המצב בצפון ובדרום: שקט משקר

בין הקורונה והכלכלה, האמירויות והפוליטיקה, נותר לציבור הישראלי מעט מאוד קשב, אם בכלל, לענייני הביטחון. מבחינתו של ישראל ישראלי, כל עוד שום דבר לא מתפוצץ - הכל בסדר. יש בכך מידה לא מועטה של היגיון וגם של בריאות נפשית, אבל יש בכך גם משום התעלמות מהמציאות. השקט הזה אינו מעיד על דבר; הוא אמנם משכר, אבל הוא בהחלט גם משקר.

עדות לכך ניתנה בחשיפת השב"כ על הפיגוע שסוכל באחרונה בצומת ביל"ו. אזרח ישראלי, בן מיעוטים תושב הדרום שגויס בידי חמאס עזה, תכנן לפוצץ מטען חבלה. הוא נעצר בזמן. עוד פיגוע נמנע - המי־יודע־כמה בשנים האחרונות - אבל עין מקצועית לא יכולה להסתפק רק בעמודת ההצלחות. היא חייבת להביא בחשבון גם את עמודת המוטיבציה. וזאת, מעשה שטן (או מעשה חמאס), ממשיכה להרקיע שחקים.

אותו ישראל ישראלי עמד השבוע במוקד תרגיל חטיפה שבוצע בצפון השומרון. אוגדת יו"ש תרגלה התמודדות נרחבת עם התפרצות בשטחים, שבשיאה נחטפים שני ישראלים. התרחיש מעניין, וגם אפשרי: חוליית חמאס שמגיעה מירדן, חוצה בחשאי את הגדר ונקלטת בידי פעיל הארגון בצפון ים המלח. היא פוגשת שני ישראלים שמגיעים לפגוש אותה למטרות עסקיות, רוצחת אחד מהם וחוטפת את השני - איש שב"כ לשעבר - לכפר תייסיר שבצפון השומרון. במבצע מודיעיני מורכב מצליח צה"ל לאתר את הבית שבו מוחזק החטוף. הימ"מ המשטרתית נקראת לחלץ אותו.

החילוץ עצמו לא תורגל בפועל, אבל כל המהלכים עד אליו - כן. "החטיפה" נפלה על כל היחידות המתורגלות, לרבות האוגדה, בהפתעה מוחלטת, באמצעו של התרגיל האוגדתי, שבו "נעצרו" עשרות אנשי חמאס במבצע מורכב בדרום הגדה. למי שהתרחיש הזה נשמע מוכר, זה לא במקרה: הוא מתכתב לא מעט (בשינויים מתבקשים) עם חטיפת הנערים בקיץ 2014, שהובילה למבצע צוק איתן בעזה.

גם היום, הנחת העבודה בצה"ל היא שאירוע נרחב עלול להפוך ממקומי לרב־זירתי. תרחיש התרגיל השבוע התחיל בכלל באירוע בצפון; אם צה"ל אכן יפעל באופן נרחב כנגד חמאס בגדה, התגובה עלולה לבוא מהרצועה. המשמעות היא שנגמר הלוקסוס של מלחמה ממוקדת, שבה צה"ל כולו מרוכז בחזית אחת למלחמה באויב אחד. כל אירוע בצפון עשוי להדליק את יו"ש או את עזה, ולכל פיגוע בגדה יש פוטנציאל להפוך למערכה כלל־פלשתינית.

חיזבאללה לא יורדים מהעץ

במדרג האיומים, מציב צה"ל במקום הראשון את הצפון. הזירה הפלשתינית אמנם נפיצה יותר, אבל הזירה הצפונית מסוכנת בהרבה, בגלל עוצמתו של חיזבאללה. לחסן נסראללה אין אמנם אינטרס להילחם בישראל, אבל הנקמה שהוא מבטיח - רצונו להרוג חייל צה"ל, בתגובה למות הפעיל שלו בתקיפה שיוחסה לחיל האוויר בדמשק - מחזיקה את צה"ל כבר חודשיים בכוננות שיא על הגדר.

עזה בימי קורונה // צילום: רויטרס

בצה"ל מנסים בתקופה הזאת, בהצלחה חלקית בלבד, להיכנס לראשו של נסראללה. מצד אחד הוא אינו רוצה בהסלמה, כאמור. מצד שני, הוא יודע שהרג ישראלי יוביל לתגובה שעלולה לגרור אותו להסלמה שממנה הוא מבקש להימנע. הסבר אפשרי אחד לפרדוקס הזה נובע מרצף הכישלונות שלו בשנים האחרונות לגבות מחיר מישראל על פעולותיה בזירה הצפונית.

הסבר אחר - לחץ מצד הלוחמים שלו בשטח, שמחפשים אקשן. זאת תופעה מוכרת, שגם חמאס בעזה נאלץ להתמודד איתה; לוחמים שהתגייסו למלחמת ג'יהאד בישראל, ונאלצים לכלות את זמנם באימונים ושעמום.

לנסראללה היו שתי הזדמנויות בחודש האחרון לרדת מהעץ, אחרי הפיגועים הכושלים של אנשיו בהר דב ובמנרה. הימנעותו מכך - והצהרותיו הגלויות כי התיק עדיין פתוח והנקמה תגיע - משמרים פוטנציאל הסלמה, אולי אפילו נרחבת. זה קורה בתקופה רגישה במיוחד: ערב החגים, ובשיא המאמץ לאפשר חיי שגרה אזרחיים כדי לשקם את הכלכלה בצפון, שנשענת בעיקר על תיירות.

בחיזבאללה מודעים לכך, ועלולים לנסות לנצל את הסיטואציה הזאת לטובתם. ישראל תידרש להגיב, ואסור לה למצמץ; בדיוק כפי שעמדה על עקרונותיה בסבב הלחימה האחרון ברצועה, היא תיאלץ לעשות כעת בצפון - תוך לקיחת סיכונים גבוהים בהרבה. כל מדיניות אחרת עלולה להשפיע לרעה על מאזן ההרתעה ההדדי בצפון, ולהגדיל את תיאבונם וחוצפתם של נסראללה ופטרוניו האיראנים.

כל זה קורה, כאמור, הרחק מעיני הציבור. הצפון אמנם מלא במחסומים של המשטרה הצבאית, אבל על האזרחים לא מוטלות כל מגבלות. אלא שאירוע עלול להפר את השקט הזה ברגע, ולהפוך את הגזרה כולה לזירת מלחמה. זה גם המצב ביו"ש, שעל פניו נהנית משקט חסר תקדים, אבל כל הנתונים בה משדרים אי־יציבות ושטח שמבעבע ועלול להגיב באופן לא צפוי.

לאזרח הפלשתיני אין עניין במלחמה. הוא רוצה פרנסה. גם להנהגתו אין עניין במלחמה, אבל היא איבדה כיוון. למרות שסוגיית הסיפוח ירדה מהפרק, הרשות הפלשתינית מסרבת לנרמל מחדש את יחסיה עם ישראל. כבר 17 שבועות שאין העברת כספים ואין תיאום ביטחוני. הבעיה הקטנה היא שזה מקשה על הפעילות הביטחונית של שני הצדדים. הבעיה הגדולה היא שהגדה נקלעת אט־אט לאנרכיה. המשילות יורדת, כנופיות מקומיות מרימות ראש, האפקטיביות של מנגנוני הביטחון בנסיגה ולא ברור אם וכיצד ניתן יהיה לשקמה.

החוכמה הרווחת גורסת שהפלשתינים מחכים לנובמבר, כדי לראות מי ייבחר לבית הלבן. בינתיים הם מביטים בדאגה בעולם המוסלמי, שמאבד בהם עניין. היחסים עם האמירויות עשויים להחזיר לקדמת הבמה את מוחמד דחלאן, מקורבו של מוחמד בן זאיד ושנוא נפשה של הנהגת הרשות הפלשתינית. לדחלאן קשרים ארוכי שנים עם מערכת הביטחון הישראלית, אבל גם עם חמאס: מוחמד דף הוא חבר ילדות שלו ממחנה הפליטים בחאן יונס. לא ברור עד כמה יקבל אותו הציבור הפלשתיני, למרות שקשריו במפרץ מבטיחים, לכל הפחות, עתיד כלכלי טוב יותר לפלשתיני הממוצע, גם בעזה.

ברצועה מוטרדים מהנגיף

בינתיים מוטרדים בעזה בעיקר מהקורונה. חצי שנה הצליחו לשמור שם על מספרים אפסיים, אבל בשבועות האחרונים ההתפרצות הגיעה והמספרים זינקו. נכון לשלשום דיברו כבר על אלף נדבקים, ובהתחשב בצפיפות ברצועה, המספר הזה צפוי לעלות בתלילות.

ישראל עוקבת אחר הנעשה שם בדאגה, למרות שצרותיה לא טובות יותר: מומחי צה"ל - שחזו בדיוק רב את העלייה הנוכחית בהדבקה - צופים שללא צעדים דרסטיים (ובראשם סגר כללי) שיוביל לירידה במספרים, אנחנו צפויים לראות בשבועות הקרובים גם עלייה במספר החולים קשה והמונשמים, וכתוצאה מכך במספר המתים.

כדי לקדם את הרעה הזאת האיץ צה"ל את הקמתה של מפקדת "אלון", שפועלת לקטיעת שרשרת ההדבקה ולטיפול במוקדי התחלואה. אלף חוקרים אפידמיולוגיים כבר עובדים, ואלף נוספים יוכשרו בשבועות הקרובים. גורם בכיר אמר השבוע שטועה מי שחושב שהמערך הזה לבדו יצליח לפתור את הבעיה. "אם המספרים יירדו מתחת לאלף נדבקים חדשים ביממה, נוכל לשמר אותם על רמה נמוכה", הבהיר. "אבל אם המצב הנוכחי יימשך, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בבעיה קשה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו