"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בג"ץ קבע: הרכב הוועדה למינוי שופטים יישמר

העתירות שהוגשו נגד ההחלטה לבחור בח"כים האוזר והנדל כחברים בוועדה נדחו • העליון: חשוב לבחור נציג מהאופוזיציה, אך לא מתפקידנו להורות על כך

, עודכן
צילום: גדעון מרקוביץ/עדינה וולמן, דוברות הכנסת // חברי הכנסת האוזר ומארק. נוכחותם בועדה תישמר

בית המשפט העליון דחה שלוש עתירות בהן התבקש להכריז על ביטול החלטת הכנסת מה-15 ביולי, בה נבחרו חברי הכנסת צבי האוזר ואוסנת מארק כנציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים. הביסוס לקיומן היא טענה לקיומו של "מנהג חוקתי", המחייב את הכנסת לבחור לפחות נציג אחד המשתייך לסיעות האופוזיציה. העתירות - אותן הגישו התנועה למען איכות השלטון, עורך הדין משה שפירא ומשמר הדמוקרטיה הישראלית - נדחו פה אחד.

בפסק הדין נקבע כי במישור המשפט הרצוי יש חשיבות לבחירת נציג מאופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים, אך אין עילה משפטית להורות על כך. במישור העקרוני, צוין שההכרה במנהג החוקתי תואמת את ניסיון החיים והולמת עקרונות מקובלים בשיטות משפט אחרות, הרלוונטיות להתפתחות החשיבה החוקתית בישראל. ההכרה, כאמור, מתיישבת עם ההנחות המובלעות בפסקי דין קודמים שניתנו על ידי העליון.

עם זאת, במישור העובדתי, בית המשפט קבע שמבט על התנהלות כנסות העבר מעורר קושי להצביע על פרקטיקה עקבית ואחידה לאורך עשרות בשנים, שהפכה למנהג מחייב. מכל מקום, מנהג כזה לא הוכח ביחס לממשלת אחדות פריטטית.

לבסוף, נקבע שהכרה במנהג חוקתי אינה מיתרגמת לאפשרות לאוכפו באמצעות צו שיפוטי. הגישה לפיה מנהג חוקתי אינו ניתן לאכיפה באמצעות צווים שיפוטיים - להבדיל מהכרה שיפוטית בו במקרים מתאימים, לצרכים כדוגמת פרשנות - היא הגישה המושלת בכיפה גם בשיטות משפט רבות אחרות.

על אחת כמה וכמה, קיים קושי באכיפת מנהג חוקתי כלפי הכנסת, הן במישור העקרוני נוכח האיפוק והריסון של בית המשפט בהתערבות בהחלטות הכנסת, והן במישור המעשי (בשים לב למאפייני ההחלטה, כדוגמת חשאיות ההצבעה).

מהתנועה לאיכות השלטון נמסר בתגובה: "אנו מצרים על פסיקת בית המשפט בעניין הנוהג החוקתי בבחירת נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים, אך מרכינים ראש ומכבדים אותה. כפי שקבע כבוד השופט עמית: 'הגענו למסקנה שהדין המצוי אינו מחייב שלפחות אחד משני נציגי הכנסת לוועדה ישתייך לאופוזיציה, אך יודגש כי זהו הדין הרצוי. העצמאות השיפוטית ואי תלות השופטים הן היכין והבועז של כל מדינה דמוקרטית מתוקנת'. והוסיפה כב' השופטת ברון: 'טוב תעשה הכנסת אם תעגן את הפרקטיקה הנוהגת בחקיקה מתאימה'. התנועה תמשיך לפעול להגנה על מערכת המשפט בכלל והוועדה למינוי שופטים בפרט ובכוונתנו לפעול להסדרת העניין בחקיקה בהקדם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר