הסלמה מדורגת: משוואת התגובות בגבול הצפון עלולה להוביל ללחימה משמעותית

כבר שבועות הגבול הצפוני מתוח ומתחיל להזכיר את הדינמיקה מול חמאס • פגיעה בפעיל חיזבאללה הובילה לאיום נגד ישראל, ופעם אחת האיום כבר כמעט התממש, ואמש "כאילו" התממש • האם חיזבאללה מושך אותנו למצב בעייתי? • התוצאות לא בהכרח מעידות על קושי • פרשנות

כוחות צה"ל בגבול הצפון // צילום: אייל מרגולין - ג'יני

בשנים האחרונות בעיקר בעקבות נסיונות איראניים לבנות תשתית לחימה בסוריה, רף המתח מול חיזבאללה עולה משנה לשנה. למעשה, מאז מלחמת לבנון השנייה, לפני 14 שנים בדיוק, נדמה שרמת המתח בגבול הצפוני היא גבוהה מאי פעם. ועם זאת האירועים הם ספורים מאוד, ומה שנגלה למול עינינו הוא מאין "משחק" שחיזבאללה, בא כוחו של חמינאי באיראן, משחק מולנו.

ההיגיון אומר שהנסיונות לגבות מחיר בגבול נובעים מהמבוכה שהם חשים פעם אחר פעם בעקבות התקיפות המדוייקות של צה"ל בסוריה - תקיפות שמשבשות באופן די ניכר את ההתבססות השיעית, בטח בסמוך לגבול עם סוריה. איראן חייבת להגיב, והיא מפעילה את חיזבאללה לשם כך. אולם האפקטיביות נמוכה ביותר, והפעם שבועות ספורים לאחר ניסיון הפיגוע האחרון, שוב חיזבאללה לא מצליח לגבות מחיר.

השאלה היא מה באמת האיראנים מנסים להשיג?

הניסיונות שלהם בשנתיים האחרונות לא הביאו שום תוצאה במחיר דמים, אך יש דבר אחד שהם כן מצליחים לעשות, והוא ולמתוח את הכוננות בגבול עד הקצה, ובאופן הזה לפגוע גם בשגרת האימונים של צה"ל. הכוננויות האלו, לא רק שהן עשויות לשחוק את עירנות החיילים לאורך זמן, הן דורשות משאבים רבים, וזה תמיד בא על חשבון משהו אחר. קחו בחשבון שגם בדרום מתוח, ומכאן ניתן להבין שאם התוצאה של מזימות איראן לא באה במחיר מיידי בדמים - היא מותחת שוב ושוב את מערכותינו הביטחוניות.

גם בשנים 2005-2006, לפני מלחמת לבנון השנייה הייתה דינמיקה דומה. לא מעט התרעות, לא מעט ניסיונות איראניים שלא צלחו, תגובות ממוקדות של צה"ל, ואז, ב-12 ביולי 2006, ניסיון חטיפה שהצליח להם. יש יגידו הצליח יותר מידי.

עוד בנושא:

מקרה מוות ראשון מקורונה ברצועת עזה

קורונה בעזה? האחריות תיפול על ישראל

ירי בוצע לעבר כוח צה"ל בצפון: כלי טיס של חיל האוויר תקפו יעדי חיזבאללה בלבנון

המתיחות הזו, שמתאפיינת בעליות ובמורדות, תסתיים יום אחד במפגש. הצלחה איראנית תחייב את ישראל בתגובה, ומכאן אין לדעת לאן נדרדר. מזה 14 שנים שהגבול הצפוני שקט כמו שלא היה מאז קום המדינה, ועדיין, ניכר כי אנו עשויים להיות על סיפה של מלחמה - כאשר הכוננויות האלו עולות ויורדות. זה מחייב ערנות תמידית, זמינות של כוחות, ומוכנות. 

צילום ארכיון: גיל אליהו/ג'יני

למול זאת, התגובה הישראלית כאילו "משחקת את המשחק". יורים אבל פוגעים "ליד". ישראל לא מעוניינת לדרדר את המצב - זה המסר, והוא מועבר באמצעות אש. אמש, באמצעות פצצות תאורה רבות, ותקיפות ספוראדיות של חיל האוויר. וגם כאן, הירי עשוי יום אחד להיות פחות מדוייק, והפגיעה ממנה מנסים להימנע בוא תבוא. תקלה אחת קטנה בחישובים והכל יכול להידלק.

המשוואה הזו שהאיראנים העמידו, שעל כל פגיעה בלוחם שיעי בסוריה, תבוא תגובה מלבנון, היא הסלמה בפני עצמה. היא שינתה את הסטטוס-קוו שהיה בגבול הצפון מאז מלחמת לבנון השנייה. וכידוע, משוואות נוטות להתאזן - מכה בצד אחד, מחייבת תגובה בצד אחר, וחוזר חלילה. כל זה מביא בסוף ליום קרב, אולי לסבב, ומתחיל להזכיר קצת את הדינאמיקה מול חמאס.

ככל שקשור בצפון, עד כה צה"ל ומערכת הביטחון שידרו מסר מאוד ברור - הצפון לא יסבול פרובוקציות כמו בדרום. אבל עובדתית, ולאורך שנים, הדינמיקה נהיית מאוד דומה - קחו כדוגמה את המנהרות שנחפרו בגבול לבנון.

איראן למעשה הציבה בפני ישראל משוואה חדשה בשנים האחרונות. המצב הזה מותח את צה"ל לפרקים אל מול אירועים בצפון, שעשויים לגלוש ללחימה משמעותית. עד כה בשני הצדדים הצליחו להמנע מכך - ליל אמש הוא דוגמה, אולם בפועל אנו מצויים בהסלמה מדורגת בצפון והתלקחות משמעותית יותר היא רק עניין של מזל ושל זמן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר