הגילויים על מה שמתחולל בחדרים הסגורים במשטרה ובפרקליטות - לכאורה שיתוף הפעולה הפסול, הטיוח, האינטרסים הזרים שמתערבבים בהחלטות מקצועיות, מדהימים ככל שיהיו, לא באמת מפתיעים את מי שעוקב מקרוב אחר מערכות אלו.
הם בוודאי לא הפתיעו את נתניהו. המתקפות האחרונות שלו נגד "מערכת אכיפת החוק" כלל לא משמשות קו הגנה במשפט ששלב הדיונים בו יתחיל בינואר. הן גם לא נועדו לאוזני חברי הליכוד ואנשי הבייס שזועמים על המשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש ומה שביניהם. במערכת הפוליטית מעריכים כי נתניהו מכוון את חיציו לעבר שלישיית הצמרת של כחול לבן: בני גנץ, גבי אשכנזי ואבי ניסנקורן.
כי מאחורי הקלעים, תחת מעטה הקורונה, משפט נתניהו וההפגנות בבלפור, מתנהל הקרב האמיתי שיכריע את גורלה של המערכת הפוליטית כולה. הקרב על פסקת ההתגברות בנושא ראש הממשלה החליפי.
נראה שנתניהו מתחיל להשלים עם העובדה שלמרות תמרוני ההתחמקות, הרוטציה קרובה מתמיד. כל עוד המצב הכלכלי ימשיך להיות בכי רע, הקורונה תתגבר, ושלב העדויות במשפט יעשה שמות בקמפיין הבחירות של הליכוד, נתניהו לא יוכל לממש את תחנת היציאה שכרה לעצמו בדצמבר, מה שאומר העברת תקציב ומסלול ישיר לרוטציה לראשות הממשלה שבו הוא יורד מכס השלטון והופך לראש הממשלה החליפי.
העניין שעליו לא יסכים לוותר בשום אופן הוא האפשרות שבג"ץ יפסול אותו מלכהן בתפקיד ויודיע שלמרות החוק שעבר בנושא, מעמדו קרוב יותר לזה של שר, שחייב להתפטר עם הגשת כתב אישום, מאשר של ראש הממשלה. הדרישה שהניח נתניהו לפתחו של גנץ אולטימטיבית וחד־משמעית: בלי התגברות מפני בג"ץ בנושא, לא תהיה רוטציה. גנץ נוטה להסכים. הפתח הצר שלו ללשכת ראש הממשלה הופך פתאום רחב מעט יותר. אלא שאבי ניסנקורן ומי שהתגלה כמושך בחוטיו לא פעם, גבי אשכנזי, מסרבים בכל תוקף.
"ציר מנדלבליט", מכונים השניים. גם כאשר האמת זועקת לשמיים, והעוולות של מערכת המשפט נחשפות לעין כל במלוא כיעורן, ממשיך ניסנקורן, בגיבוי והכוונת אשכנזי, לעמוד כחומה בצורה ולגונן על מנדלבליט, על צמרת הפרקליטות ועל חבריהם השופטים, הופך אותם לחסיני כל ביקורת, מה שמגביר את הסיאוב ובמקביל את הפגיעה המתמשכת של אמון הציבור. אבל כך מנדלבליט דורש. וזה מה שהוא מקבל. כפרקליט צבאי ראשי עבד מנדלבליט עבור הרמטכ"ל אשכנזי, עכשיו השר אשכנזי גומל.
על מה מדברים השניים בימים אלה בשיחות פרטיות - אין מי שיודע. אבל על מה דיברו בימים ההם, כעת כבר כולם יודעים.
ספק רב אם המתקפות של נתניהו נגד צמרת הפרקליטות יביאו לריכוך בעמדתם של ניסנקורן ואשכנזי. הרי לא הגנה על מערכת המשפט בראש מעייניהם אלא ריצוי מנדלבליט. אפילו שכר נאה בצידה: רק השבוע קבעה דינה זילבר מטעם מנדלבליט כי ניסנקורן יכול לעסוק בענייני ההסתדרות שעמד בראשה לא מזמן, ללא חשש שיש בכך ניגוד עניינים.
אבל את נתניהו זה לא מעניין. מצידו, גנץ צריך לגלות מנהיגות ולעמוד בפרץ אם הוא רוצה להיות ראש ממשלה בנובמבר הבא. אם לא - זה לא יקרה. לא עכשיו וכנראה לא לעולם.
מתקרבים ומתרחקים
קשה היה שלא להבחין בניסיונות ההתקרבות האגרסיביים של גנץ לאוכלוסייה החרדית. אחרי פרשת התמיכה בחוק איסורי טיפולי ההמרה חידש גנץ את מאמציו, כשהפעם החליט לעשות זאת מעל ראשי נציגי הציבור החרדי בכנסת ולהגיע ישר לשטח - אל ראשי הערים והיישובים. שרי כחול לבן צבאו בימים האחרונים על כל ריכוז חרדי אפשרי במדינה. והם לא באים בידיים ריקות. הרבה מאוד כסף חילקו גנץ ואנשיו באמצעות משרדי הממשלה שברשותם ליישובים חרדיים. הח"כים החרדים יכולים לזעום עד מחר. כשעומר ינקלביץ', בני גנץ ואחרים מגיעים עם מזוודות עמוסות כל טוב - הם מתקבלים בזרועות פתוחות לכל מקום.
כסף שאמור היה לצאת מקופות העיריות מוזרם ישירות מתקציב משרד הביטחון. לאחרונה, בעקבות פנייה מהשטח החרדי, מימן המשרד במאות אלפי שקלים הדפסה והפצה של מחזורי תפילה לראש השנה ויום כיפור לחלוקה במלוניות קורונה.
גנץ רוצה לחדש את הקשר עם החרדים כדי להקשות על נתניהו לצאת לבחירות בלי סיבה בדצמבר. בינתיים הח"כים החרדים עצמם לא איתו, ואפילו די רוגזים על כך שהוא ושריו מסתובבים בשטח, ועוד בלעדיהם, אבל גנץ בונה על זה שאחרי הציבור יבואו גם המנהיגים, כפי שהיה גם עם נתניהו. לדרעי, ליצמן וגפני אין שום עניין באמת עם רה"מ ואין באמת שום קושי למצוא התבטאויות די עוינות כלפיו מתחילת הדרך לפני עשור, אבל עם הזמן הפכו לנאמניו הגדולים בשל דרישת השטח.
אבל כמו עם סיפור חוק ההמרה, מגיע עניין פתאומי לכנסת וממוטט את מאמצי ההתקרבות הבלתי נלאים. הפעם זה הגיע בדמות חוק הגיוס. על פי הסיכומים נעשו שינויים בחוק המקורי, ההוא שדרש ליברמן, בין השאר בנושא מכסות הגיוס שייקבעו על ידי הממשלה ולא בחקיקה. בסיעות החרדיות ציפו שהחוק המשוכתב יונח על שולחן הכנסת באופן מיידי, עוד לפני המועד האחרון שקבע בג"ץ. להפתעתם, משרד הביטחון של גנץ, במקום להניח את החוק בכנסת, הניח בקשת דחייה בבג"ץ. גנץ, מסתבר, לא מוכן להעביר חוק שישמש את יריביו לעשות ממנו מטעמים, עד שלא יובהר לו אם הולכים לבחירות או לא. מבחינתו, רק אחרי שיהיה תקציב מאושר ב־23 בדצמבר, אפשר יהיה ב־24 להניח את החוק.
שלח ימפה את השמאל?
בינתיים שינויים אפשריים במפה הפוליטית שהולכים ונרקמים לאיטם עשויים לחדש את מפת האיומים מצד נתניהו במקרה של הליכה לבחירות. עפר שלח, שנענה בשלילה לדרישת הפריימריז שהציב ליאיר לפיד, יכול להישאר במפלגה, לבחור אם להיות אופוזיציה או להיות ילד טוב ולנסות להמשיך.
על פי ההערכות הרווחות זה לא יקרה, כיוון שאת קריאת התיגר אי אפשר להחזיר וכך גם את השותפות רבת השנים בין השניים. האופציה הריאלית ביותר היא ששלח יפרוש מיש עתיד וינסה להקים מערך פוליטי חדש בשמאל.
בימים אלה נערכות בדיקות, באמצעות סקרים ומחקרים שונים, כמה שווה כוחו האלקטורלי של שלח כראש מפלגה חדשה או קיימת. אם יהיה על הגל יוכל לסחוף אחריו גם את מרצ ואולי דמויות נוספות המהרהרות בימים אלה באפשרות להצטרף למערכת הפוליטית כמו הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט וראש עיריית תל אביב רון חולדאי. לגבי שלח, מפלגת העבודה אינה רלוונטית. היא כבר חלק בלתי נפרד מכחול לבן. תמורת שני מקומות בכל עשירייה ירוצו שתי המפלגות ברשימה אחת.
שם נוסף במפלגתו של שלח, אם וכאשר: יאיר גולן. הקרקע לשיתוף פעולה בין השניים כבר מוכנה מזמן. מתברר ששלח, כבר לקראת בחירות מספר 2, שקל לפרוש מכחול לבן וניהל מגעים אינטנסיביים עם גולן (שלח בתגובה: איני נוהג להגיב לכל שמועה; מ"ט). בסופו של דבר העדיף גולן לחבור למפלגה שהקים אהוד ברק עם מרצ. גולן אישר כי גורמים כאלו ואחרים פנו אליו והוסיף: "היום זה לא רלוונטי, חייבים להקים מפלגת שמאל ציונית גדולה שתדיח את נתניהו".
ועוד מיני־מפץ בשמאל שעשוי להתפתח: מפלגה יהודית־ערבית חדשה שעל ייסודה יש מי שכבר עומל. מאז הצטרפה מפלגת חד"ש לרשימה הערבית המשותפת, אין עוד למעשה רשימה המציעה שותפות כזאת, ולחלל שנוצר יש מי שרוצה כעת להיכנס. מה גם שהרשימה המשותפת הולכת ותופחת מבחירות לבחירות ומסקר לסקר, ויש כבר הרבה בשר שאפשר יהיה לנגוס בו ולהפוך לכוח פוליטי משמעותי נוסף בגוש השמאל, עם אוריינטציה מתונה יותר, אפילו כלשון מאזניים לקואליציה.
סמוטריץ', בעירבון מוגבל
נפתלי בנט מייחל לרגע שיוכל להכריז על מועמדותו לראשות הממשלה, אבל את זאת יוכל לעשות רק אחרי הכרזה על מערכת בחירות ורק אם מצבו בסקרים ימשיך להיות דומה למצבו הנוכחי. בינתיים היערכותו להכרזה נמשכת במלוא המרץ.
שאשא־ביטון מקיימת מגעים להקמת מפלגה תואמת כולנו של כחלון // צילום: אריק סולטן
אחד המכשולים שעומדים בפניו הוא זהות הרשימה. מרשימת ציונות דתית על גווניה צריך יהיה בנט להעמיד רשימה כללית ומרכזית שתוכל למשוך קהל רב בקנה מידה של מפלגת שלטון אמיתית. בהקשר הזה ניצב בנט בדילמה רצינית לגבי מעמדו של בצלאל סמוטריץ'.
היחסים בין השניים מעולים. שיתוף הפעולה מצוין. מאז נכנס לפוליטיקה אמנם נאלץ בנט להראות את הדלת לכמה מחבריו, אבל ממש לא בא לו לעשות את זה גם עם סמוטריץ'. בין השניים יש כימיה שבנט לא היה רוצה לוותר עליה. אולם מנגד, הוא חושש כי ההתבטאויות של סמוטריץ' עלולות להזיק לקמפיין. לקו החדש של המפלגה המתמודדת לשלטון.
יותר משעתיים נועדו השניים השבוע כדי ללבן את העניין. בנט היה רוצה לראות את סמוטריץ' מוריד פרופיל בתקופה שמההכרזה על בחירות ועד ליום הבוחר. גם לא היה רוצה לראות אותו משתמש בטייטל "יו"ר מפלגת האיחוד הלאומי", אלא נטמע בתוך המפלגה הרחבה ונבלע בתוכה. הוא גם מחפש שמות חדשים לצרף לרשימה, שמות אטרקטיביים ומעניינים שיסייעו לדימוי ההתחדשות שאותו הוא מעוניין לשדר.
המהלך עשוי לדחוק את סמוטריץ' במעלה הרשימה. בתמורה יעניק לסמוטריץ' תפקיד של שר, אם ייכנסו לממשלה, כהתחייבות עם מילה של כבוד שאיש לא עוקף אותו בהקשר הזה. סמוטריץ' הבהיר שגם אם יקבל את התנאים, על סיעת האיחוד הלאומי ישמור כסיעה עצמאית. דרך מילוט לפילוג במקרה של אי־שביעות רצון מהמתרחש. בנט כנראה יסכים.
גם לבנט יש איומים מבחוץ. בימים האחרונים מקיימת יפעת שאשא־ביטון פגישות רבות במסגרת הכנת הקרקע לאפשרות להקמת מפלגה בראשותה. המפלגה, תואמת כולנו לשעבר של משה כחלון, אמורה לרכז אליה דמויות חברתיות, שולמנים, נציגי עצמאים ועסקים קטנים, עשויה לנגוס באכזריות בימינה, שבינתיים מרכזת אליה את מאוכזבי נתניהו שלאו דווקא נמצאים בשמאל המדיני.
שאשא־ביטון הפכה לדמות מוכרת ואהודה אחרי שהובילה את המאבק בהחלטות הממשלה בוועדת הקורונה בראשותה. למרות שהיא חברת סיעת הליכוד, לא חששה לצאת לקרב ראש בראש מול נתניהו, שר הבריאות וצמרת המשרד, לדרוש תשובות ברורות ולא היססה לבטל את החלטותיהם כשאלה לא הגיעו.
בליכוד הבינו נתניהו ויו"ר הסיעה מיקי זוהר, שבקרב הזה יפסידו ולכן ביטלו את הסנקציה להדיח אותה מראשות הוועדה. תחת זאת הסיתו את כל נושאי הקורונה לוועדת החוקה בראשות יעקב אשר מיהדות התורה, והותירו את שאשא־ביטון לעמוד בראש ללא גוף. בקורונה היא אולי כבר לא עוסקת, אבל זמן פנוי להקים מפלגה התפנה לה לא מעט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו