"הלוואי שהייתי יותר כמו אלישיה פלוריק", אומרת ג'וליאנה מרגוליס. "היא חכמה, ואני אוהבת איך שהיא לוקחת לעצמה זמן לחשוב לפני שהיא שואלת את השאלות. בסך הכל אין בינינו הרבה דמיון, אולי פרט לכך שאצל שתינו הילדים תמיד יהיו לפני הכל. אנחנו הנשים מאומנות לשים את טובתו של כל אחד אחר לפנינו, ונדרשות למלא כמה תפקידים. זה הדנ"א שלנו, ועל פיו פועלת גם אלישיה. אישה טובה היא אחת שחושבת שהיא עשתה הכל נכון - גידלה את הילדים, ניהלה בהצלחה את משק הבית, היתה שם עבור בעלה, ובעצם השתלטה על הכל יחד".
"Dream Role", תפקיד חיי, כך מכנה מרגוליס (46, אבל נראית הרבה פחות) את הדמות שהיא מגלמת בסידרה "האישה הטובה". "אנחנו כרגע מצלמים את הפרקים האחרונים של העונה הרביעית, ואחרי כל כך הרבה זמן כבר ברור לי לחלוטין שמדובר בדרים־רול", היא אומרת בשיחת טלפון מניו יורק. "דמות מרתקת, מאתגרת, מלאת קונפליקטים. אני אוהבת ללבוש את הבגדים שלה, אני אוהבת להיכנס לנעליים שלה, אני אוהבת לומר את השורות שלה. אני שמחה שמתאפשר לי לחקור אותה ולגלות כל פעם מחדש לאן היא מתפתחת".
מהפרק הראשון, ולאורך כל תוואי העלילה, נאבקת עורכת הדין פלוריק עם הדילמה שלמעשה מחזיקה את הסידרה כולה ואף יצרה עבורה את הבאזז הגדול: ההישארות בנעלי האישה הטובה, שמגדלת שני ילדים, מאחדת את המשפחה, מקדמת את הקריירה המשפטית שלה, מנהלת רומן קצר עם קולגה ובו בזמן תומכת בבעלה הפוליטיקאי (כריס נות', מיסטר ביג מ"סקס והעיר הגדולה"), שבגד בה כמה פעמים. הבאזז אולי התאדה קצת עם השנים, אבל מה שנשאר הוא דרמה טובה עם עלילה שמורכבת מסיפורים מתוחכמים על כוח ושליטה בצורות שונות.
העונה הרביעית של "האישה הטובה" (שמשודרת בארה"ב ברשת סי.בי.אס ובישראל בימי ראשון ב"יס") לקחה את אלישיה למחוזות חדשים: אולי בפעם הראשונה היא השתדלה באמת לתת צ'אנס למערכת היחסים הרעועה שלה עם בעלה הבוגדני פיטר, שמתמודד העונה על משרת מושל אילינוי. מהפך כל כך עמוק, שיש שמשווים אותו אפילו לשינוי הדרסטי שחווה וולטר ווייט בעונה האחרונה של "שובר שורות".
"לפני כמה ימים דיברתי על ההתפתחות הזאת עם רוברט קינג, שמביים את הפרק שאנחנו בדיוק מצלמים, והגענו למסקנה שזאת הפריבילגיה בטלוויזיה", אומרת מרגוליס. "בסרטים לא רואים את זה, כי שם צריך תמיד התחלה, אמצע וסוף. אבל בסידרה שאורכת כמה שנים אני יכולה לגדול ולהשתנות יחד עם הדמות, לראות אותה מתפתחת לבן אדם שונה לחלוטין מזה שהיא היתה כשפגשנו אותה לראשונה. זה מה שמאתגר אותי ומחזיק אותי כאן לאורך שנים.
"כשהדמות לא משתנה, זה נעשה משעמם, גם לצופים וגם לשחקן. אני חושבת שאלישיה, דרך העבודה שלה, התחילה במשך הזמן לפתח ביטחון עצמי שלא היה אצלה, וזה משנה אותה. קיימת גם ההתמודדות עם הקונפליקט של בעלה הבוגדני, שבעונה הזאת הוא אמנם נמצא עבורה, אבל עדיין יושבות לה בראש מחשבות של 'האם באמת אני יכולה לבטוח בו'. הלוואי שיהיו לנו עוד כמה שנים כדי לגלות מה ייצא ממנה, כי היא ממשיכה להשתנות, וזה משפיע גם על הדמויות שסביבה. אני חושבת שזה מאוד מרגש ומלהיב".
כשאנשים שואלים אותך ברחוב למה אלישיה נשארת עם פיטר למרות הבגידות שלו, מה את עונה להם?
"אני תמיד מחזירה בשאלה, 'מה היית רוצה לראות?' זאת דילמה מאוד מעניינת. אני אישית אוהבת את הדרך שהתסריטאים מתמודדים איתה כרגע. אני מתחילה להבין את שני הצדדים של הבחורה הזאת - לדעתי, היא מאוד מאוהבת בחבר שלה לעבודה וויל, אבל מסרבת להתייחס לרגשות שיש לה כלפיו ומתמקדת ברגשות לפיטר ולעובדה שהיא חשה שצריך לתת לזה הזדמנות נוספת, למען הילדים. העונה הזאת שמה דגש בעיקר על המשמעות של להיות עם פיטר: הוא מאוד קרוב למשרת המושל, ועבורה זה משהו שיכול להזניק לה את הקריירה. העבודה משתלטת לה למעשה על חיי האהבה: היא הופכת לשותפה במשרד, מעמד עם הרבה כוח ועוצמה, ואם בעלה יהיה מושל, זה יעשה אותם לזוג עם הכי הרבה כוח בשיקגו".
ואולי היא נשארת איתו בגלל שהוא מיסטר ביג המיתולוגי. קשה להתעלם מזה.
"אני חושבת שכריס נכנס לנעליים של פיטר בכזאת קלות, שמיסטר ביג הולך ונשכח. זו לנצח תישאר דמות נהדרת להתאהב בה, אבל כשתסתכלו על כל העונה הזאת כמכלול, תראו שכריס מתאים כל כך לתפקיד המושל. צילמנו סצנה שבה הוא לבוש בחליפה ונראה מאוד נשיאותי, אלישיה אפילו אומרת לו את זה. אני באמת חושבת שהתפקיד הזה הוא אחד הטובים שכריס עשה אי פעם. החיבור שלנו מצוין, אני ממש אוהבת לשחק איתו".
התבססות על האינסטינקט
בימים עמוסים אלה, שבהם היא מדלגת מסצנה לסצנה בימי הצילום הלחוצים של העונה הקרבה לסיומה, מרגוליס מודה בעיקר למורים שלה לתיאטרון. "הקטע בטלוויזיה הוא שאין לך זמן והכל לחוץ. המורה בקולג' לימד אותי איך לפרק תסריט, ומעולם לא חשבתי שאשתמש בזה כל כך הרבה כמו שאני עושה היום. אני צריכה להסתמך המון על הטכניקה שלי, ולפעמים אני חייבת לשחק מהבטן, בלי לחשוב יותר מדי. אחר כך, כשאני צופה בסידרה בבית, אני חושבת לעצמי: 'תודה לאל שלא נכנסתי לזה והתעמקתי', כי ההתבססות הזאת על האינסטינקטים היא לרוב גם הדבר הנכון, בייחוד כשיש לך זכות לגלם דמות כל כך עשירה ואיכותית כגון אלישיה".
היו מקרים שהסתכלת על התסריט ואמרת, "אין מצב שהדמות שלי תעשה דבר כזה"?
"היו מקרים בודדים שהרגשתי שהתסריט הולך לכיוון לא נכון. אם אני קוראת משהו שאני לא בהכרח מסכימה איתו, אני ישר מתקשרת לכותבים ואומרת להם, 'אני מוטרדת, תגידו לי למה אנחנו עושים את זה', ותמיד יש להם תשובה מספקת. היה למשל מצב שבו הייתי קצת סקפטית לגבי אחד מקווי העלילה, שלא עבד, אבל זיהינו את זה מהר ומצאנו דרך לצאת מזה. אני לא תסריטאית, ולא חושבת 12 פרקים קדימה כמוהם. זה לא מובן מאליו לקבל כותבים כל כך טובים בסידרה שנמשכת לאורך זמן. אני סומכת עליהם, הם יודעים מה הם עושים. בכל אופן, כרגע אני אחת מהמפיקים, והפרצוף שלי נמצא על הפוסטר, כך שאני חייבת להיות בראש אחד עם הסידרה".
ההצלחה של מרגוליס עם "האישה הטובה", שהיתה מלווה בביקורות מפרגנות ובשלל פרסים, החזירה אותה לקולנוע אחרי הפסקה של ארבע שנים, לתפקיד משנה בסרט "לילה אחרון בעיר", לצד אל פאצ'ינו וכריסטופר ווקן. מדובר בקומדיית פשע על צמד נוכלים שמנסים לארגן איחוד עם חבריהם הוותיקים כדי להרים כוסית אחרונה, לפני שאחד מהם אמור להיות מחוסל בגלל חוב למאפיה. "קראתי את התסריט, ואז אמרתי - פאצ'ינו, ווקן, אלן ארקין - ברור שאני מסכימה לעשות את הסרט הזה", סיפרה מרגוליס. "זה טיפשי לסרב אפילו להצעה לשבת לשתות כוס קפה עם כל אחד מהחבר'ה האלה, שלא לדבר על לעשות איתם סרט".
"לילה אחרון בעיר" היה בסך הכל סרטה השני מאז 2006. אחרי עשור של דשדוש, הופעות בסרטים כושלים ותפקידים קצרים בטלוויזיה, היא הצליחה סוף סוף לסובב את הגלגל ולחזור בדיוק לנקודה שבה ניצבה בשנת 2000, כשאמרה לא לחוזה של 27 מיליון דולר עבור שתי עונות נוספות של "אי.אר". שש עונות מוצלחות היא העבירה בדרמת בית החולים המצליחה בתפקיד האחות הסקסית קרול האת'ווי, עד שתלתה את החלוק. מרגוליס זכתה בפרס האמי לשחקנית משנה כבר אחרי העונה הראשונה, ובשנים שאחריה היתה מועמדת לפרס מדי שנה בשנה.
כשנשאלה בראיון למגזין הנשים "More" על הסיבות לפרישתה, אמרה: "אני ילדה חכמה. היו לי שנים מלאות בעבודה, וגם משכנתא משולמת בגיל 32. אבא שלי הסביר לי שאם אמות מחר, זה לא משנה עד כמה אהיה עשירה, לכן עדיף לחיות בכנות ולהיות אמיתי עם עצמך - לבחור את מה שאתה באמת רוצה לעשות. חשבתי, מה יקרה אם אמות, ואז הנשמה שלי תצא מהגוף, תסתכל על הכל מלמעלה ותגיד: 'את פשוט מפגרת. יכולת לעשות את הדברים שרצית - לטייל בפראג או לעשות הצגות בברודוויי - ובמקום זה נשארת באותו מקום בשביל הכסף'".
אז היא עשתה קצת תיאטרון, לא מעט סרטים נשכחים (כולל הכישלון "נחשים על המטוס"), ובמקביל המשיכה לחפש את עצמה בטלוויזיה, קפצה מעבודה לעבודה, אבל נשארה מחוץ לתודעה של בכירי התעשייה. עד שהגיעה להתארח בעונה האחרונה של סידרת המופת "הסופרנוס", בתפקיד קטן אך משמעותי כמתווכת נדל"ן שבארבעה פרקים הספיקה להתחיל רומן עם טוני סופרנו והמשיכה לכריס מולטיסנטי, שאיתו הידרדרה לשימוש בהרואין. מרגוליס השתמשה במיניות שלה, הפגינה אינטליגנציה ומשחק משכנע, והוכיחה לכל מי שפיקפק כי היא רק השתבחה עם הזמן.
זה סידר לה תפקיד ראשי בדרמה המשפטית של פוקס, "Canterbury's Law", שבוטלה באמצע עונתה הראשונה. היא גם חזרה לפרק הסיום של "אי.אר" ב־2009 כדי לסגור מעגל, לא לפני שאמרה כן לסידרה החדשה "האישה הטובה", שיוצריה הסבירו לה כי מבחינתם היא המועמדת היחידה לתפקיד. יותר מעשור אחרי ההיסטריה של "אי.אר" היא שוב חזרה לאסוף פסלונים - גלובוס הזהב ב־2010, אמי ב־2011, ועוד ועוד - והחזירה לעצמה את המעמד האייקוני בטלוויזיה. היום היא משלשלת לכיסה 180 אלף דולר לפרק, ועם כ־20 פרקים בעונה - תעשו את החשבון בעצמכם.
בחיפוש אחרי האיש הנכון
ג'וליאנה מרגוליס נולדה בכפר ספרינג ואלי שבמדינת ניו יורק להורים יהודים. אביה פול היה מנהל בחברת פרסום, אמה פרנצ'סקה עבדה כמורה לריקוד שהתמחתה בבלט. משפחתה נדדה לפאריס שנתיים לאחר לידתה, וכשהיתה בת 4 התמקמה מחדש באנגליה. "כילדה הייתי די מנותקת מכל תרבות הפופ. לא הירשו לי לצפות בטלוויזיה. בתקופה ההיא היו בטלוויזיה הבריטית רק ארבעה ערוצים, ולא היה יותר מדי מה לראות. הלכתי לקולנוע. רציתי להיות קרלי סיימון, חשבתי שהיא נהדרת. רכבתי הרבה על סוסים, ממש חייתי באסם. רציתי להיות מדריכת רכיבה. במובן מסוים זה הגביר בי את החלק של הטום־בוי - הייתי דוהרת בשטח וקופצת מעל גדרות בגובה מטר וחצי".
בגיל 14, לאחר שהוריה התגרשו, חזרה עם שתי אחיותיה ואמה לארה"ב. "למדתי מאמא שלי להסתכל על חצי הכוס המלאה. אפילו במצבים הכי קשים היא אמרה לנו: 'אם אתן לא יכולות להתמודד עם זה, אז תלכו הביתה'. והאתגר בלגרום לזה לעבוד הפך מעניין יותר מאשר לוותר ולהודות בכישלון".
היא התחנכה בפנימייה בניו המפשייר, שם למדה תולדות האמנות ונחשפה לעולם התיאטרון והמשחק. בתיאטרון ראתה מעין פורקן יצירתי, ומצאה את עצמה מלוהקת להפקות בהצגות בית הספר. אחרי שסיימה את הקולג' עברה לניו יורק, ניסתה להשתלב בסצנת הבמה, והחזיקה את עצמה כלכלית בעזרת עבודות זמניות כמלצרית וכברמנית.
את התפקיד הראשון השיגה ב־1991, כששיחקה זונה בסרט האקשן של סטיבן סיגל "סוגר חשבון". "היה לי ממש קשה להשיג עבודה. רבים אמרו לי שלעולם לא אעבוד בטלוויזיה, בגלל שהיה לי מראה שונה. הם לא יכלו לומר אם אני שחורה, היספאנית, או מה בדיוק". לדבריה, היא בעצם שילוב בין רומנייה, הונגרייה, אוסטרית ורוסייה.
במאי 2010 חזרה לקולג' שבו למדה כדי לנאום בפני 2,500 התלמידים בטקס חלוקת תעודות הסיום. "אחד הדברים שניסיתי להעביר לסטודנטים האלה היה הצורך לחיות את חייך בכנות ולעשות מה שנכון בשבילך, לא מה שאחרים חושבים שנכון בשבילך. שום דבר טוב לא יוצא מפחד. תעשו את מה שאתם אוהבים לעשות. אולי זה יהיה מפחיד כי אתם לוקחים סיכון, אבל בסופו של דבר, תוכלו להסתכל לאחור ולדעת שניסיתם".
היה סיכון אחד שמרגוליס פחדה לקחת: נישואים. "אמרתי תמיד שלא אתחתן. לא כי לא רציתי, אלא כי הרגשתי שאני לא הטיפוס הנשוי. ראיתי את עצמי כמי שתמיד יהיה לה שותף, אבל אף פעם לא חשבתי שאתחבר למוסד הנישואים. היתה לי סיבה מנומקת: ההורים שלי התגרשו, ולא רציתי לשים ילד במצב הזה. במבט לאחור, אני חושבת שבעיקר פחדתי. נדמה לי שחלק מהעניין זה טיימינג: כשהייתי בת 30, לא הייתי מוכנה לחיים שלי כפי שהם מתנהלים היום. זה נורא קל שיש לך שוקולדים ושירים, סופת רומנטיקה. החלק הקשה של החיים הוא להיות האישה הזאת שצריכה להגיע לאסיפות הורים בבית הספר.
"תמיד נאבקתי בחיפוש אחרי האיש הנכון. כל מה שעשיתי היה רק לצאת עם שחקנים, בגלל שאלה האנשים שפגשתי. אבל אני חושבת שיש מעט זוגות של שחקנים שזה יכול לעבוד להם - כמו ג'ואן וודוורד ופול ניומן, או קירה סדג'וויק וקווין בייקון. קשה מאוד להצליח בזה, כי תמיד יהיה אחד שירגיש שהוא נשאר בחוץ או שהוא פחות חשוב".
בתחילת שנות התשעים הכירה את השחקן רון אלדַרד, שאחר כך גם שיתף איתה פעולה ב"אי.אר" (בתפקיד הפרמדיק ריי שפארד), והשניים חיו יחד כמעט 12 שנה, עד שנפרדו. "אני זוכרת שהגעתי לגיל 35 ואמרתי לעצמי: 'גמרתי. אני מעדיפה להיות לבד מאשר להיות במערכת יחסים אומללה'".
אז פשוט נזרום עם זה
את בעלה קית' ליברטל, שצעיר ממנה בשש שנים, פגשה די במקרה. היא התקשרה לאחל יום הולדת שמח לחבר־סוכן, שהזמין אותה לשתות עימו כוסית במפגש חברים שקיים באותו זמן במסעדה בניו יורק. מרגוליס היתה ספונטנית, ובתוך זמן קצר התייצבה במסעדה. "נכנסתי פנימה, וקית' היה שם", סיפרה בתוכנית של אלן דג'נרס. "אם לא הייתי מגיעה לשם, כנראה לא היינו נפגשים לעולם, כי אף פעם לא הסתובבנו באותם חוגים. בגלל שהוא נראה טוב, הייתי בטוחה שהוא שחקן או דוגמן. חוץ מזה שהוא נראה לי כמו ילד בן 12.
"הוא התחיל לדבר איתי. אמרתי לו 'תשמע, אני חושבת שאתה חמוד, אבל במה אתה עוסק? כי כבר הייתי במקום הזה של לצאת עם שחקנים, וזה לא שיש לי משהו נגדם, אבל אני פשוט לא מעוניינת'. ואז הוא ענה: 'מצוין, אני עורך דין'. כשהוא אמר לי את שם המשפחה שלו, אמרתי: 'אתה גם לא שחקן וגם יהודי, זה מושלם'. וככה הכל התחיל.
"בדיוק עשיתי את התפקיד ב'סופרנוס' והצגות אוף־ברודוויי. הייתי מחוץ לרדאר, ואהבתי את זה שאין לו שום מושג מי אני. אמרתי לו: 'אם אתה מחפש בחורה להתחתן איתה, זו לא תהיה אני".
שנה וחצי לאחר מכן, כשהציע לה נישואים בטיול רומנטי לפאריס, היא שכחה את כל התיאוריות שלה על חתונה ומייד אמרה כן. שישה ימים לאחר מכן הם גילו שהיא בהריון. "זאת היתה הפתעה מוחלטת. הייתי כבר בת 40, ואמרתי: 'אוקיי, אני מציעה שפשוט נזרום עם זה".
בן זוגה הרגיש שהם חייבים להתחתן לפני הלידה, וכך, עם בטן הריונית של חודש שביעי, נישאו השניים בטקס צנוע. בינואר 2008 הגיח לעולם קיירן. "חשבנו שאנחנו צריכים לציין את הצד האירי של אביו, מאחר ששם המשפחה שלו בלאו הכי יהודי. כן, בעלי הוא אירי־יהודי, מה שאומר שהוא יכול גם לחשוב וגם לשתות".
לפני שנתיים מכרו בני הזוג את האחוזה של מרגוליס בסנטה מוניקה לשחקן אד אוניל, תמורת 3.5 מיליון דולר. כיום מתגוררת המשפחה ברחוב ווסט יוסטון בניו יורק בבית של 1,500 מ"ר, שקנתה מרגוליס ב־2004 תמורת 2.4 מיליון. הם מחזיקים גם בית כפרי באפסטייט ניו יורק, ששווה כמעט אותו סכום.
בחמש השנים האחרונות מרגוליס מצליחה להיות האישה הטובה ולעשות כמעט הכל. "אני אוהבת לקום עם הילד שלי בבוקר. ויש לי את העבודה הכי מדהימה בעולם, ופרטנרים שאני לא יכולה לחכות עד שני בבוקר כדי להיפגש איתם שוב. ואני גם אוהבת לחזור הביתה אל בעלי. אם היתה לי עבודה שהייתי שונאת, או בעל שהייתי רבה איתו כל הזמן, הייתי נראית עייפה.
"זה מסובך להיות האישה הטובה. יש ימים שאני נמצאת 16 שעות בעבודה, וכאמא את מרגישה אשמה כל הזמן. את רוצה להיות שם בשביל בעלך, להיות שם בשביל הילד, להיות מצוינת בעבודה שלך. אבל בסופו של יום, אם את שמה את כולם לפנייך, מה זה יעשה לך? אני מאמינה באיזון. אני לא יכולה לעשות את הכל, אבל אני משתדלת כמה שאפשר".
למזלה, הכל נראה די מושלם בחיים שלה. "זה היה מדהים להבין שאני כל כך מקובלת בקהילה ההוליוודית, לא חשבתי שזה יכול לקרות אפילו בעוד מיליון שנה. בסך הכל רציתי תפקיד כשחקנית כדי לשלם את שכר הדירה, לא חשבתי קדימה. לראות עכשיו את כל כוכבי הקולנוע הגדולים מתחילים להיכנס פתאום לעולם הטלוויזיה זה מרתק, והמעבר הזה מתרחש רק בזכות התפקידים: רוב הסרטים הגדולים מיועדים לילדים או לנערים מתבגרים, בזמן שבטלוויזיה מכוונים למבוגרים. אני מרגישה בת מזל שאני נמצאת שם, כי זה פורמט שפונה לכל כך הרבה אנשים שאפילו לא צריכים לעזוב את הבית ולמצוא בייביסיטר כדי לראות אותך. הם בסך הכל מתיישבים על הספה בבית ומתחברים לדמויות מרתקות. וזה כל כך מספק לגלם דמות כזאת".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו