שלוש שנים של משא ומתן עברו מיום החתימה על ההסכם בין הסתדרות עובדי הבניין והתאחדות בוני הארץ (הקבלנים). ההסכם קיבל צו הרחבה בסעיף 25 להסכם הקיבוצי, שקובע כי יש להתקין מצלמות ומדי רוח על כל העגורנים (מנופים) באתרי הבנייה בישראל.
בהמשך להסכם, שר העבודה הרחיב את ההסכמות בצו שמטרתו לשמור על חייהם של מפעילי העגורנים. מדובר בתקדים הסטורי, שבו צו הרחבה להסכם קיבוצי הופך לצו חובה בתחום הבטיחות.
המצלמות יתעדו את כל שעות העבודה של מפעילי העגורנים ואת מבנה האתר, מלפנים ומאחור, ובכך יתרמו למניעת זילות בחיי אדם.
מדי הרוח ימנעו הפעלה של העגורן במצב בו הרוח חזקה מדי או בחורף קשה, כשהראות לקויה ומסכנת את חיי המפעיל ואת חייהם של העובדים מתחת לעגורן. ברוח חזקה מדי עגורנים עלולים לקרוס כשהמנוף לא מקובע.
במסגרת ההסכם וצו ההרחבה, סוכם על הקמת צוותים באתרי הבנייה לצורך יישום המהלך וצירוף מומחה חיצוני שיבחן את הפעילות, כפי שמקובל בכל העולם. עד כה לא נעשה מספיק, ומרבית אתרי הבנייה בישראל אינם מצויידים במצלמות ומדי רוח על המנופים.
נקודות חשובות נוספות שדורשות טיפול: אספקת רשיונות שלא ניתן לזייף לחברות שמתמחות בהעסקת מנופאים, חברות ייעודיות, התקנת רשתות מיגון ועוד. כל זה כדי לשפר את הבטיחות באתרי הבנייה.
מדי שנה נהרגים באתרי הבנייה בישראל עשרות עובדים. תאונות של מנופים קורסים כבר הפכו לרוטינה טראגית. בכל רגע נתון עובדים בישראל אלפי מנופים ועגורנים. לציבור הרחב זה אולי לא מובן, אבל מתחת לכל מנוף עובדים מאות אנשים. ללא אמצעי הבטיחות הנדרשים, חיי העובדים והאזרחים בסביבה נמצאים בסכנה.
יש צורך להסדיר את ההסכמות כסטנדרט מחייב עבור כלל הגורמים בענף הבנייה, על מנת להבטיח הפעלה בטוחה ויעילה יותר של מנופים בכל אתרי הבנייה בישראל. מדובר בהצלת חיי אדם, לא פחות. עלות המצלמות ומדי הרוח שולית ביחס להיקפי הפרויקטים בהם מופעלים המנופים.
צעדים אלה הם חלק בלתי נפרד משיפור הבטיחות באתרי הבנייה, כהסדר שיחייב את מפעילי העגורן ואת חברות הבנייה והקבלנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו