אוף, גוזל

 

האפיקומן של אגם בוחבוט יכלול השנה גם מלגה ללימודים גבוהים, קונסולת משחקים, סמארטפון וטאבלט. לא רע עבור בת 9. בוחבוט, מצטיינת מחזור ב' של "בית ספר למוסיקה", בת טיפוחיו של משה פרץ (להלן: "אגמוש"), ריגשה את צוות מורי ביה"ס עם ביצועים מרטיטים וכבשה את הוועדה, שהעניקה לה את התואר ואת האפיקומן המורחב בתום מסיבת הסיום. "עברתי תהליך כיף וגם מרגש, היו גם קשיים... היו גם דברים שלא הצלחתי, אבל לא ויתרתי", סיפרה בוחבוט בחלקה הראשון של המסיבה המוקלטת. "זה צמרמורת וזה דמעות", סיכם פרץ את הסולו האחרון של תלמידתו, רגע לפני הדואט המשותף והקונפטי. יאללה, זיקוקים.

בוחבוט וחבריה נשמעו לאורך העונה כבוגרי האקדמיה של ירדנה טמיר. המנהלת המיתולוגית מ"השיר שלנו", חיפשה ילדים מוכשרים שיודעים לשיר, ולא ידעה שיבוא יום והם ייצאו מגבולות הטלנובלה, היישר לפריים טיים. ילדי "בית ספר למוסיקה" אינם דמויות פיקטיביות, והם גם לא הגיעו מעולם האקדמיה. המונח סמסטר זר להם, הם לא פגשו פנים מול פנים את מועד ג', ולמזלם, מעולם לא נדרשו לקום בחמש בבוקר כדי להיכנס ל"בידינג". 

ההתבגרות המואצת שעברו בחודשים האחרונים הובילה אותם לפיתוח מנגנון הישרדות משוכלל: על כל שאלה הם למדו להשיב תוך כדי שימוש באחת ממילות הקוד "כיף", "חוויה", "מרגש", כנדרש בתנאי התקשי"ר, ובכל זאת, על אף ההיטמעות בעולם המבוגרים, חלקם עברו מאחורי הקלעים חוויות המזכירות התמוטטות עצבים קלה.

די להביט באירועים האחרונים בכיכובו של ג'סטין ביבר - תקציר: איחור דרמטי להופעה בלונדון, אשפוז בביה"ח, הכאת צלם פפראצי - כדי להבין שפרסום יתר עשוי להזיק לילדים, לא משנה כמה כישרוניים הם. 

הדיון בסוגיה אם פרח מוסיקלי צעיר אמור לפרוץ דרך תחרות טלוויזיונית, כבר נחתם בתום העונה הקודמת (במילה אחת: לא, בשתי מילים: ממש לא), ובכל זאת עלתה עונה שנייה לריאליטי המוסיקלית. נמצאו הורים המוכנים לקחת חלק ב"מסע", אותרו ילדים המאמינים שהביקור של קרן פלס בחדרם הוא לא אירוע דו־פעמי (חכו, היא תבוא גם בלי צוות צילום. בכריסטמס), וצופים אדוקים הלכו שבי אחר פרח שירה, שבלט בים גומות החן והקלאסיקות הישראליות, והפכוהו לפייבוריט העונתי שלהם.

האינטימיות המזויפת שחוו הילדים עם המורים היא החלק המכאיב בסיפור הזה. מילא ההבטחות על קריירה ("אתה תהיה זמר ענק", הבטיח מתי כספי לתלמיד פיני), מילא המחמאות על הבגרות, העומק והלוק - "אתה חגיגי, אתה חתיך, אתה יפה" (צביקה הדר לתלמיד עילי), החברות שנרקמת לצורכי השואו הטלוויזיוני ומתפוגגת - כדרך החיים - לאחריה, היא שיעור חשוב שממנו יכולים התלמידים להפיק לקח. 

הפרידה מהמורים כללה השנה מכתבים מרגשים, תשורות ומתנות ("אני ואמא שלי חיברנו ברכה", הודתה בוחבוט בכנות. לא רק שיעורי בית, גם עבודה לריאליטי עושים יחד?), ואולם הפרידה האמיתית מהילדות תתחיל להתרחש רק בחודשים ובשנים שיבואו. מוסר השכל עתידי (לגזור ולשמור לתלמידי מחזור ב'): לא כולם מקיימים הבטחות. מבוגרים לעיתים יאכזבו אתכם. החיים הם לא פיקניק. לא כל אמן יצליח למלא את נוקיה. ואין באמת אליהו הנביא (וגם לא סנטה קלאוס). אה, וחג שמח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו