למען טובת הכלל: תנו לגמזו ולמומחים לעבוד

בדמוקרטיה הרעיון הכללי הוא שאנו בוחרים את נציגינו והם, בתורם, צריכים לייצג אותנו. בראייה היסטורית נראה ששיטת שלטון זו הביאה לאיכות החיים הטובה ביותר בעולם באופן כללי. הוכחה לכך היא שאנשים רבים ממדינות שאינן דמוקרטיות יעשו הכל כדי לעבור לחיות במדינות דמוקרטיות.

אך התקופה האחרונה חושפת את האספקטים הבעייתיים של שיטת שלטון זו. כל נציג דואג לקבוצת האוכלוסייה שהוא מייצג, ושוכח שיש דבר כזה שנקרא "טובת הכלל". הדבר בולט במיוחד כשבוחנים כיצד לדאוג לבריאות הציבור. בואו ניקח לדוגמה את העישון: כיום אין ספק שעישון מזיק לבריאות. למזלנו, אין לנו "מפלגת מעשנים" הדואגת ללא היסוס להגן על המעשנים וזכויותיהם. לכן, אומנם לאחר מאמצים רבים, הצלחנו להעביר חוקים המונעים עישון במרחב הציבורי. העברת החוקים למניעת עישון היא מההצלחות של בריאות הציבור בשנים האחרונות, והביאו לירידה ממשית במחלות כמו סרטן ריאה ומחלות לב.

מחלות מידבקות, והקורונה ביניהן, עוברות מאדם לאדם. אנו לא יודעים מראש מי ייפגע אנושות וימות, ומי רק יעביר את המחלה הלאה. לכן הדרך היחידה היום למנוע מעבר של המחלה מאדם לאדם, היא ריחוק חברתי. אך קבוצות אוכלוסייה מסוימות רואות את הניסיון לעודד ריחוק חברתי כפגיעה קשה במסורת שלהן ובסגנון חייהן, והפוליטיקאים שלהן יוצאים להגנה על סגנון חיים זה, לדוגמה - חתונות ואירועים גדולים. ייתכן שסגנון חיים זה הוא מרכזי בעיניהן, אך האם זה מצדיק פגיעה בציבור הרחב, שלא תמיד בוחר מתוך מודעות להיות חשוף לסיכון להידבק? כאן הדמוקרטיה בוגדת בנו.

יש מצבים שבהם ההנהגה צריכה להתעלות על תפקידה הבסיסי של הגנה על הציבור המצומצם שבחר בה, ולהתייחס לכלל העם, ולהגן עליו. המצב כיום בישראל דורש זאת. כאשר בודקים את מצבנו בהשוואה למדינות אחרות - מצבנו בכי רע. מבחינת מספר הנדבקים למיליון תושבים, רק קטאר, פרו, צ'ילה, ארה"ב וברזיל עולות עלינו.

די ברור שהתיאור של מה שקורה עכשיו הוא בושה. הנבחרים הדמוקרטים שלנו שכחו שיש דבר כזה שנקרא "טובת הכלל". יש מצבים, כמו עכשיו, שהם מתבקשים להתעלות על עצמם ולתת גיבוי לנציגי מערכת הבריאות, כולל הפרויקטור שהם עצמם מינו, כדי שיעשה את העבודה שלהם ויקבל את ההחלטות שאולי כואבות לציבורים מסוימים, אך הכרחיות. המילה "הכרחיים" מדגישה את אחת הבעיות בטיפול במגיפה - מי קובע מה זה הכרחי? חלק יאמרו שזה לא הכרחי וחלק יגידו שכן. כיוון שיש דבר כזה מומחים בבריאות ובריאות הציבור, בואו ניתן להם להוביל על פי מיטב הבנתם, בהתבסס על מקסימום הידע הקיים. תנו להם לעבוד.

חוסר הגיבוי הפוליטי שפרופ' גמזו מקבל בימים אלו הוא תעודת עניות למדינה. אין סיכוי להתגבר על המגיפה אם נמשיך בדרך שבה פועלים מקבלי ההחלטות כיום.

הכותבת היא מרצה בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה