתן פורצות דרך עבור נשים אחרות?

רעות: "'פורצות דרך' זה אולי מושג גדול מדי, אבל העובדה שיושבות פה עכשיו חמש בנות שממלאות תקן של קמ"מיות היא הישג מאוד משמעותי לנשים בצבא. אנחנו מוכיחות שאת התפקידים המבצעיים האלה נשים יכולות למלא לא פחות טוב מגברים. לראיה, גם אחרי שאנחנו מסיימות את התפקידים האלה, המפקדים שלנו דורשים שיביאו קצינות שימשיכו לעבוד מולם".

ניצן: "לצבא אין אינטרס לשים אותנו בתפקידים כל כך מבצעיים, הוא היה מעדיף שנאייש תפקידים יותר משרדיים באופיים. אבל העובדה שכולנו כאן נשים שעושות את התפקיד טוב ושאנחנו חותרות להגיע לתפקידים כאלה ומקבלות אותם, היא אכן סוג של פריצת דרך". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו