התיידדנו כשהיה איש ימין שמפרסם טקסטים קשים. לא קשים כמו קרח, כמו סלע בזלת חם. הלכנו יחד כברת דרך, כקולגות, כשכנים לעמודי הדעות, לאותו בניין מגורים בפייסבוק. כשהוא פנה שמאלה חזק, התאכזבתי באופן אישי: איבדנו לטובת השמאל את אחד הכותבים היצירתיים, המשכנעים וחסרי העכבות.
אבל אלון מזרחי (47), כותב תוכן, תל־אביבי, לא דומם מנוע אחרי פניית הפרסה מהימין האידיאולוגי אל השמאל האידיאולוגי; הוא המשיך לנסוע, משאיר מאחוריו את השמאל הציוני, והופך ל"א־ציוני". ספרו החדש "חופש. מניפסט" (הוצאת לוקוס) הוא נאום אישי, עמוק מאוד, שמגולל תפיסת עולם שמתפשטת משייכות כלשהי, על גבול האנרכיזם.
אתה מתייחס לא אחת לשיוך העדתי שלך, כבן לאמא מרוקאית ולאב שהוא חצי עיראקי וחצי סמ"ך־טי"ת טברייני. אני אעז להטיח בך, באופן לא תקין פוליטית, שאולי ההליכה שלך שמאלה היא חלק מרצון להתקבל אצל אליטה מדומיינת.
"לא דחוף לי להשתייך לשמאל. יכולתי להישאר ימני עד היום. חברתית אני לא מוצא את עצמי בשמאל. אם הייתי רוצה להתקבל הייתי הולך לשמאל הציוני. במרצ היו מחבקים אותי בשמחה. אבל אני רדיקלי מדי בשביל מרצ. מה שלא אפשר לי להישאר בימין היא העובדה שהימין מתכחש לזה שהכיבוש בעייתי. יש בעיה. עשינו עוולות. אני לא רואה קו בימין שמבקש לעסוק בזה".
העוולה מתחילה במלחמת העצמאות, לא בששת הימים. אם חברון ושילה הן בעיה, הציונות היא בעיה. בסוף תצטרך להודות ש־48' זה כיבוש.
"זה נכון".
אז יש לך בעיה לא עם הימין אלא עם הישראלים.
"ויכוח על ההתנהלות שלנו בהיסטוריה זה משהו אחד, ומעשים שאנחנו עושים היום זה משהו אחר. 48' זה לא באותה רמה של דחיפות, לא באותה רמה של הכחשה, כמו מה שקורה בשטחים כרגע. אפשר להזיז את הגבול ולהפסיק לדכא את האנשים שיושבים שם, או להעניק להם אזרחות מלאה וזכויות מלאות. חיים שם אנשים, תחת אותו שלטון, במעמד שונה".
גם אם תשב רק בתל אביב, עדיין תכאיב למי שאומר "זו האדמה שלי". אולי כפתור הקסמים שלך צריך לבטל את מדינת ישראל.
"אני לא אוטופיסט. אני רק לא יכול לקבל מציאות שבה מישהו נוסע עם הילדים שלו וחיילים יורים עליו או שמישהו בגיל של הנכד שלו אומר לו במחסום 'סתום ת'פה', ואומרים לי 'זה לא נורא'. זה מחריד, מרעיל אותנו. הייתי רוצה שנחנך לא להיות אדישים לזה".
אבל לא עונים לך שזה לא נורא. עונים לך שכשהערבי יניח את נשקו יהיה שלום. שהמחסום הוא בגללם. שברגע שיפסיקו לייצר טרור לא יהיה מחסום.
"אתם המתנחלים מאוהבים באדמה הזאת כצו היסטורי? סבבה. רוצים לחיות פה יותר מכל מקום בעולם? סבבה. אתם פסיכים וזה לא מפריע לי. אבל אם אתה גר בהתנחלות ומאה מטר ממך יש אדם עם זכויות של צמית, למה אתה מסכים לזה? אם היה מגיע אדם שמוכן לשלם את המחיר האישי ולגור בפסגות או בטלמון ולצד זה דורש זכויות שוות לשכן שלו, אני מנשק לו את היד".
רגע, תבדיל. זה לא שנלקחה ממנו הזכות לחינוך, לבריאות, למזון, למים, אפילו לא לשלטון עצמי. אוסלו העניק לפלשתינים את האפשרות לנהל את חייהם. הדבר היחיד שנמנע מהם זו הזכות להגדרה לאומית, הקמת מדינה מחומשת.
"אוסלו נחתם ב־95'. ההתנחלויות התחילו חצי יובל לפני כן. המנגנון של ההתנחלות השאיר את האחר כנתין. זה כישלון אנושי אדיר. אפשר להגיד הרבה דברים על מפא"י אבל גם כשהם נלחמו בערבים וגירשו אותם, הם נתנו אזרחות למי שנשאר פה. בשנת 1950 ערבים הלכו לקלפי עם תעודות זהות. אני רוצה לשאול את המתנחל, איך אתה משמר מנגנון מפלה כזה כשאתה רואה אותו מול העיניים בדרך לעבודה? די כבר עם הסיפור של הפרחת השממה בהר טרשים קירח. זו לא היתה שממה אם היו שם אחרים".
"מתוך ההתנחלויות יבואו חשבון עם ראשי תנועתם". הפגנת ימין // צילום: אורן בן חקון
מדינת ישראל קמה על חורבות של לא מעט יישובים ערביים. ההתנחלויות לא.
"אני לא אכנס לקניון שבכל יום נותנים בו מכות למישהו, גם אם יגידו לי שהקניון הזה ניתן לי מאלוהים. אני יודע שהרבה מהמתנחלים מזדהים עם האמת של מה שאני אומר עכשיו. יגיע יום שאנשים מההתנחלויות והציונות הדתית יבואו חשבון עם ראשי התנועה הזאת וישאלו לאילו חיים הבאתם אותנו, מה עשיתם לנו".
אני חושבת שזה קורה. יש שיחה פנימית כזאת, אולי אתה לא מודע לה. בסוף אנשים הם תבוניים ומחליטים לבד על חייהם. הם לא פיונים בלוח שחמט שזמביש מזיז. תושב אלון מורה מרגיש ביומיום שלו שהוא עושה משהו למען אידיאל שגדול ממנו. שגם אם הוא יושב בבית ורואה סרט בנטפליקס, הוא אקטיבי בחזון הציוני כי הוא יושב על הר מעל שכם.
"השאלות יגיעו גם על רקע חברתי, של חיים ביישובים מבודדים, בקהילות חונקות. הרווקה בת ה־33 מההתנחלות. ההומו. המשכיל שרוצה לקרוא קפקא ושפינוזה מול האינטרס של השלטון שכולם יהיו עמות ושלא יידעו לקרוא".
אז מה אתה? לאן אתה שייך?
"בשלב הזה של חיינו על הכוכב הזה, זהות שבטית קולקטיבית מחייבת עיון. לאן זה מוביל אותנו?"
זהות שבטית נחוצה מאוד לנפש שלנו. אדם צריך לדעת מאיזו משפחה הוא ומאיזו קהילה כי המעגלים הללו מזינים את הצורך האנושי בשייכות. אתה אומר - אני לא שייך לאף אחד, אני עפיפון.
"אני שייך לעצמי".
לי יש רשימת זהויות שאומרת לאן אני שייכת. אני יודעת איפה אני יכולה להתפשט מהתחפושות. אם אתה אומר לבת שלך 'את לא שייכת לשום מקום', אז היא גם לא שייכת לאבא ואמא שלה. זה אכזרי.
"אני אגיד לילדה שלי אל תשמעי לאף אחד, אלמד אותה שאין דבר כזה שהחברה תגיד לה מה נכון ומה לא נכון".
"הבנתי שרואים אותי נחות"
הילדה שלו היא מיכאלה, משוש ליבו, בת תשעה חודשים, אותה הביא עם זוגתו שולמית אביצור, אם לילדה בת 10 מזוגיות קודמת. הם גרים במרכז תל אביב, עם גיחות שבועיות קבועות להפגנה בבלפור. מזרחי מתפרנס מכתיבת תוכן ומכתיבת מאמרים בעיתונות (בעבר כתב ב"מידה", "המקום הכי חם בגיהנום", "הארץ") ומחזיק חשבון פייסבוק שלו אלפי עוקבים.
גדל ביקנעם בבית ימני, "על רקע מציאות פוליטית שייעדה אותי להיות בריון ימני אלים". התחנך במוסדות הציונות הדתית, המכינה בגבעת שמואל ותיכון יבנה בחיפה, מוסדות שאותם הוא מכנה "סביבה גזענית".
היו־טרן הפוליטי שלו התרחש ב־2014, כשנכנס לאירוע שנתי של אתר "מידה", מגזין שמרני־ליברלי שהקים רן ברץ, ובו פרסם מזרחי מאמרים בקביעות.
"גדלתי בבית שדיבר ישראלית. לא ידעתי שצריך להסתיר משהו". מזרחי // צילום: יוסי זליגר
"הזמינו אותי למשרדים שלהם. נכנסתי לחדר וכולם סביבי מתנחלים אשכנזים בחולצות לבנות מגוהצות וזקן, מההרים והגבעות בסביבות ירושלים, ואני כמעט המזרחי היחיד. הסתכלתי סביב והבנתי שאני לא מרגיש בבית כמו שהייתי אמור להרגיש. אני חייב לציין שהייתי כוכב שם. כולם שיתפו את המאמרים שלי. העורכים היו הוגנים וחמודים יותר מאתרי חדשות אחרים שכתבתי בהם אחר כך. אבל כן, המזרחיות היתה המפתח לשינוי".
היסטוריה מפוברקת
מזרחי מגדיר את הבית שגדל בו כ"בית שדיבר ישראלית, לא ידעתי שצריך להחביא משהו". לדבריו, לא הבין בגיל צעיר שהסיפור הישראלי שמספרים לו הוא שקר. "ככל שהתבגרתי הבנתי שרואים אותי נחות. את הסבים שלי העלו ממרוקו כמו עיזות. אמא שלי ילידת קזבלנקה, גדלה לתוך ואדי סאליב. אבא שלי הרבה דורות בארץ, אפשר להגיד שמצד אבא שלי אני פלשתיני. התיאוריה של אבישי בן חיים מחרפנת אותי. ישראל השנייה עלק. אם סבתא שלי נולדה במרקש אז אני צריך להעריץ את ביבי? זה קשר של סיבה ותוצאה?
"כשגדלתי ביקנעם, בבית הספר הדסים אצל המנהל מאיר ללום, וכשהלכתי לבית הכנסת רבי מאיר בעל הנס ביקנעם, לא ראיתי בוז לשמאלנים, השפה הזאת לא היתה קיימת. התפללו איתנו פונקציונרים מקומיים של מפלגת העבודה והיה להם מקום של כבוד בבית הכנסת.
"לא באמת מוכנים ללכת עד הסוף". הפגנת שמאל
"אבא שלי עבד במשך 35 שנה כפועל אלומיניום ולא קיבל שום נכס. הקיבוצניקים קיבלו אדמות. כתבתי טור שהכותרת שלו היתה 'בשם ויקטור'; ויקטור זה מישהו שעבד איתי בהובלות. וגיליתי שיש לדיבור המזרחי התנגדות נורא חזקה בתוך הימין האינטלקטואלי. 'מידה', שאמור להיות פורץ דרך במחשבה, אוונגרד, לא מוכנים לדבר במונחים של צדק חלוקתי. משם הרגשתי שאני הולך ומתנתק מהימין. הרגשתי שאני לא מצליח לפתח שיחה שיש בה הטלת ספק".
ויום אחד אתה אומר 'חופש. אני רוצה חופש!' אני לא שמאל ולא ימין. אני בלון מרחף באוויר, בלון ששמו אלון.
"אני בעד יותר גשרים, הדגשת המשותף בין אנשים. אני ואת, שיושבים פה בדיזנגוף סנטר בתל אביב, ובן אדם שחי בקהיר, או בפקיסטן, או בהלסינקי - ההתמודדויות שלנו דומות. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יקבלו חינוך נורמלי, שיהיו לנו מי שתייה נקיים. אני צריך לחפש זהויות בשביל לארגן לעצמי סיבה למריבה?"
אתה מתכחש לזה שיש מרכיב באישיות האדם שהוא זהות פרטיקולרית. בעיניי, אם הכל אוניברסלי, אז הכל שטוח.
"אנחנו מדברים עברית, זו השפה שלנו. יש לנו זיכרון. ואנחנו הילדים של ההורים שלנו. אני לא מתכחש לזה. אני שואל לאן זה מוביל, לעולם של מלחמה מתמדת וסכסוך בלתי פוסק? אני יכול להיות חלק ממטען קולקטיבי אבל להיות חופשי ולהטיל ספקות".
שונות לא בהכרח אומרת היררכיה. יש שונה ושווה. לאנשים שונים יש שפות שונות ואמונות שונות, הם שייכים לעם מסוים ולארץ מסוימת. אני מנחילה לילדיי שביל ללכת בו. אתה אומר לבת שלך - אין שבילים. אתה יודע איזה פחד זה? זה כמו לעמוד על גג שאין לו גדר.
"אבל זו האמת. הכל דמיון. הסיפורים של השמיים, האבות, האימהות - הם הניתוק. זו היסטוריה מפוברקת. האמת זו אני ואת. כל מה שאמור לכפות עלי מה לחשוב הוא פסול. ונגיד שזה לא מפוברק, האם בגלל שהיו בהיסטוריה דוד המלך וגלות בבל ועיירה בגרמניה - אני צריך לשנוא ערבים?"
לא היית בימין הנכון אם אתה חושב שימין שווה לשנוא ערבים.
"ישראליות אומרת לשנוא ערבים. אני לא מאשים את הימין בזה. במערכת החינוך שלנו אין שום פרק שבו ילד יהודי לומד על השכנים הערבים שלו כבני אדם לגיטימיים. אני רדיקל אבל התהיות שלי נורא פשוטות".
מה הקצה של התורה שלך אומרת? תהיה פה אנרכיה, ולא יהיו רמזורים, ולא קופה רושמת, ולא חוק, או מסגרת? תיקח את הרעיונות שלך עד הסוף, איך העולם מתקיים? העולם עומד על תילו מזה שיש מקום שנולדת אליו, שפה שאתה מדבר, גבול בין מדינות, רכוש ששייך לך והוא לא של מישהו אחר.
"בעולם האוטופי שלי אנשים מבינים שהמציאות היא קונקרטית, לא סימבולית. דוגמה לאתגרים קונקרטיים? סביבה, חינוך, רפואה. חינוך שכולל מחזות, ספרות, חשיבה הומניסטית פילוסופית".
ותרבות של העם שלך? אתוסים כמו סיפור המבול וקריעת ים סוף?
"אני לא רואה חובה להאמין בזה. אני נולדתי לעולם הזה ואני אלך ממנו, ורק אלון מזרחי אחד היה. אין גרסאות משוכפלות שלי. למה אני צריך לחיות פנטזיות והזיות של מישהו אחר, גם אם הוא חי לפני אלף ואלפיים שנה? איך זה נוגע לי? מה לי ולרמב"ם או לדוד המלך? הם לא פגשו אותי ואני לא פגשתי אותם. אני לא אומר את זה בהתרסה, אלא בשביל לעורר מחשבה. אם אתה עובר דרך הספק ומחליט לחזור לדרך האמונה שלך, האמונה שלך תהיה יותר משוכללת".
אוקיי, אז הטלת ספק זה משהו שחסר בימין. מה חסר לכם? מה צריך לשנות בקהילה שבה אתה מסתובב היום? נקודות לשיפור.
"כל הדברים שבהם השמאל מאשים את הימין הם נקודות עיוורון שלו עצמו. אחד לאחד. הימין גזענים? השמאל גזעני לא פחות. בימין יש אוליגרכים? השמאלנים הם הכי פריבילגים, עשירים, יורשי דירות בתל אביב. בימין אין ספק ובשמאל אין כנות. בשמאל מטילים כאילו ספק, אבל רק לשם השעשוע. הם לא באמת הולכים עם זה את כל הדרך וחוזרים עם מסקנות אמיצות".
והחדר שאליו נכנסת במפגש של "מידה" הוא אותו חדר שאליו תיכנס אצל המקבילה משמאל. אותם גוונים.
"ברור. קחי את עמותות השמאל בישראל - 99 אחוז אשכנזים. אין מזרחים. מביאים לפעמים ערבי לחלון הראווה. אין הפנמה מהותית של פתיחות. בעניין הזה הימין מזהה נכון. השמאל האוונגרדי שטוף בעליונות אשכנזית ובשוביניזם. אחת מאושיות השמאל הבכירות והוותיקות סיפרה לי שמעולם לא הצטרפה לחבורת 'מצפן' בגלל היחס שלהם לנשים. היו להם את הדעות הכי נכונות בעולם והם ניצלו נשים שעברו מיד ליד כמו רכוש.
"העסקונה של תעשיית השלום והשמאלנות זה מנגנון שימור פריבילגיות, שהוא לא יותר מאשר ברושור. תראו איזה יפים אנחנו, נוסעים לכפר הזה והזה, כותבים מאמר אקדמי, אבל זו דוגמנות של ערכים. זו לא באמת מחויבות לערכים. כמה שמאלנים אשכרה נעצרו בהפגנה נגד הכיבוש? אפילו בימין היו מעריכים אותם יותר אם היו מוכנים לשלם מחירים. אתה כל כך נגד הכיבוש? לך תפגין עם פלשתינים ותיעצר. לך תעשה משהו אמיתי".
מרדנות בדרך להתפקחות
בסוף הסיפור שלך הוא יותר תודעה מזרחית מאשר שאלה של הצבעה למפלגה בקלפי.
"זה לא שאני מגדיר את עצמי על דרך החיוב ככזה. השלב הבא אחרי ההבנה של המקום שלי כמזרחי הוא לשאול למי עוד עושים את זה. אם אני נדחק אל הקיר כמזרחי, מה מרגיש הערבי? גם הפמיניזם הוא מפתח לשינוי, כשדוחפים אישה למשבצת ואומרים לה 'תהיי נרגשת, לא אנליטית'. אני רואה את מאבק האסי ומבין שהקיבוצים וההתנחלויות הם זרמים אחים לכל דבר.
"הזרמים הפוליטיים הדתיים בישראל - איך יכול להיות שכולם נוצרו על ידי גברים אשכנזים, מקצה לקצה? המזרחים הדתיים של ש"ס לבושים בבגדים של אשכנזים, במפלגות שתפרו להם אשכנזים. הליכוד, העבודה, מרצ והציונות דתית - מונהגים בידי אשכנזים. מה נשאר לך, להוריד מהמדף לאיזה אשכנזי אתה מוכן להתייחס כבוס שלך ושהוא יגיד לך מה לחשוב? יש נקודה שבה אתה מבין שכשאמרו לנו 'מדינה יהודית' זה היה עם קריצה. 'מדינה יהודית'? על מי אתה מדבר כשאתה אומר יהודים? כשאת שואלת אם אני מנסה 'להתקבל', ברור לך שאני לא שותף".
אתה מוכן להכיר במחויבות: יש לך מחויבות לשולמית זוגתך. יש לך מחויבות לעוד משהו?
"מחויבות לתפיסה המוסרית ולהשקפה שלי, למי שאני רוצה להיות. זה לפני הכל. לפני המדינה, אבא שלי, אמא שלי, שולמית, לפני הילדה שלי. אולי החיים יעמידו אותי במבחן שאני אצטרך לשנות את זה.
"בהודו ובפקיסטן מדברים באותה שפה בניבים קרובים, הודית ואורדו, אבל הורגים אחד את השני בגלל שאחד התאסלם במאה השביעית והשני לא. קחי נקודה נקודה בעולם. סבא שלו נלחם ומת, אבא שלו נלחם ומת, עד מתי זה ימשיך? יש שבטים באוקיינוס השקט עם מיתולוגיות הזויות. אולי גם המיתולוגיות שלנו לא כאלה להיט? לטובת זה שאוכל לחיות בצורה רגועה עם אחרים, עם כל הצער, אוותר על הסיפור של השבט שלי. אם הפקיסטני והמאורי והלבנים באמריקה יוותרו על משהו מהשייכות שלהם, שאת כל כך מקדשת, יישפך פחות דם ותהיה פחות שנאה בעולם".
יש משהו ששווה למות בשבילו, שיותר גדול ממך?
"כמו ייהרג ובל יעבור בתורה? כן. אם יגידו לך לפגוע באדם חף מפשע או למות, אז כן, למות. ואם אתה צריך להתכחש לעצמך באופן עמוק, עדיף למות, בדומה להנחיה היהודית שעדיף להיהרג ולא לעבוד עבודה זרה. למדתי בישיבות. אני מת על הדיאלקטיקה של הגמרא, על הדרשנות של כל פסיק ותג. לפעמים פוטרים את התשובה במיסטיקה או בהסברים שרירותיים, אבל תשומת הלב ללמה יש פה אות מסוימת ולא אות אחרת, נתנה לי הרבה. כל מי שגדל בחינוך דתי יש לו יכולת מהבית לביקורת טקסטים. את הקריאה הביקורתית שלי קיבלתי בשיעורי גמרא".
מה אתה משאיר אצלך מהבית הדתי שבו גדלת?
"עשרת הדיברות, ובמיוחד הדיבר השני, 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה'. יש בי שנאה לפסל ומסיכה. נשארתי פונדמנטליסט בזה. פסל ומסיכה זה סימבול. תסתכל על זה, זה עכשיו האלוהים שלך. המדינה, הדגל. התורה אומרת: בשם הדבר הזה יביאו אותך לעשות דברים נוראיים. ואני מקבל את הדיבר הזה שלם־שלם, יותר מהרבה דתיים.
"גם המושג של אברהם העברי, שנקרא כך משום שהיה הוא בעבר האחד של הנהר, והעולם מן העבר האחר. המרדנות היא הדרך להתפקחות. אדם חושב חייב להיות אדם מורד. עם הדורות היהדות הופכת להיות ממסדית אבל אברהם ניפץ את כל העולם המוכר, את העולם האלילי היחיד שהכיר, ואמר - אין דבר כזה ייצוג של אלוהים, הכל מופשט. אין מקום שבו אלוהים נמצא יותר מאשר מקום אחר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו