"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יוצרים את הרגע: הקירות המדברים

אובדן, הקרבה והתגברות • ארבעה רגעים משמעותיים בשנה החולפת של ארבעה חיילים, מוצגים דרך יצירותיהן של ארבע אמניות • ינון פרץ פגש את ג'ודי קופלמן

,עודכן
"אם חייל יקבל השראה מהציור, זה שווה הכל". ינון פרץ וג'ודי קופלמן // צילום: גיל אליהו - ג'יני // "אם חייל יקבל השראה מהציור, זה שווה הכל". ינון פרץ וג'ודי קופלמן

ימים ספורים לפני שנפל עלינו הסגר השני נפגשו ינון פרץ וג'ודי קופלמן שהגיעו משני עולמות שונים לגמרי, ליד הקיר החיצוני הלבן והריק של אולם ההרצאות בבסיס חוות השומר. ינון הוא חייל בודד בן 20 שהגיע מהמגזר החרדי וג'ודי היא אמנית גרפיטי שמאז שבתה שירתה לפני כשנתיים בבסיס, היא החלה בו בפרויקט "קירות מדברים".

ג'ודי קופלמן בגרפיטי לחייל הבודד מחוות השומר // צילום: גיל קרמר

ינון פרץ התגייס ביולי האחרון ושובץ לטירונות בחוות השומר. כמו רבים מהחיילים המגיעים לחוות השומר מרקע קשה, גם הוא עשה דרך ארוכה מתחתית השפל של חייו, עד שהחליט להתגייס לצה"ל.

"עד גיל 13 וחצי גדלתי במשפחה חרדית חוזרת בתשובה. אבי היה מנהל קופ"ח והתפרנס יפה עד שהוא חלה בשחמת הכבד. מאז ועד שהוא נפטר כעבור כשנתיים, הוריי התגרשו, עזבתי את הבית ועברתי לגור איתו אצל סבתי, התרחקתי מהדת ועברתי מבית ספר אחד לאחר עד שמצאתי בית ספר חילוני שידע איך להתמודד איתי", מספר ינון. "כשאבא נפטר הייתי בן 16, עברתי לגור בדירה שכורה והתפרנסתי מעבודות מזדמנות. לקראת גיל 18 היה מקרה שבעקבותיו נעצרתי למשך שבועיים. שם התחיל השינוי. החלטתי להפסיק עם השטויות, לקחת את עצמי בידיים ולסמן לעצמי דרך ומסלול שאני מאמין בו ומכוון אליו".

עוד בפרויקט:

אופטימיות בזמן מגיפה

צבעים של זיכרון

רגשות אכילים

כעת הוא חולם לעבור את הטירונות הבסיסית בהצלחה ולאחריה להשתלב במסלול שיוביל אותו לשירות קרבי בגולני. כשנפגש בשבוע שעבר בשעות בין הערביים עם ג'ודי בסמוך לקיר הריק של חדר ההרצאות, הבין כי גם בשבילה מדובר באירוע מיוחד: בשונה מציורי קיר אחרים שציירה בבסיס שהיו כלליים, הציור שהיא התעתדה לצייר וציירה לבסוף על הקיר הריק התבסס על סיפורו האישי. בסיומו נראתה דמותו של ינון כשהוא עומד במרכז על רקע הזריחה כשהוא ספק מצדיע ספק מסתכל אל עבר האופק. גם את אמרת השפר שנכתבה לצידו של הסיור הוא זה שבחר: "החוכמה היא לראות את האופק".

לאתר של ג'ודי קופמן

ינון מסכם: "אם אצליח להעביר הלאה את ההתמודדות שלי עם המכשולים והדרך שהחיים זימנו לי, ולעזור אפילו לחייל אחד שיישב פה ויקבל השראה מהציור, זה שווה הכל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר