רגע גדול גם לנו, אזרחי ישראל הערבים

היום ניגע בפיסת היסטוריה ביחסי ישראל והעולם הערבי: טיסה אזרחית ראשונה תצא בפומבי מתל אביב לאיחוד האמירויות, ולא פחות חשוב - המטוס הישראלי יעבור מעל שמי ערב הסעודית, המדינה שכיום מציעה לעולם הערבי ולחלק ניכר ממדינות האסלאם חלופה מנהיגותית ורעיונית.

אלה שניאירועים מכונניםבהיסטוריה החדשה, לא פחות מהשלום עם מצרים, שהיה הראשון והמפתיע, לא פחות מהסכמי אוסלו שהתיימרו לסיים את הסכסוך ונכשלו, ולא פחות מחוזה השלום עם ירדן, שעיקר תרומתו המבורכת - מבחינת ערביי ישראל - היתה בהזנקת האקדמיזציה של עשרות אלפי ערבים אזרחי ישראל.

כערבי ואזרח ישראלי שוחר שלום, איני מסתיר את התרגשותי מכל אירוע של הידברות, ובמיוחד זה. עם יד הלב, הייתי שמח להיות על הטיסה הראשונה הזאת, כדי לקחת חלק פעיל בקידום הנורמליזציה והשלום בין המדינה שבה אני אזרח ושואף להשתלב ולהצליח בה, לבין מדינה שאני חלק מהלאום, הדת והתרבות שלה.

בתקופת אוסלו, כשפרץ לחיינו חלום השלום עם הפלשתינים, והנורמליזציה בין ישראל ל־22 מדינות ערביות - תוארו הערבים אזרחי ישראל כ"גשר לשלום". אז, לפני כ־30 שנה, כשהייתי תלמיד תיכון, תהיתי: מדוע אנחנו, הערבים אזרחי המדינה, צריכים להסתפק בתפקיד של "גשר"? אפילו ההגדרה עושה עוול, כי על גשר דורכים כדי לעבור ממקום למקום. אזרחי ישראל הערבים צריכים להיות המובילים והמייצגים של ישראל, לא כלי לחיבור בין "היהודים" ל"עולם הערבי".

חלק מאנשי ההנהגה הפוליטית הערבית בישראל, בעלת זיקה או קשרים למדינות ערביות המתנגדות לאיחוד האמירויות (אך לא לקשר עם ישראל באופן כללי), מיהרו לרצות את פטרוניהם ויצאו נגד ההסכם עם איחוד האמירויות. אסור לאזרחי ישראל הערבים ליפול למלכודת הפופוליזם. יש בהסכם המתגבש כל כך הרבה פוטנציאל והזדמנויות, במיוחד לאזרחי ישראל הערבים.

חלום הקירבה והקשרים עם אחיי לתרבות ולשפה מעבר לים הופך למוחשי. זה בולט בשיחות שאני עורך עם תושבי המפרץ ובמיוחד אזרחי איחוד האמירויות, שרואים את ישראל - ואת הישראלים - בדרך אחרת מכפי שהורגלנו לחשוב. הסוגיה הפלשתינית כבר לא עומדת בלב יחסי ישראל ומדינות ערב, ואינה נתפסת עוד כסיבה העיקרית לסכסוך הישראלי־ערבי. זה לא סוד - לא בקרב הציבור הערבי בישראל, ולא בעולם הערבי בכלל - בעיקר בשל כישלון ההנהגה הפלשתינית לדורותיה לכונן אחדות פלשתינית ולהעמיד אלטרנטיבה קונסטרוקטיבית למאבק המזוין.

התחושה היא שלא רק השלום נכשל, אלא גם המאבק, בצורתו הנוכחית. לכן בעולם הערבי כבר רוצים להשתחרר מתחושת האחריות לסוגיה הפלשתינית, ולהתקדם הלאה. העולם השתנה, והוא לא יחכה למי שמתעקש להישאר בצד הלא נכון של ההיסטוריה. אזרחי ישראל הערבים, הרגע הגדול הזה הוא גם שלנו.