שני נתונים תפסו את עיניי השבוע. האחד הוא שישראל במקום הראשון בעולם באי־ההגבלות שלה. אין מדינה פחות מגבילה מאיתנו. כמו מצבנו הגיאוגרפי, ככה במגיפה - אין גבולות. העשייה המרכזית היא החלפת צבעים של יישובים, וזה משחק נחמד, אבל טיפה משעמם. שמעת? טבריה נהייתה כתומה. היתה אדומה. פשש. כבוד לטבריה.
הנתון השני הוא שכבשנו את המקום הראשון בהידבקות במחלה. גאווה לראות את דגל ישראל ראשון בטבלה. אותנו לא יעלימו. אנחנו במגיפה, ואנחנו נשארים במגיפה.
ואני שואל את עצמי, האם ייתכן שיש איזה קשר בין שני הנתונים הללו. אין הגבלות ויש תחלואה. מממ...יכול להיות שהגבלות מונעות תחלואה? וואלה. עליתי על משהו. אבל בישראל כל אחד מעוניין בהגבלות בתנאי שהאחר הוא שיוגבל, ואם אפשר ממש הדוק, כל עוד לו עצמו יאפשרו לקיים את הטקס החביב עליו בהשתתפות רבע ממרשם האוכלוסין. ראינו השבוע מחזה מופרע שבו כל מי שזממו לסגור לו את החיים קצת, עושה מופע קורבנוּת ואיומים, ואף מגיע לאיום מפורש, לראשונה בישראל, לדעתי, של מרי רשויות מקומיות חרדיות נגד השלטון המרכזי.
והלחץ עבד, ואין שום הגבלות חוץ מסגר לילה, כאילו הנגיף יוצא לשחר לטרף רק עם השקיעה. כולנו מחכים שהגל השני יהפוך לצונאמי אדיר אחרי החגים, כי הרי בתי כנסת זה סביר להתיר, והחתונות במגזר יימשכו, וההפגנות בבלפור יופגנו. או שלא. ראיתי שאמיר השכל השכיל לומר שצריך להפסיק. ואם הוא אמר, זה לא פוליטי, וחייבים להפסיק. ההפגנות מאפשרות למגזרים אחרים להתנהג באופן מופקר. זה נזקן האמיתי. גם אם אין בהפגנה אפילו נדבק אחד, כרגע קיומן נותן חומר בעירה לכל הטיעונים האחרים: "בית כנסת אסור אבל בלפור מותר?", "להתחתן אסור אבל להפגין אפשר?"
מפגינים יקרים, בלפור חייב לצאת לפגרה מהשבת הקרובה. אם לא, זה ייראה כאילו יש למפגינים רצון בהתגברות המגיפה, ולא יהיה אפשר להגביל שום ציבור אחר. כשייפסק בלפור, יתכבדו ראשי הציבורים האחרים להודיע על איזה דבר חשוב להם הם יוותרו: תפילות בחוץ, הקפאת חתונות, הקפות בלי לנשק את התורה.
אם תיחתם השבוע אמנה בין־מגזרית, נימנע מעוד בומבה לפרצוף המדמם שלנו. אם לא, נמשיך להתגושש עד שייתש כוחנו וניפול זה על זה חסרי כל. מי ירים את ידו לחתום?
דובאי
השלום והברכה לתושבי האמירויות הנכבדים, ברכת אללה על ראשיכם. אנחנו כאן בישראל ממש שמחים על ההתפתחות המפתיעה ביחסי המדינות שלנו, והאמת היא שאין לנו כבר סבלנות להכרזה הרשמית על תחילת הטיסות אליכם. נגיע בשמחה למלונותיכם היפים, לאטרקציות המטורפות לילדים, לחופי הים, לקניוניכם המרהיבים. אבל שנייה לפני שאנחנו מגיעים, כדאי שתכינו את עצמכם.
תראו, אין דבר כזה "ישראלים". יש פה שני עמים, מעורבבים זה בזה, לשניהם אותו דרכון, אבל הם מאוד שונים. יש עם ישראל אחד של אנשים חמים, פתוחים, אוהבי אדם, יצירתיים, נדיבים ומכבדים את המארחים. ויש עם ישראל שני, של אנשים חסרי גבולות, שחושבים שהכל מגיע להם ושאפשר לקחת כל מה שרואים. אנשים אלימים, צעקניים, מתנשאים, יהירים, שלא מכניסים הביתה אורחים.
לא תוכלו להבחין בין שני עמי ישראל על סמך שום נתון בדרכון. לא שם, לא עדה ולא תמונה. אנחנו מעורבבים לגמרי, וכולנו ננחת לכם בדובאי או באבו דאבי. חלקנו יבואו להתרשם ולהתפעם, וחלקנו ללכלך ולהתלכלך בכל דרך אפשרית, להרעיש ולהתחצף, ועל הדרך גם לקלקל את השם הטוב שלנו אצלכם, עד שלא תבינו בשביל מה היה צריך את כל השלום עם עדר הבהמות הזה.
יש לכם יתרון עלינו. אתם דיקטטורה. החוק אצלכם יכול להיות קשה וכואב למי שמפר אותו. זמן טוב בשבילכם, בני דודנו היקרים במפרץ, לעשות בזה שימוש. לחדד את חוקי התיירות שלכם, לגייס עוד שוטרים למשטרת התיירות ולהכשיר את מלונותיכם לבואם של אחינו תולשי הברזים, חומסי החלוקים, נוכלי המיני בר.
עצה מחבר לעתיד - שמרו תמיד כמה מקומות פנויים במטוסים של חברת התעופה המשובחת שלכם לישראלים שינסו לעשות אצלכם מה שעשו בטורקיה בזמנו, כדי שתוכלו להעיף אותם הביתה ללא שום התראה. בתוך שעה הם במטוס עם המשפחה המעאפנה שלהם. כן, כדי שהיחסים התיירותיים יעבדו, תיאלצו להרגיע חלק מהעם שלנו, שהעושר והפאר קצת יבלבלו אותו.
אם הכל ילך חלק, בתוך כמה שבועות אתם תהיו יעד התיירות המועדף של הישראלים. אולי אפילו היחיד. עשו טובה, חנכו לנו מחדש את הבאים בשעריכם, כי אנחנו לא מצליחים כבר 72 שנים.
שאללה יהיה בעזרכם.
כן
חוק חדש עומד להיות מחוקק בדנמרק. החוק קובע כי בכל מעשה אהבה חייבת להינתן הסכמה מפורשת. מעתה לא צריך להגיד "לא" כדי שמעשה ייחשב אונס; אם לא נאמר "כן", כמוהו כ"לא", כמוהו כאונס.
בבסיס החוק יש אמת פשוטה. כשיש הסכמה לאינטימיות, הדבר ניכר היטב אצל כל המשתתפים. יש היפתחות, התרככות, התקרבות. אבל מי שרואה את האדם שמולו מכווץ וחושב שזה "כן", לא זכה שמישהו ילמד אותו את שפת האהבה, ופשוט לא מבין מילה. זה חבל ועצוב שלא לומדים מיניות בריאה ושמחה בבית הספר. כל כך הרבה סבל אפשר לחסוך למתבגרים בלימוד של כמה דברים פשוטים. למשל, איך תזהו שאתם רצויים. זה השיעור הראשון.
אבל זה הרי לא יקרה, מאיזושהי סיבה, ולכן ברור שעניין ההסכמה מדעת לקיום מגע גופני בעידן האלכוהול וסם האונס והפורנו הוא הכרחי. זה חוק שעם כל העצב שבו - כי היה עדיף לאדם שליבו הטוב יכוון אותו ולא מערכת חוקים - הוא הכרחי. ובדיוק לעניין הזה אני נותן מענה בפיתוח חדש של מעבדותיי בקופנהגן.
אפליקציית "כן". תארו לכם שני בגירים מתחילים עניין, ואז כל אחד מוציא את הטלפון, מצלם את הפנים של השני, והאפליקציה שואלת: "האם החלטת לקיים יחסים עם ג'וש?" ועונים: כן. והסרטון נשמר רק באפליקציה, אי אפשר להעבירו ולא לשמור אותו. ואם יש עניין משטרתי, חלילה, אפשר לקבל קוד כניסה לסרטון בפיקוח משטרתי, ולראות מה היה.
עוד לא סיימתי את ההזיה. כעבור עשר דקות מתחילת העניין, האפליקציה נותנת צליל. יש לפתוח ולהשיב לשאלה "האם אתם עדיין בעניין?" ואז שואלת: "לשאול שוב בעוד 20 דקות?" וכך יש עוד נקודות יציאה במקרה שמשהו משתבש, ולפעמים דברים משתבשים בגדול. אפשר לכוון את זמני ההתראות בהתאמה אישית.
בסוף האירוע כל אחד יצלם את השני עונה לשאלה: "האם הכל היה בסדר? הרגשת ביטחון והתחשבות?" כן? יופי. עניין סגור.
אנשים ייהנו מזה, זה ידרוש דיבור על "לאן הערב זורם" כבר בהתחלה, וזה טוב. זה כאילו עוצר זרימה, אבל מונע המון אי הבנות, ויכול להיות התחלה נהדרת לאירוע טוב.
אני מתכנן להתעשר מהאפליקציה הזאת ולתת לג'ף בזוס בראש. אני רק צריך מתכנת טוב והון עתק. אולי אפנה לג'ף בזוס. הוא יגיד לי כן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו