הרציפות וההמשכיות במאבק באיראן מעוררות השראה – ואף מובילות לתוצאות

בעוד אזרחי ישראל נערכים לסגר המתקרבבעקבות עלייה משמעותית בנתוני התחלואה מנגיף הקורונה, הסביבה המזרח-תיכונית ממשיכה לבעבע. בין פרחי השלוםובין תופי המלחמה, מאמצי התקיפה כנגד תשתיות איראניות בסוריה לא עוצרות. התקיפה שבוצעה לאחרונה באזור חלבממחישה את המשכיות האסטרטגיה הכוללת – מניעת ההתפשטות האיראנית במזרח התיכון.

אחד מעשרת עקרונות המלחמה הינו עיקרון הרציפות וההמשכיות. משמעותו היא כי כל פעולה או מערכה חייבת להימשך עד ההגעה ליעד הנדרש, קרי, השגת המשימה במלואה. ללא רציפות, לא תהיה הכרעה – דוגמאות רבות לכך ראינו בעבר במערכות שונות, בעיקר באלו בהן לא התגלתה נחישות והפעולות היו "מזוגזגות" ונטולות רצף.

הרציפות מתחייבת מתוך ההבנה שככל שתעמיק את המאמץ ולא תרפה ממנו, לא תאפשר לצד השני להתאושש או להביא עתודות בכדי להתמודד מולך. היכולת לפגוע באויב היא חשובה, אך היכולת למנוע ממנו להתאושש היא חשובה לא פחות. כאשר מדובר ב"תמנון" האיראני, החשיבות של ההיבט הזה היא קריטית, שכן תקיפה כזו או אחרת לא תשנה דבר, אלא אם תהיה לה המשכיות שתימנע הקמה של אתרים מחדש ושליחה של תגבורות. ההמשכיות הזו היא גם מבחן פסיכולוגי – מי ירפה ראשון? ברור שיש לכך השלכות ארוכות טווח וכוללות.

מאמצי התקיפה שאנו רואים במרחב סוריהועיראק אינם מנותקים מתהליך השלום עם המדינות הסוניות המתונות – זהו ציר שמתגבש בעיקר מתוך האינטרס הכולל של מניעת ההתפשטות של המהפכה האיראנית באזור. האמירויות לא יגיעו לדשא בבית הלבן מתוך "אהבת מרדכי", וגם המושג "שלום תמורת שלום", למרות היותו נכון ככותרת, מסתיר בתוכו שילוב אינטרסים של חופש פעולה בסביבה, עד כדי תנועה אווירית וימית של אמצעי תקיפה מעל שמי מדינות ערביות שנכנסות ל"מטריית" השלום, שהיא בעצם "מטריית" הגנה בחסות אמריקנית.

המאמץ של ארצות הברית בהובלתהנשיא דונלד טראמפמוכוון לשלושה יעדים מרכזיים: טיפול מתמשך באיראנים, יצירת אינטרסים כלכליים באזור ויצירת מומנטום של הצלחה לקראת הבחירות הקרובות בארצות הברית. יש לומר שהמאמץ הזה לעת עתה מצליח – הסכמי שלום נחתמים,האיראנים מותקפים ונפגעים, והסקרים מצביעים על מומנטום חיובי לטראמפ. עד כה זה נראה טוב עבור כולם.

ועם זאת, אנו נמצאים בכוננות גבוהה בצפון אל מול חיזבאללה, וכבר נאמר שהאיראנים יגיבו על התהליכים המתוארים בדרכם שלהם. התהליך המתואר לא יגובה בשתיקה איראנית – התגובה בוא תבוא, והיא גוזרת מצבי מוכנות ובעיקר נדרש להיזהר משאננות.

מאמצי הלחימה כנגד תשתיות איראניות במזרח התיכון, בצד מציאות של הסכמים עם עמי האזור, הינם מבורכים. מי שטוען שאין אסטרטגיה – יכול להבין שבהחלט יש כזו, ושהיא מביאה פירות חשובים מאוד – בתוך הסיפור הזה ניתן להבין מדוע האמריקאים משלבים מכירה של אמצעי לחימה, לדוגמת ה-F-35. זהו אינטרס כלכלי בעיקר עבור טראמפ להניע את גלגלי המשק האמריקאי, שסובל לא מעט מנגיף הקורונה, בנתונים די בולטים. גם מצב הכלכלה במדינה חשוב לקראת הבחירות בנובמבר.

באשר לישראל, ניתן לומר שלפחות בהיבט הזה, הנחישות משתלמת, אפילו מאוד. עד לפני שנים ספורות, נדמה היה שזה בערך אנחנו מול כל העולם, בייחוד בהקשר האיראני. בימים אלו אנו מבינים שמשהו מהותי השתנה, שאנחנו לא לבד בסיפור הזה, ושנרקמה קואליציה חשובה ביותר, כזו שמביאה לידי ביטוי עוצמות שונות, חלקם בשדה הביטחוני וחלקם בשדה הכלכלי.

בפועל, מדובר בחיזוק הביטחון הלאומי שלנו, שמתבסס על בריתות ועוצמות אזוריות, לא פחות מעוצמת צה"ל, הכלכלה שלנו וחוסן החברה. רציפות מאמץ הלחימה נגד האיראנים, והנחישות ששודרה בערוץ הזה בעשור האחרון, מעוררי השראה. התוצאה ניכרת.

הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספרים "האדם שבטנק" ו"כיוון ברור".